בלה פפירוביץ' היא אחת מ-811 חללים אנונימיים שנפלו במערכות ישראל, וקורותיהם אינם ידועים. ארגון "לתת פנים לנופלים", שבראשו עומדת דורית פרי, עמל על גילוי סיפור חייהם וגבורתם. חוקרי הארגון מחפשים קצות חוט במסמכים השמורים בארכיונים ההיסטוריים החשובים בארץ, ובראשם הארכיון הציוני.
מאת: נועה גרבר, יחידת חינוך והדרכה
בלה פפירוביץ', תמונה שאותרה על ידי ארגון "לתת פנים לנופלים"
כאשר חושבים על ארכיון היסטורי עולה למול העיניים מוסד הנותן מענה בעיקר לחוקרים אקדמיים. אולם ארכיונים אלו שומרים בין כתליהם תעלומות היסטוריות לא מפוענחות מסוגים שונים. ארגון "לתת פנים לנופלים" הוקם על ידי דורית פרי ב-2012 על מנת לפתור תעלומה היסטורית מסוג מאוד מסוים: זהותם של 811 חללים אנונימיים, שנפלו במערכות ישראל או כאלה שידוע עליהם מעט מאוד. מתנדבי הארגון יושבים בארכיון הציוני ובארכיונים היסטוריים אחרים בארץ, נוברים בתיקים ומנסים להרכיב, פיסה אחרי פיסה, את סיפור חייהם של הנופלים. בשלוש שנות קיומו מצא הארגון פרטים על יותר מ-100 חיילים, 35 מתוכם בעזרת חומרים מן הארכיון הציוני. אחת מן החללים האחרונים שנמצאו על ידי הארגון היא בלה פפירוביץ'.
דורית פרי נזכרת בפענוח סיפור חייה של בלה: "באתר 'יזכור' (אתר זיכרון מטעם משרד הביטחון לחללי מערכות ישראל), בדף האישי של בלה, לא צוינו כמעט פרטים עליה או על משפחתה. הופיעו רק שמה, תאריך לידתה ונסיבות מותה – דבר שהוא יוצא דופן". דורית החליטה לפתוח בחקירת סיפור חייה, והתחנה הראשונה הייתה בארכיון הציוני. פרי מספרת: "בארכיון הציוני גילינו טופס חיפוש קרובים שמילאה בלה במדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. כאשר פתחתי את התיק נתקפתי בצמרמורת, משום שהוא חושף פרק קשה מסיפור חייה: התשובות שניתנו לה לגבי כל בני המשפחה אותם חיפשה היו שליליות – נכתב כי כולם ניספו." התיק סיפק כמה קצות חוט חשובים: שמות בני המשפחה שלה ואזור המוצא שלה – ביאליסטוק.
תשובת המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית לבלה פפירוביץ'
מן הארכיון הציוני המשיכה פרי להר המנוחות על מנת לאתר את קברה של בלה. המשימה לא הייתה פשוטה, אולם בעזרת מרכז המידע של ההר נמצא לבסוף קברה, והוא העניק לארגון עוד פיסה בהרכבת סיפור החיים: עיירת הולדתה אוגוסטוב. "בספר הקהילה של אוגוסטוב," מספרת פרי "גילינו את תמונתה ואת שם האנייה עליה הגיעה ארצה". את רשימת הנוסעים של האנייה מצאה פרי בארכיון הציוני, ובה מועד עלייתה המדויק, תמונה נוספת, וכן את טופס הגירוש שלה. כעת פרי יכלה להמשיך את המחקר בארכיונים נוספים: "ב'יד ושם' איתרנו את בת דודתה (שמילאה דפי עד), והיא שלחה לנו תמונות נוספות. מכיוון שבלה שירתה גם באצ"ל מצאנו מידע לגביה גם במרכז ז'בוטינסקי. מכרטיס המפקד של 1947 אותו מילאה (ושמור בארכיון המדינה) גילינו את כתובתה בארץ."
מכתב מבלה פפירוביץ' לאחותה ביידיש, 15.4.1947
מכל פיסות המידע הללו, המפוזרות בין פולין לישראל, עלה בידי הארגון להרכיב את סיפור חייה של פפירוביץ' כדלהלן: בלה (בלהה) פפירוביץ' נולדה ב-1918 בפולין, בעיירה אוגוסטוב הסמוכה לביאליסטוק. היא החלה להיות פעילה בחוגים ציוניים עוד בעיר הולדתה, וניהלה את קן בית"ר באוגוסטוב. בגיל 21 עלתה לארץ ישראל, זמן קצר לפני פלישת הנאצים לפולין, באניית המעפילים "פאריטה" של בית"ר. היא בחרה לגור בירושלים, והצטרפה לאצ"ל. היא החלה ללמוד באוניברסיטה העברית מתמטיקה ומדעי הרוח, ועבדה שם כספרנית. היא אף למדה אצל פרופסור מרטין בובר, שהיה המנחה של עבודת הגמר שלה.
כחודש לאחר אישור תוכנית החלוקה באו"ם נתבקשו עובדי ותלמידי האוניברסיטה לקחת חלק בליווי שיירות אל בית החולים והאוניברסיטה שעל הר הצופים. כך הפכה בלה למעשה גם לחברת "ההגנה". היא ליוותה שיירת אוטובוסים, שנסעה להר הצופים בי"ח בטבת תש"ח (31.12.47), בעת שנפתחה אש על השיירה. בלה נפגעה מצרור היריות הראשון, נפצעה באורח אנוש ומתה זמן קצר לאחר מכן מפצעיה.
האוניברסיטה העברית מודיעה על נפילתה של בלה פפירוביץ' (KRU\18887)
לאחר שנמצא המידע אודות בלה וסיפורה הושלם, היה ניתן למלא את הפרטים ולהוסיף את תמונתה באתר "יזכור" של משרד הביטחון. "כל חייל שנמצא על ידינו הוא סיפור מרגש, עולם ומלואו," אומרת פרי. "ובלה, כמו כולם, הייתה ייחודית בדרכה שלה. אחד מן הדברים הבולטים בסיפור חייה הוא העובדה שסיפורה השיק לכמה נקודות חשובות בסיפר הציוני: היא חמקה מן הפלישה הנאצית על חוט השערה, הייתה בבית"ר, האצ"ל וההגנה, השתתפה באופן כל כך פעיל ביישוב על אף שאיבדה את כל משפחתה, ולמדה אצל אחד מאנשי הרוח החשובים של הציונות."
בלה פפירוביץ' ומשפחתה, תמונה שאותרה על ידי ארגון "לתת פנים לנופלים"
~ פורסם ב- 28.9.2016 ~