בלה פפירוביץ היא אחת מ- 811 חללים אנונימיים שנפלו במערכות ישראל, שארגון "לתת פנים לנופלים" עמל אל מנת לשמר את סיפור חייהם. עבודת הארגון מסתמכת על הארכיונים ההיסטוריים החשובים בארץ, ובראשם הארכיון הציוני. דורית פרי, מייסדת הארגון, מספרת על פועלו.
כאשר חושבים על ארכיון היסטורי, עולה למול העיניים מוסד הנותן מענה בעיקר לחוקרים אקדמיים. אולם ארכיונים אלו שומרים בין כתליהם תעלומות היסטוריות לא מפוענחות מסוגים שונים. ארגון "לתת פנים לנופלים" הוקם על ידי דורית פרי ב- 2012 על מנת לפתור תעלומה היסטורית מסוג מסוים: את זהותם של 811 חללים אנונימיים שנפלו במערכות ישראל, או כאלה שידוע עליהם מעט מאוד. מתנדבי הארגון יושבים בארכיון הציוני ובארכיונים היסטוריים אחרים בארץ, נוברים בתיקים ומנסים להרכיב, פיסה אחרי פיסה, את סיפור חייהם של הנופלים. בשלוש שנות קיומו מצא הארגון פרטים לגבי מעל 100 חיילים, 35 מתוכם בעזרת חומרים מן הארכיון הציוני. אחת מן החללים האחרונים שנמצאו על ידי הארגון היא בלה פפירוביץ.
דורית פרי נזכרת בפענוח סיפור חייה של בלה: "באתר יזכור (אתר זיכרון מטעם משהב"ט לחללי מערכות ישראל – האצ"מ), בדף האישי של בלה, לא צוינו כמעט פרטים עליה או על משפחתה. צוינו רק שמה, תאריך לידתה, ונסיבות מותה – דבר שהוא יוצא דופן באתר". דבר זה הביא את הארגון לפתוח בחקירת סיפור חייה. התחנה הראשונה הייתה בארכיון הציוני. פרי מספרת: "בארכיון הציוני גילינו טופס חיפוש קרובים שמילאה בלה במדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. כאשר פתחתי את התיק נתקפתי בצמרמורת, משום שהוא חושף פרק קשה מסיפור חייה: התשובות שניתנו לה, לגבי כל בני המשפחה אותם חיפשה, היו שליליות – נכתב כי כולם ניספו". התיק סיפק כמה קצות חוט חשובים: שמות בני המשפחה שלה ואזור המוצא שלה – ביאליסטוק.
מן הארכיון הציוני המשיכה פרי להר המנוחות, על מנת לאתר את קברה. המשימה לא הייתה פשוטה, אולם בעזרת מרכז המידע של ההר נמצא לבסוף קברה, והוא העניק לארגון עוד פיסה בהרכבת סיפור החיים: עיירת הולדתה – אוגוסטוב. "בספר הקהילה של אוגוסטוב", מספרת פרי, "גילינו את תמונתה, ואת שם האנייה עליה הגיעה ארצה". את רשימת הנוסעים של האנייה מצאה פרי בארכיון הציוני, דבר שסיפק את מועד עלייתה המדויק, תמונה נוספת, וכן את טופס הגירוש שלה. ביד ושם איתרנו את בת דודתה (שמילאה דפי עד), והיא שלחה לנו עוד תמונות. מכיוון שבלה שירתה גם באצ"ל, מצאנו מידע לגביה גם במרכז ז'בוטינסקי. מכרטיס המפקד של 1947 שמילאה (וששמור בארכיון המדינה), גילינו את כתובתה בארץ".
מכל פיסות מידע אלו המפוזרות בין פולין לישראל, עלה בידי הארגון להרכיב את סיפור חייה של פפירוביץ כדלהלן:
בלה (בלהה) פפירוביץ נולדה ב- 1918 בפולין , בעיירה אוגוסטוב הסמוכה לביאליסטוק. היא החלה להיות פעילה בחוגים ציוניים עוד בעיר הולדתה וניהלה את קן בית"ר באוגוסטוב. בגיל 21 עלתה לארץ ישראל, זמן קצר לפני פלישת הנאצים לפולין, באניית המעפילים "פאריטה" של בית"ר. בארץ היא שירתה באצ"ל ובהגנה, ולמדה באוניברסיטה העברית בפקולטה למדעי הרוח, במסגרתה כתבה עבודת גמר אצל ד"ר מרטין בובר.
ב- 31.12.1947 ליוותה בלה שיירת אוטובוסים שעלו להר הצופים, בעת שנפתחה אש על השיירה. היא נפגעה מצרור היריות הראשון, נפצעה באורח אנוש ומתה זמן קצר לאחר מכן מפצעיה.
"כל חייל שנמצא על ידינו הוא סיפור מרגש, עולם ומלואו", אומרת פרי. "ובלה, כמו כולם, הייתה ייחודית בדרכה שלה. אחד מן הדברים הבולטים בסיפור חייה הוא העובדה שסיפורה השיק לכמה נקודות חשובות בסיפר הציוני: היא חמקה מן הפלישה הנאצית על חוט השערה, הייתה בבית"ר, האצ"ל וההגנה, השתתפה באופן כל כך פעיל ביישוב על אף שאיבדה את כל משפחתה, ולמדה אצל אחד מאנשי הרוח החשובים של הציונות".