כבר בימיה הראשונים של תל אביב תפסו חגיגות פורים מקום של כבוד. תהלוכת פורים הראשונה נערכה בשנת 1912 ביוזמתו של המורה אברהם אלדמע לצד נשפי פורים מטעם מועדונים שונים. בשנות העשרים החלו הנשפים של ברוך אגדתי לצבור תאוצה. הנשפים הללו יועדו בתחילה לקהל מצומצם מהמעמד הגבוה, אך לאור הצלחתם הגדולה אִפשרו לקהל רב יותר להשתתף בהם.
חיי התרבות בתל אביב בשנים אלה התאפיינו בהשפעה מערבית מצד אחד ובשאיפה ליצור תרבות והווי מקומי מקורי מצד שני. גם חגיגות פורים השתלבו במגמה זו. המשתתפים בתהלוכה הגיעו מחופשים, הוכנו מיצגי ענק עם בובות שצעדו בתהלוכה, וביוזמתו של ברוך אגדתי נערכה תחרות בחירת מלכת אסתר – בדומה למנהג בחירת מלך הקרנבל.
אופיין של חגיגות פורים התגבש לקראת סוף שנות העשרים, כאשר עיריית תל אביב והקרן הקימת לקחו תחת חסותן את ארגון החגיגות. הוקמה ועדה מיוחדת לסידור החגיגות וקרנבל פורים, שהפכה את החגיגות הלא-רשמיות לחגיגות מסודרות: היא קבעה את תכנית החגיגות, דאגה לקישוט העיר, ייעצה והדריכה את מכיני המסֵכות והמיצגים, וקבעה את סדר הופעתם בתהלוכה. הוחלט גם להעניק פרסים לתחפושות המצטיינות, והתהלוכה הפכה לגולת הכותרת של חגיגות הפורים.
החל משנות השלושים הוקמו לקראת חגיגות פורים במות גדולות, שעליהן נערכו המופעים השונים, וחוברו שירי פורים מיוחדים. המוני אנשים מן הערים הגדולות, מהמושבות ואפילו מחו"ל נהרו לתל אביב להשתתף בנשפים ולצפות בתהלוכה. גם ערבים מיפו ומסביבותיה הגיעו כדי לצפות בחוגגים. הקהל מילא את הרחובות, את הגגות ואת מרפסות הבתים. העדלאידע עברה ברחובותיה המרכזיים של תל אביב ששינו את שמם לשמות מהמגילה.
בשנת 1932 הוחלט לבחור שם עברי לקרנבל המקומי. לשם כך נבחרה ועדה מיוחדת שבחרה את השם מתוך שלל הצעות שהציבור שלח. השם שנבחר היה עדלאידע - לפי המשפט "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אז גם נקבע נושא מסוים לכל עדלאידע וסדר קבוע לצועדים בתהלוכה, כשבראשם רכב מאיר דיזנגוף על סוסו. לאחר שנת 1935 נפסקו העדלאידות בעקבות מצבם הקשה של יהודי אירופה ושל יהודי ארץ ישראל. המנהג חודש רק באמצע שנות החמישים.