ב- 1885 ערך קלמן (קלונימוס) זאב ויסוצקי, הנדבן הרוסי- יהודי הנודע, מסע ראשון לארץ ישראל, בתור שליחה של תנועת חובבי ציון. בשנה זו כבר היה ויסוצקי, מי שייסד את חברת התה הנושאת את שמו ב- 1849, איש בעל ממון והשפעה, וכונה "מלך התה של רוסיה". הוא הפך לדמות דומיננטית בתנועת חובבי ציון, ונימנה על הנהלת תנועת ביל"ו שנוסדה ב- 1882. ב- 1885 הוא נשלח לארץ מטעם התנועה עקב וויכוח שהתגלע בין אנשיה לבין אנשי היישוב הישן, בנוגע לאופן בו יש לעשות שימוש בכספי החלוקה. אנשי חובבי ציון טענו כי יש להפנות יותר משאבים לפיתוח יישובים חדשים בארץ, בעוד אנשי היישוב הישן, באופן טבעי, התנגדו לכך. על ויסוצקי הוטל לבחון את המצב בארץ ולהחליט כיצד יש לשפר את חלוקת הכספים באופן בו יישמרו האינטרסים של שני הצדדים.
בהגיעו לארץ, התרשם ויסוצקי מן הנופים ומן הפוטנציאל העצום הגלום כאן לפתרון הבעיה היהודית. מסעו הותיר בו חותם עמוק, והפך אותו למחויב עוד יותר לרעיון יישוב הארץ. בפגישתו עם יהודי יפו, הוא רקם עמם תכניות ליישוב יהודים בלבם של ערים ערביות: עזה, שכם ולוד. הגרעין העזתי היה הגדול ביותר: כתוצאה מתכנונים אלו, ובתמיכתו הכספית, יצאה באותה שנה קבוצה ראשונה של מתיישבים מיפו אל העיר. עד סוף 1886, ישבו בעיר הערבית 30 משפחות יהודיות. אופי היישוב שהתפתח בעשורים הבאים היה דתי מאוד. ב- 1917 הוא הגיע לקיצו עם גירושים של כל תושבי עזה, מוסלמים, נוצרים, ויהודים, על ידי התורכים, עם התקדמות הצבא הבריטי אל שערי העיר.
ברכת ראש השנה שלפניכם נשלחה על ידי ויסוצקי מארץ ישראל אל אליהו קפלן, סוחר רוסי יהודי אמיד, שנימנה על הגרעין הראשוני של תנועת ביל"ו, ומבטאת את התעוררות רחשי הערגה לציון, עוד לפני ימי הציונות המדינית של הרצל.