על אורחים ו"אורחים" יוגוסלביים
במלחמת השחרור נעזרו כוחות הלוחמה של היישוב במתנדבים יהודים מחוץ לארץ, כ- 3000 במספר. תרומתם, יותר מהיות תוספת של כוח אדם, הייתה בידע הצבאי שרכשו במהלך גיוס, שהוחל בארצות אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. גם בצד הערבי היו מתנדבים אירופאים. במכתב שלפניכם, הנמצא בארכיון המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מוזכרים מתנדבים יוגוסלביים מוסלמים מתנועת "האוסטאשה" הפאשיסטית ביוגוסלביה, שהגיעו לארץ על מנת להשתתף בלוחמה ולסייע בידע, שרכשו בתחום החבלה במהלך מלחמת העולם השנייה.
האדום והשחור
ב- 1941 קיבל ולדקו מאצ'ק, ראש מפלגת האיכרים הקרואטית, הצעת עבודה שקשה לסרב לה: ראשות ממשלת קרואטיה. באותה שנה פלשו הגרמנים ליוגוסלביה, וחיפשו את האדם המתאים לעמוד בראש ממשלת מדינת בובות קרואטית ששאפו להקים על חלק משטח יוגוסלביה ובוסניה והרצגובינה. מאצ'ק, ראש המפלגה הגדולה בקרואטיה, סירב, ואף קרא לתושבי יוגוסלביה להתנגד לפולשים. אולם הנאצים מצאו במהרה בעל ברית ידידותי בדמות תנועת "האוסטאשה" הקרואטית. הברית בין האוסטאשה לנאציזם הייתה מבוססת על שני מרכיבים חיוניים למערכת יחסים מוצלחת: השקפה זהה על החיים ושאיפות דומות.
תנועת "האוסטאשה" הייתה תנועה לאומנית קרואטית- קתולית. היא הוקמה ב- 1929, ושאיפתה הייתה להיפרד מיוגוסלביה ולהקים קרואטיה עצמאית, על טהרת הלאום הקרואטי והקתוליות. בהיותה תנועה בדלנית, שדגלה בשיטות פעולה אלימות, היא הוצאה במהרה מחוץ לחוק, דבר שסייע להעלאת קרנה בקרב צעירים קרואטים משולהבים, שנסחפו בזרמי הלאומנות והפשיזם, שסחפו את אירופה של שנות ה- 30 וקרעו קרעים במארג הרב לאומי העדין ביוגוסלביה. בעשור שקדם לפרוץ המלחמה היא לא הגיעה להישגים ממשיים, אך שמרה על פרופיל גבוה, ועשתה נפשות בקרב צעירי קרואטיה על ידי פרסום כתבי תעמולה מחתרתיים. היא ביצעה ניסיון נפל למרוד בבית המלוכה היוגוסלבי, והעניקה סיוע לרצח מלך יוגוסלביה ב- 1934. מיטב מאמצי הארגון היו נתונים באותן שנים להכנות צבאיות במחנות אימונים באיטליה מתוך שאיפה להשתלט על קרואטיה בכוח. אך לכך לא היה צורך – קרואטיה ניתנה לאוסטאשים ללא קרב.
לאחר סירובו של מאצ'ק פנה היטלר למנהיג "האוסטאשה" באותה עת, סלאבקו קווטרניק, עם אותה ההצעה. הלה נענה בשמחה. מאות מאנשי הארגון הסתננו למדינה, וב- 14 לאפריל, 1941 הכריז קווטרניק על מדינת קרואטיה העצמאית. במהרה ארגנו האוסטאשים את לוחמיהם לארגון צבאי של ממש- "הלגיון השחור". מאז נקרעה יוגוסלביה בסכסוך דמים פנימי בין "הלגיון השחור", שב- 1944 כבר מנה 74,000 לוחמים, לבין ה"כוחות האדומים" של טיטו.
שלטון "האוסטאשה" היה תופעה ייחודית באירופה הנאצית. זה היה המקרה היחיד, שבו הצטרף ארגון מקומי באופן יזום למערך השמדת היהודים, ואף ביצע רצח עם נוסף, בסרבים. האוסטאשים הקימו מחנות ריכוז מיד עם עלייתם לשלטון, ואכזריותם עלתה לעתים אף על זו של הנאצים. כ- 32,000 יהודים וכ- 40,000 צוענים הושמדו בשטחי קרואטיה. מספר הסרבים, שאותם ראו האוסטאשים כמכשול בפני קרואטיה "טהורה", היה גבוה בהרבה, ונע בין 350,000 ל- 700,000 איש.
דיוויזיית הפגיון וחאג' אמין אל - חוסייני
במהלך "שליטתם" בקרואטיה, אִפשרו האוסטאשים לנאצים לאמן בשטחם את דיוויזיית אס. אס ההררית ה- 13 "האנדשאר" (פיגיון), שהייתה מורכבת מכ- 21,000 לוחמים מוסלמים, מקרואטיה, אלבניה ובוסניה. הנאצים נאלצו להשתמש בשירותיו של המופתי הפלסטיני חאג' אמין אל - חוסייני בגיוס המוסלמים, לאחר שפוסקי הלכה מקומיים סירבו לשתף עמם פעולה ואף פרסמו פתוות נגד שירות בשורות הנאצים. אל - חוסייני הוגדר כ"מפקד העליון" של הדיוויזיה (תואר סמלי בלבד). לאחר נפילת "האוסטאשה" בסוף מלחמת העולם הראשונה ברחו לוחמים מדיוויזיה זו לאיטליה, ולבסוף הגיעו לישראל לסייע לפלסטינים במלחמת השחרור בשל קשריהם עם אל - חוסייני.
המכתב שלפניכם נכתב לאחר ששלושה יוגוסלביים, שלא מקרב האוסטאשים, הותקפו על ידי יהודים בתל אביב, שטעו לחשוב, כי מדובר במשתפי פעולה עם לוחמים ערבים. במכתב מבקש הכותב להבדיל, כלשונו, בין אורחים יוגוסלביים תמימים, ל"אורחים" שהגיעו לרגל המלחמה.