בימים אלה מציינים את "יום הרצל", שנקבע ליום י' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל. הרבה נכתב על הרצל ועל ייסוד התנועה הציונית, אבל איך נהג "אבי הציונות" בחיי היומיום? ארווין רוזנברגר, עורכו של העיתון "די ולט" בין השנים 1900-1897, כתב ספר מרתק "Herzl as I remember him" על היכרותו האישית עם הרצל. בגלל תפקידו כעורך הוא עבד עם הרצל 
באינטנסיביות, והרצל שימש לו כמנטור ספרותי.
עצות לסופר המתחיל
לאחר שפרסם את ספריו הידועים, החליט הרצל להוציא לאור עיתון, שישמש במה למשנתו הציונית. באותו זמן הוא התוודע לארווין רוזנברגר, שהיה באותה עת סטודנט צעיר לרפואה. רוזנברגר נכח במספר הרצאות של הרצל, ומאוד התרשם ממנו. לאחר היכרות ראשונית קצרה החליט רוזנברגר לשלוח להרצל שני סיפורים קצרים שכתב, כדי שיחווה עליהם את דעתו המקצועית. הרצל השיב לו במכתב ( 26 מרץ 1897), שהפתיע את רוזנברגר במחשבה הרבה שהרצל הקדיש לו:
"מר רוזנברגר היקר,
קראתי בעיון את שני הסיפורים שלך בשל העניין, שהתעורר בי מאז ששמעתי אותך נואם בכישרון כה רב.
קבעתי לי חוק שלא לתת תשובה מוחלטת לשאלות כמו שלך, משום שזו אחריות גדולה לייעץ לאיש צעיר האם כדאי או לא כדאי לבחור בקריירה ספרותית. אני מאמין שיש לך כישרון, למרות שאף אחד מהסיפורים אינו מוצר מוגמר. כשקראתי אותם, חשבתי לעצמי מהו הדבר שחסר לך. אני סבור שמדובר במודלים הנכונים. לעתים רחוקות אנו מתחילים עם הרעיונות שלנו בלבד. הרושם שלי הוא שהלכת בעקבות מודלים דלים, במיוחד בסיפור "הגנֵבה"...
העצה שלי היא כזו: קרא ספרים, אבל רק של כותבים שהוכרו כמומחים. תוכל לדעת מי הם לפי התהילה, שלה הם זוכים אחרי שהתשבחות וההאשמות של בני דורנו שוככים...
מעל לכל, אסור לך להזניח את לימודיך המקצועיים. מה שאדם לומד ברצינות, נותן לו את התמיכה הפנימית שכל אדם בר דעת צריך בחיים – גם הסופר. לדעתי, הסופר הוא לא אדם מיוחד – רק יותר עוצמתי, או אם תרצה, אדם רגיש ומעמיק יותר, שיכול לבטא את מחשבותיו ואת רגשותיו כך שכל אחד יוכל להבינם.
האם נדמה שעצה זו כרוכה בעיכוב רב מדי? היא נכונה לפי מיטב ידיעתי ולפי ההיגיון הישר. אם היא לא מספקת אותך היום, אז שמור מכתב זה ובעוד כמה שנים תגלה, שהעצה שיעצתי לך לא הייתה כזו רעה. מעל לכל, תלמד!
בברכת ציון, שלך בידידות,
תיאודור הרצל."
פגישה מפתיעה
מאז כתיבת המכתב לא היה קשר בין הרצל ובין רוזנברגר. מספר שבועות לאחר מכן הגיע חבר לחדרו של רוזנברגר, ומיהר למסור לו הודעה מהרצל: "הוא מעוניין לפגוש אותך". רוזנברגר הופתע מאוד לשמוע את ההזמנה, כי עד אז לא הזדמן לו לשוחח עם הרצל. בספר הוא מתאר, שהלך אל ביתו של הרצל נרגש ביותר וסקרן לדעת מה מטרת הפגישה:
"הרצל פגש אותי בחדר העבודה בביתו, ובירך אותי כאילו היינו חברים טובים. הוא לבש ז'קט פשוט בצבע אפור מבריק. אשתו ישבה ליד שולחן קטן קרוב לחלון. הוא הציג אותי לפניה ללא טקסיות. לאחר מכן ביקש ממני לשבת ליד שולחן העבודה שלו... הרצל התיישב אף הוא ליד השולחן, והציע לי סיגר. כאשר עניתי שאני לא מעשן, הוא הביע פליאה. הוא הדליק לעצמו סיגר באיטיות. הרגשתי שהוא שוקל איך כדאי להתחיל את השיחה.
לבסוף, הוא שבר את שתיקתו: "איך אתה מסתדר עם הבחינות בלימודי הרפואה?"... הרצל לא מיהר להגיע לעניין. זו הייתה שיחה נינוחה, שלא רמזה למה הרצל חותר. סקרנותי בנוגע לסיבה להזמנתי גברה עוד יותר. ודאי שלא כדי לשוחח שיחת חולין.
לעתים היו רגעים של שתיקה במהלך השיחה, שבהם חידד הרצל עיפרון או נשף החוצה ענני עשן מהסיגר כשהוא מהרהר לעצמו...
אחרי שחזר לשולחן, סיפר לי הרצל, שהוא התכוון להתחיל להוציא לאור מגזין שבועי, שיפיץ את רעיון המדינה היהודית ושיפעל ליישומו. ד"ר שאול רפאל לנדאו היה אמור להיות העורך הראשי, ואיזידור שליט, סטודנט לרפואה מאגודת הסטודנטים "קדימה", אמור היה לשמש כחבר בצוות העורכים. אולם בגלל התפתחות לא צפויה שליט עומד לנסוע לבלקן בימים הקרובים כראש קבוצה של סטודנטים יהודים לרפואה, שהציעו את שירותיהם
לצבא הטורקי, לאחר שפרצה מלחמה בין יוון לטורקיה.
הרצל שאל אותי אם ארצה למלא את מקומו של שליט בעיתון. הוא רמז שייתכן שאחרי חזרתו של שליט מהנסיעה אשאר כחבר קבוע בצוות העורכים. ההצעה החמיאה לי מאוד, והסכמתי מיד.
"אך אסור לך להזניח את לימודי הרפואה" הדגיש הרצל. "גם שליט היה צריך להבטיח לי שהוא יתכונן למבחני הרפואה היטב. ועכשיו, לשאלת המשכורת..."
קטעתי את דבריו, כדי לומר שהכסף לא חשוב לי, ושההזדמנות לסייע למטרה אצילית שכזו היא גמול מספק בשבילי. הרצל ענה בתקיפות, שהוא לא יסכים לקבל את שירותיי ללא תשלום. אם אתעקש על כך, אזי לא נוכל להגיע להסכם.
השיחה התמקדה כעת בתפקידי כעורך. "אני יודע שאתה יכול לכתוב" אמר הרצל, "אבל יש לך עוד מה ללמוד. אני רוצה לייעץ לך – אבל אתה חייב לקבל את עצתי."
תוכחה זו נאמרה באדיבות ובטון אבהי. כבר בפגישה ראשונה זו נקשרתי מאוד להרצל. מבלי להתכוון, הוא הצליח לשבות אותי."
(תרגום מהספר: Rosenberger, Erwin, Herzel as I remember him, Herzl Press, New-York, 1959, p. 30-35)
ספרו של רוזנברגר מבוסס על יומן שכתב ועל מכתבים מהרצל. הארכיון שלו שמור בארכיון הציוני המרכזי, סימול החטיבה: A276.