מאת לורה אלמגורלורה אלמגור היא דוקטורנטית במחלקה להיסטוריה במכון האוניברסיטאי האירופי בפלורנס. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהגותה ופועלה של תנועת הטריטוריאליזם היהודי בשנים 1895 – 1950.
בפעם הראשונה שהגעתי לארכיון הציוני, נכנסתי לבניין עם ציפיות גדולות בנוגע לכמות ולאיכות החומר הארכיוני שקיוויתי למצוא. במהלך המחקר שלי עד אותו רגע כמעט כל מחקר או פרסום אקדמי, שעוסק בהיסטוריה היהודית המודרנית ושעשיתי בו שימוש, התבסס לפחות באופן חלקי על ממצאים מן הארכיון הציוני. הכנתי את עצמי לחוויה ארכיונית מעט מאיימת.
בפועל, מצאתי מקום שיהפוך ל"משרד" שלי (ואולי אפילו לביתי השני) במהלך ביקורי זה ובביקור נוסף שערכתי בירושלים. עובדי הארכיון מלאי המרץ התגלו כמקור בלתי נדלה של סיוע לחיפושיי אחר מקורות היסטוריים רלוונטיים למחקרי, אך לא פחות מכך גם כאנשי שיחה מסבירי פנים, ששמחו לתת לי עצות בנוגע לחיי היומיום בירושלים.
בנוגע לחומר הארכיוני עצמו החוויה שלי בארכיון הציוני התגלתה כמעין משחק של "חפש אחר המטמון", שבמהלכו אכן מצאתי מטמון. אמנם הארכיון הציוני עוסק בעיקר בשימור ההיסטוריה הציונית, אולם רבים מהאוספים השמורים בין כתליו עוסקים באישים ובארגונים, שפעלו רק בשולי הציונות, ואפילו מחוצה לה. כך היו האוספים, שבהם נעזרתי במהלך הדוקטורט שלי העוסק בטריטוריאליזם היהודי כתנועה לאומית. התנועה הטריטוריאליסטית, שזכתה בעיקר לזלזול ולהתעלמות מצד ההיסטוריוגרפיה הציונית, הייתה תנועה גלובאלית כמו התנועה הציונית. במהלך כמחצית המאה, שבה פעלה, היא היוותה מקור משיכה לאישים יהודים בעלי שיעור קומה - חלקם גם מן התנועה הציונית. רבים מהמסמכים, המספרים את סיפורה של "היסטוריה אלטרנטיבית" זו שמורים בארכיון הציוני. בין האוצרות שמצאתי ניתן למנות מכתבים של ג'ורג' ברנרד שואו, הכתובים באופן נפלא, ומכתבים ממנהיגים ציוניים דוגמת ז'בוטינסקי. כמו כן, ישנם מכתבים, שנכתבו על ידי אישים ידועים פחות - ישראל זנגביל, אשתו אדית זנגוויל ויוסף לפטוויץ'. אין ספק שמכתבים אלה ומסמכים נוספים, ששמורים בארכיון הציוני, יהוו חלק חשוב מ"ההיסטוריה הנשכחת" אותה אני שואפת לכתוב. בסופו של דבר הצדיק הארכיון הציוני את הציפיות העצומות עמן הגעתי אליו.