השלטון הבריטי בארץ ישראל הגביל את עלייתם של יהודים לארץ, וזו הייתה מותנית בקבלת רישיון עלייה (סרטיפיקט). הרישיונות חולקו על פי מכסות שנקבעו במשא ומתן בין הבריטים ובין הסוכנות היהודית. מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, שהייתה האחראית לניהול מתן הרישיונות, קיבלה אלפי בקשות לעלייה מאנשים ומגופים שונים.
ישיבת "מיר" בבית הכנסת "בית אהרן" בשנחאי, 1942. מתוך הערך ישיבת "מיר", ויקיפדיה.
בסיוון תש"ו (1946) הגיע למחלקת העלייה מכתב מהרב הראשי יצחק הרצוג, שבו הוא ביקש סיוע בהעלאת 500 בחורי ישיבות מאירופה, שנמלטו ליפן בזמן מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן נשלחו לשנחאי. הרב הרצוג כתב במכתבו, שגדולי תורה רבים נרצחו בשואה, וכעת יש הזדמנות להציל את ה"גחלת האחרונה" – התלמידים והרבנים שהגיעו לשנחאי. לשון הבקשה מעיד על הדחיפות והמצוקה שבה היו נתונים:
"כמעט בדרך נס הצליחו להימלט ליאפאן רוב חכמי ישיבת מיר הגדולה והמפורסמת בכל ישראל ומהם מספר מישיבות אחדות אחרות יחד עם מספר רבנים ואדמור"ים שליט"א ואחרי כמה נדודים וגלגולים הנם כיום בשאנחאי וממשיכים את מסורת קודשם בלימוד התורה הק' בעיון ובחקר הלכה ואגדה ומוסר היהדות. זוהי פליטת סופרינו מגיא ההריגה, מהגיהינום הנאצי!... והנני פונה אליכם בדרישה עשו מאמץ גדול ויוצא מן הרגיל! למען התורה וחכמיה."
איך מצאו את דרכם תלמידים ורבני ישיבות מליטא לשנחאי?
ישיבת "מיר", מהגדולות שבישיבות בבלרוס, נאלצה לנדוד לליטא בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. עם הכיבוש הנאצי ביוני 1940 הצליחו כ-300 מאנשי הישיבה וכ-200 רבנים ותלמידים מישיבות נוספות להימלט במהלך מורכב, שיזם הפעיל הציוני זרח ורהפטיג, יחד עם הקונסול ההולנדי בקובנה, יאן זווארטנדיק וסגן הקונסול היפני בעיר, צ'יאונה סוגיהארה. הם דאגו להנפיק לפליטים אשרות הולנדיות ליעד פיקטיבי, המושבה ההולנדית סורינאם בדרום אמריקה, עם תחנת מעבר ביפן – שהייתה למעשה יעדם הסופי של הפליטים.
500 בני הישיבות והרבנים יצאו מצוידים באשרות למסע ברכבת הטראנס-סיבירית, ואז הפליגו באנייה ליפן. לאחר מספר חודשים התברר לשלטונות היפניים, כי רוב הפליטים לא יכולים להמשיך את מסעם ולכן העבירו אותם לעיר שנחאי, שהייתה כבר תחת כיבוש יפני. בשנחאי שהו הפליטים בגטו היהודי, וקיבלו סיוע מהקהילה היהודית הספרדית המקומית. בגטו היהודי שהו גם מאות פליטים אחרים, שחילץ סוגיהארה מליטא, וכ-17,000 פליטים יהודים נוספים, בעיקר מגרמניה ומאוסטריה. יפן נכנעה לאמריקנים ביולי 1945, אך חלפו מספר חודשים עד לשחרור העיר שנחאי באופן רשמי, ואז התאפשרה עלייתם של 500 הפליטים לארץ ישראל.
לאחר קבלת מכתבו של הרב הרצוג הוחלט במחלקת העלייה לפעול להעלאת חלק מהקבוצה: 250 תלמידים בקבוצות של 50 איש לחודש מתוך מכסת הסרטיפיקטים, שקיבלה הסוכנות היהודית משלטונות המנדט ועל בסיס קשר משפחתי של התלמידים לתושבי הארץ. בשנחאי כבר החלו לגבש את רשימות העולים, אך קבלת האישורים נתקלה בקשיים ובעיכובים מצד השלטונות הבריטיים, ורבים מבני הישיבה היגרו לארצות הברית.
הרב הראשי יצחק הרצוג (PHG\1096480)
בסופו של דבר הגיעו מעטים מתלמידי ישיבת "מיר" ארצה. התלמידים, שהיגרו לארצות הברית, הקימו ישיבה חדשה בברוקלין, ניו-יורק. ראש ישיבת "מיר" המקורית, הרב אליעזר יהודה פינקל, הצליח להימלט ארצה כבר בשנת 1944, והקים בארץ ישראל ישיבה חדשה. סוגיהארה היפני וזווארטנדיק ההולנדי הוכרו ב"יד ושם" כחסידי אומות העולם על חלקם בהצלת אלפי יהודים מליטא ומפולין בתקופת המלחמה.