קורט בכר (12.9.1909-8.8.1995) היה קומיסר מחנות הריכוז בגרמניה, ולאחר מכן ראש המחלקה הכלכלית של האס.אס בהונגריה בזמן הכיבוש הנאצי. מתוקף תפקידו זה הוא ניהל את הפן הפיננסי של עסקת "סחורה תמורת דם" – ניסיונה של וועדת העזרה וההצלה להציל את יהודי הונגריה - מול פעילי ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, ישראל קסטנר ויואל ברנד.
חיים תמורת תה
ב- 19 למרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה. עם התפרסות הכוחות הגרמנים במדינה, הגיע אייכמן להונגריה על מנת לארגן את פרויקט השמדת היהודים. ועד העזרה וההצלה יצר עִמו קשר בהצעה "לקנות" את חירותם של יהודי הונגריה. על פי מתווה התכנית, שהציע הוועד, מיליון יהודים הונגרים יועברו אל מחוץ לשטח הכיבוש הנאצי תמורת 10,000 משאיות וסחורות: 200 טון תה, 200 טון קפה ושני מיליון אריזות סבון. אייכמן העביר את ההצעה להימלר, שאישר אותה בשל המחסור האקוטי במשאיות לשימוש הצבא הגרמני.
העסקה לא יצאה אל הפועל בשל חוסר נכונותם של הבריטים לנהל משא ומתן עם האויב ולהעביר לו אספקה, שתשפר את עמדתו במהלך הלחימה, אולם "רכבת קסטנר", שבאמצעותה הוצאו כ- 1,700 יהודים מאזור הונגריה הכבושה תמורת תשלום כספי (בחלקם), הייתה השלב הראשוני של העסקה.
המסמך שלפניכם הוא תצהיר של קורט בכר מול בית הדין בנירנברג, בו נשפטו בכירי הנאצים על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא עוסק ב"פיקדון בכר" - כספים, תכשיטים, וחפצים רבי ערך בשווי של כ- 8 וחצי מיליון פרנקים שוויצרים (על פי הערכות בנות הזמן), שנאספו על ידי בכר בשלבי המשא ומתן הראשוניים של העסקה. על פי הערכות, חלק ניכר מן הכסף שהועבר לבכר - שעל פי טענתו בתצהיר, היה מיועד לשימוש לטובת "מטרות הומניטריות" לאחר המלחמה - לא נמצא מעולם.
יש לציין שבכר לא נשפט במהלך משפטי נירנברג אלא שימש כעד בלבד, ומת בשיבה טובה ב- 1995.
קורט בכר: תצהיר אל מול בית הדין לפשעי הנאצים בנירנברג
אני, קורט בכר, יליד ה- 12 בספטמבר, 1909 בהמבורג, נשבע ומצהיר:
1. כשפרצה המלחמה גויסתי על ידי המדינה. הדרגה האחרונה שלי הייתה שטנדרטנפיהרר בואפן אס אס, קולונל של כוחות המילואים.
2. במרץ 1944 קיבלתי את תפקיד ראש מפקדת חיל הפרשים של האס. אס בבודפשט, שטיפלה בסוסים ובציוד הנוגע להם.
3. זמן קצר לאחר שהגעתי לבודפשט, התחלתי מצד אחד במשא ומתן עם הרייכספיהרר (ראש האס אס, היינריך הימלר) ומצד שני עם נשיא ההסתדרות הציונית של הונגריה, שהיה גם נציג הסוכנות היהודית והג'וינט, ד"ר רודולף קסטנר. הודות למשא ומתן זה ניצלו חייהם של עשרות אלפי יהודים ואנשים, שנרדפו על ידי המשטר מסיבות פוליטיות. בין השאר, הגיעו לשוויץ שני משלוחים גדולים (של פליטים יהודים), וכן כמה קטנים יותר.
4. דיונים אלה אושרו על ידי הימלר רק על סמך ההתחייבות בדבר טובות כלכליות. אולם ביני לבין ד"ר קסטנר, הייתה הסכמה כבר מההתחלה, שאני אשמור בידי את ההכנסות מן הצד היהודי, אם אפשר עד סוף המלחמה על מנת למסור אותן כמה שיותר מוקדם לשני הארגונים, שמיוצגים על ידי ד"ר קסטנר – הסוכנות היהודית והג'וינט – לטובת סיבות הומניטריות. פעלתי מתוקף ייפוי כוח נוטריוני, שהעניק לי סמכות כמעט בלתי מוגבלת ואקסקלוסיבית לעשות עם הכסף כפי שראיתי לנכון.
5. לאחר מכן גם השגתי את אישורו של הימלר לתפקידי זה, עובדה שסיפקה לי את היכולת לטפל בעניין באופן הנאות ביותר.
6. בנובמבר 1944, בציפייה להעברת הכספים הקרובה, הועבר לידי הצוות שלי סכום כסף על סך 163,000 (מאה שישים ושלושה אלף) פרנקים שוויצרים.
לרגל ביקורו של מי שהיה בזמנו הגנרל של הוואפן אס אס - האנס ג'ואטנר - בבודפשט בנובמבר 1944, נתתי לגזבר שלו, כפי שהוסכם מראש, שטרות אלו של פרנקים שוויצרים, לאחר שהובטח לי שהם יוחזרו לי מיד לאחר המרתם. (הייתה, לכאורה, חובה דחופה להחתים שטרות פרנקים שוויצרים). למרות שביקשתי זאת כמה פעמים באופן אישי, דרך הגזבר שלי, הכסף לא הועבר אלי עד הכניעה.
גנרל ג'ואטנר אמר לי כמה פעמים, שהוא העביר את השטרות למר אגן, ושאגן העביר אותם לאיש אמונו בשוויץ. הוא הודיע לאגן באופן מיוחד שיש להחזיר את השטרות אלי, ושרק אני יכול להיפטר מהם. כאשר פגשתי את גנרל ג'ואטנר שוב לאחר הכניעה, בסביבות יוני או יולי 1946, במחנה המעצר "לאנגוואסר" בנירנברג, הגנרל שלי אישר שוב את העובדות שהוזכרו לעיל, והסביר לי שלמרות שמר אגן הביא את השטרות לשוויץ, ואמר לו כי הוא אכן העביר אותם לאיש אמונו, אגן לא קיבל אותם בחזרה לידיו אחרי הכניעה.
7. רק עכשיו, לאחר ששוחררתי ללא כל אישום על ידי האמריקאים, והופעתי בפברואר 1948 בפני בית הדין לדה-נאציפיקציה על פי דרישת השלטונות הגרמנים והוגדרתי כחלק מהקבוצה שזוכתה, אני יכול לדבר בחופשיות. בהקשרן של העובדות שצוינו לעיל, אני מצהיר כעת, שיש להשתמש בסכום הכסף הנדון למען מטרות הומניטריות, כפי שהורה דוקטור קסטנר.
8. בהקשר זה מסרתי, בדיוק לפני סוף המלחמה, את התכשיטים, את הזהב וכו', שניתנו לי על ידי ד"ר קסטנר – חפצים ששווים מוערך בכ- 2 מיליון פרנקים שוויצרים – לקולגה של ד"ר קסטנר - ד"ר שוויגר - אותו שחררתי ממחנה מאוטהאוזן. זאת על מנת שייעשה בהם שימוש למען מטרות הומניטריות, כפי שהוסכם מראש עם ד"ר קסטנר.
9. אני מבקש וגם מייפה את כוחו של מי שהכסף נמצא בידיו, להעביר אותו לידי ד"ר פוזנר, מנהל המשרד הארץ- ישראלי בג'נבה, ברחוב פטיטוט.
10. קראתי בתשומת לב את ארבעת דפי הצהרה זו בשפה הגרמנית, ואני מצהיר תחת שבועה שהמוזכר לעיל נמסר בתום לב, ומייצג את האמת במלואה.
נירנברג, ה- 12 באפריל, 1948
קורט בכר