הברון רוטשילד


>> מכתב מאת הברון אדמונד דהרוטשילד ובחתימתו אל שמואל 

הירש בעניין תמיכתו במושבה ראשון לציון

פריז, דצמבר 1882​​

 

 
הפוגרומים ביהודי רוסיה בשנות ה-80 של המאה ה-19 הובילו את הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד (1934-1845) למסקנה שפתרון ה"בעיה היהודית" נמצא בחידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. באותו זמן פנה אליו יוסף פיינברג, ממייסדי המושבה הצעירה ראשון לציון, בבקשה לבוא לעזרתם מאחר ונקלעו למצוקה כספית. פיינברג היה אינטלקטואל, בעל ידע בשפות והצליח להרשים את הברון בפגישה שנערכה ביניהם. רוטשילד הסכים לתמוך במושבה ולהעביר סכום על סך 25,000 פרנקים בתנאי שהמתיישבים יעברו הדרכה חקלאית וששמואל הירש, מנהל בית הספר "מקווה ישראל", יפקח על הכספים. עזרה זו הייתה ראשית פעילותו של הברון רוטשילד בארץ ישראל, שהפך לתומך העיקרי של העלייה הראשונה.
 

הברון רוטשילד (במרכז) על קרון רכבת במהלך ביקור בארץ ישראל, 
לימינו השומר אברהם שפירא, 1914 (PHG\1005028)


את המכתב הבא שלח הברון רוטשילד לשמואל הירש ב-10 בדצמבר 1882 ובו הוא כותב את הוראותיו בנוגע לראשון לציון. הברון התבסס על דו"ח שחיבר ז'סטין דיגור (Dugourd), אגרונום שנשלח לבחון את אדמות ראשון לציון ובעצם שימש כפקיד הראשון של המושבה. במכתב רוטשילד מכנה אותו "הגנן שלי".


"אדוני המנהל,

הייתה לי הזכות לקבל את מכתבך אלי מה-20 בנובמבר האחרון בו עדכנת אותי במצב המושבה הרוסית ראשון לציון וצרפת את הדו"ח שדיגור, הגנן שלי, שלח אליך. אני מניח שקיבלת את המכתבים שלי מה-23 ומה-12 בחודש האחרון. בשני מכתבים אלו, כמו בקודמים, הבעתי את כוונתי להשקיע 25,000 פרנקים כדי לאפשר את התיישבות הרוסים חסרי המזל הללו, ואף הוספתי שאני מוכן, אם תחשוב זאת למועיל, להעלות סכום זה במידת מה. באשר לשימוש בכסף זה, אני מאשר את הצעתך להקדיש חלק מהסכום לבניית מספר בתים לאותם מתיישבים הזקוקים לסיוע. חלק אחר של כספים אלו יוקדש לרכישת ציוד חקלאי, צאן, עצי פרי וזרעים מסוגים שונים, כפי שדיגור ציין בדו"ח שלו ובמכתב שקיבלתי ממנו היום.


שמחתי לראות שהצעותיך בנוגע לאופן שבו כדאי לעבד את אדמות ראשון לציון אושרו על ידי דיגור ושאם יעובדו באופן חכם ייתנו תוצרת מעולה. לא היה נעים עבורי לקרוא במכתבו האחרון של דיגור על הזלזול וחוסר המשמעת בהם הוא נתקל מצד המתיישבים, אשר לא עושים כל מאמץ לעזור. אם ימשיכו כך, משמעות הדבר שגורל המושבה כבר נגזר. לכן אני מבקש ממך לכנס את האנשים האומללים הללו ולומר להם בשמי שעליהם לקחת בחשבון שאם לא יפעלו בדיוק לפי הנחיות דיגור באשר לעבודת הגידולים אנטוש אותם לגורלם העגום.


אני מנצל הזדמנות זו לשלוח אליך רישום מדויק של תוכן הארגזים שאך זה נשלחו אליך ואשר מכילים ציוד לחפירת הבאר. בהקשר זה עלי לציין את דבריו של ליפמן [אריה יום טוב ליפמן שליט] כי יש סבירות שהחופרים יתקלו במים בעומק של 80 מטר. לא היה טעם לשלוח אליך את הציוד להמשך החפירה לולא הערכנו שנידרש לשלוח אותו בכל מקרה יותר מאוחר.


ברגשי כבוד והערכה,


אדמונד דה-רוטשילד."


 

דיגור נכנס לתפקידו כמנהל מטעם הברון ופירק את ועד המושבה למורת רוחם של המתיישבים, שרצו להמשיך להיות עצמאיים. הוא התלונן לרוטשילד על חוסר שיתוף פעולה מצדם, ולכן במכתב רוטשילד מתנה את תמיכתו הכספית בכך שיצייתו לדיגור. כמו כן, מוזכר במכתב ניסיונם של המתיישבים לחפור באר מים. הם ניסו לחפור שתי בארות ללא הצלחה וכבר עמדו להתייאש. בעצתו של אריה יום-טוב ליפמן שליט, פקיד יק"א בארץ ישראל, רוטשילד החליט לשלוח שני מקדחים חדשים שיסייעו להעמקת הבאר. הוא העריך כי יימצאו מים בעומק של 80 מטרים אבל המים המיוחלים נמצאו כבר בעומק 48 מטרים, ב-23 בפברואר 1883. המאורע המכונן הונצח בסמל העיר ראשון לציון: באר ומתחתיה המילים "מצאנו מים". 
 
PHG\1017502
באר "מצאנו מים" בראשון לציון, 1910. צילום: יעקב בן-דוב (PHG\1017502)
 
במפגש הראשוני עם יוסף פיינברג קבע הברון רוטשילד תנאי נוסף להעברת הכסף לעזרת המתיישבים בראשון לציון: שמירה על אנונימיות. הוא לא היה מעוניין שיידעו על תרומתו מסיבות שונות. בשל כך הוא זכה לכינוי "הנדיב הידוע".