תושב חברון שנאלץ לעזוב את ביתו לאחר פרעות תרפ"ט, 1929 (PHG\1000715)
בעקבות המאורעות הקשים פנה הרב קוק לגורמי ממשל בריטים, ושלח מברק בהול ליהדות העולם, בפנייה למנהיגי העולם היהודי לסייע ליישוב בארץ ישראל. הפנייה נכתבה בכתב ידו של הרב ובחתימתו, ונשלחה במעטפה רשמית של "מלון מרכזי אמדורסקי" בירושלים:
"לכל היהדות כולה
כל היהדות הארצישראלית היא בסכנה הצילו אחים
בכל הדרכים שיש באפשרותכם להצילנו בזריזות
תכופה ולד' הישועה.
הרב הראשי קוק."
עם התרחבות האלימות בבוקר יום שבת, ה-24 באוגוסט, פנתה משלחת פעילים יהודים אל הרב קוק בבקשה לקבל את אישורו לנסוע בשבת אל ממלא מקום הנציב ולשכנעו להקצות כוחות צבא ומשטרה, שיפעלו בנחרצות להפסקת המהומות. הרב קוק קבע, כי מדובר בפיקוח נפש ואישר את הנסיעה, אולם בשל מצבו הבריאותי לא הצטרף למשלחת. במקום זאת הוא יצא לבית החולים "הדסה" ברחוב הנביאים, והתקשר בטלפון אל הארי לוק. בשיחה ניסה הרב קוק לשכנע את לוק להזרים כוחות לירושלים, אולם נראה שהצליח לגרום רק להצבת אבטחה בריטית בבית היתומים "דיסקין" בירושלים, שהיה תחת איום מיידי. מעט החיילים הבריטים, ששהו אז בארץ, התקשו להעניק סיוע במוקדי הפרעות. המאורעות נמשכו, ובלא מוצא אחר יצא הרב בקריאה לקהילות ישראל בגולה לסייע בכל דרך אפשרית.
הרב קוק והרב וובר לאחר שנתנו עדות בפני ועדת שו, ועדה בריטית שמונתה לחקור את מאורעות תרפ"ט, סתיו 1929. צילום: צבי אורון (PHO\1353139)
המברק נשלח ביום שלישי, 27 באוקטובר, במספר עותקים אל תפוצות הגולה. הוא הוכנס לתוך מעטפה של "מלון מרכזי אמדורסקי", שהיה אחד המלונות היהודיים הבולטים בירושלים באותה תקופה, ושכן בעיר העתיקה ברחוב דוד סמוך לשער יפו. ככל הנראה הרב לא השתכן במלון אלא רק עשה שימוש בשירותיו המשרדיים.
מברק זה שמור בארכיון הציוני באוסף ליאו וינץ, פובליציסט יהודי והעורך ראשי של העיתון Ost und West בברלין. ככל הנראה המברק נשלח אליו כדי, שיפרסם את קריאתו של הרב קוק לכלל יהודי אירופה. עותק נוסף של המברק (אף הוא שמור בארכיון) נשלח למנהל "הסוכנות הטלגרפית הארץ-ישראלית" (סט"א, JTA), שלום בן-ברוך, אולם במהלך המאורעות התברר ששלטונות המנדט השביתו את שירותי הטלגרף בארץ, ולכן המברק הועבר לאירופה דרך תחנת הטלגרף בביירות.
יומיים לאחר שליחת המברק שככו מעשי האלימות, וכונו לאחר מכן "פרעות תרפ"ט". אירועים אלה נחקקו בתודעת אנשי היישוב, והיו בעלי השפעה דרמטית על תכנון ההתיישבות הציונית בשנים הבאות.