במרוקו התגוררה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות האסלאם. בשנת 1954 גרו בה כ-250,000 יהודים. כל עוד שלטו בה הצרפתים, חשו היהודים ביטחון ולא מיהרו לעלות לישראל. מדינת ישראל מצִדה לא חששה לשלומם ולא עודדה את עלייתם.
כאשר החל להתערער השלטון הצרפתי ומרוקו הייתה צפויה לקבל עצמאות, החלו יהודים רבים להירשם לעלייה. בין השנים 1956-1954 עלו לארץ 65,000 יהודים ממרוקו. ארגון העלייה היה בידי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. ברוך דובדבני [1984-1916] עבד אז כמנהל המשרד של מחלקת העלייה בפריז, והיה אחראי על הפעילות בצפון אפריקה. מאוחר יותר הפך למנהל מחלקת העלייה (מקביל למנכ"ל משרד ממשלתי).
ברוך דובדבני, ירושלים, 1952 (PHG/1018574)
במרץ 1956 הפכה מרוקו למדינה עצמאית, וביוני אותה שנה נאסרה יציאת יהודים והוגבלה פעילות הסוכנות. במשך חודשיים התנהל משא ומתן בין ממשלת מרוקו לנציגי הקונגרס היהודי העולמי, אנשי הסוכנות וארגונים נוספים, על מנת לאפשר, לפחות ליהודים שכבר שהו במחנה העלייה ליד קזבלנקה, לצאת ממרוקו. כעבור כמה שבועות נחתם הסכם על פינוים של היהודים היושבים במחנה והעברתם באניות לישראל. לאחר שעזבה השיירה האחרונה את המחנה, גם אנשי הסוכנות התבקשו לעזוב את מרוקו לפי ההסכם. יהודי מרוק, שלא שהו בקזבלנקה ורצו לעלות לישראל, נאלצו לברוח בחשאי, ונעזרו לשם כך באנשי המוסד.
עולים חדשים ממרוקו על האנייה בדרכם לארץ ישראל. צילום: פריץ שלזינגר (NSC\117371)
ברוך דובדבני, מנהל מחלקת העלייה, נשאר בקזבלנקה לוודא שאחרוני שליחי מחלקתו יוצאים בשלום. שבוע לאחר ההפלגה האחרונה של העולים נקרא אחד השליחים, אריה אברהמי, לקונסוליה הצרפתית בקזבלנקה עקב חשיפת דרכונים צרפתים מזויפים, שסיפקו אנשי המוסד למועמדים לעלייה מקזבלנקה. ברגע האחרון נחלץ אותו שליח מידי המשטרה המרוקאית, ושליח איגוד המושבים הדתיים במרוקו, יעקב חסן (יליד טוניסיה), הצליח בתושייה רבה להבריח את אברהמי, את דובדבני ואת עצמו. הם לבשו בגדי כפריים, וללא כל מסמכים מזהים נסעו תוך עקיפת מחסומים משטרתיים לעיר טנג'יר, ומשם הפליגו לגיברלטר. לפי אחת הגרסאות הוצג דובדבני כמשרתו האילם של חסן, שהיה לבוש כשייח', על מנת שלא יצטרך לדבר וכך תיחשף זהותו.
תמונת של יעקב חסן וברוך דובדבני בבגדים המסורתיים צולמה בסטודיו אמיליו רואז לאחר שהשניים הגיעו לחוף מבטחים בספרד - חסן רוכב על הסוס, ודובדבני מחזיק במושכות.
חסן המשיך בעבודתו עבור הסוכנות, ושימש שליח באלג'יריה. הוא נרצח כעבור שנתיים, בשנת 1958, על ידי אנשי המחתרת האלג'יראית יחד עם שליח נוסף, רפאל בן גרא. ברוך דובדבני המשיך לכהן כמנהל מחלקת העלייה עד 1968.