בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר האיום על ארץ ישראל הפך לממשי, החליטה בריטניה להיענות להפצרות החוזרות ונשנות של הנהגת היישוב להקים יחידות עבריות. יחידות אלה היו אמורות להיות מאוישות בחיילים יהודים וערבים, אך בפועל מספר המתנדבים היהודים היה גדול בהרבה. הגדוד השני הוקם בספטמבר 1942, ועיסוקו העיקרי היה שמירה על מתקנים צבאיים ואסטרטגיים בארץ ישראל שכן הבריטים החליטו לא לשלב את לוחמי היחידות הארצישראליות למלחמה בגרמניה בשל החשש, שיהוו בסיס לכוח לוחם עברי בארץ-ישראל לאחר המלחמה.
אירועים חוזרים ונשנים של גניבת תחמושת וציוד ממחנה הגדוד בארץ הובילו להחלטה ביוני 1943 להעביר את הגדוד השני מישראל למחנה אימונים בבנגאזי, לוב. בדומה למדיניות הבריטית בשאר היחידות הצבאיות של האימפריה נאסר על היחידות הארצישראליות להניף דגלים עם סמלים לאומיים.
הגדוד הארץ-ישראלי השני בטריפולי, לוב, חיילים בעבודה בחצר המחנה, 1944 (PHG\1006424)
הניגוד שבין המוטיבציה הגבוהה של החיילים להילחם לבין הריסון, שכפו עליהם הבריטים, יצר מתיחות רבה בקרב חיילי הגדוד. הוא בא לידי ביטוי בניסיון לשלב מגן דוד בדגל הגדוד למרות האיסור הבריטי.
בראש השנה תש"ד החל מרד במחנה: החיילים דרשו להציב את דגל מגן-הדוד יחד עם הדגל הבריטי במהלך טקס בבוקר החג. למרות סירובו של מפקד הגדוד הבריטי, לוטננט קולונל אלברט פרנק בסט, הדגל הונף כמה פעמים בהזדמנויות שונות. הבריטים ראו זאת כמרידה, והחלו בהחרמת נשק מהחיילים ובהטלת עוצר על המחנה.
לאחר שיג ושיח ולא מעט לחץ הסכימו השלטונות הבריטיים להכניס את הגדוד להכשרה קרבית אינטנסיבית יותר ולהכינם לפעילות קרבית עתידית (הבטחה שהתממשה רק יותר משנה לאחר מכן - בעת הקמת הבריגדה היהודית). כמו כן אושר להם לבחון אפשרויות של שילוב מגן דוד בדגל הגדוד, והדגמים המשורטטים במסמך היוו טיוטה ראשונית לעיצוב הדגל. שילוב מגן דוד עם דגל היחידה מומש בסופו של דבר בבריגדה היהודית.
סמל הבריגאדה היהודית עם מגן דוד באמצע (KRA\504)
חייל מניף את דגל הבריגאדה היהודית, 1945. צילום: טים גידל, אוסף קרן היסוד (PHKH\1289765)