השבוע חל י"א באדר, יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור ולחללי תל חי, שנפלו בשנת 1920. רות בקי קולודני, שדרנית ב”קול ישראל”, סופרת ועיתונאית, משתפת אותנו ברשמיה מהארכיון של טרומפלדור:
ביום קיץ חם ולח, כשמסיכת עננים נוגה כיסתה את שמי פטרבורג, ואדים ערפיליים עלו מהנייבה, התקדמה כרכרה בטפיפה קלה לעבר הסימטה הטטארית. כשהגיעה ל"בית הדירות השכורות" מס' 14, ירדה ממנה הנסיכה הצעירה גגארינה. עניין היה לה לסטודנט למשפטים אוסיה טרומפלדור, ובאה לשוחח איתו על כך. טרומפלדור לא היה בחדר השכור שלו, והנסיכה חזרה לכרכרה, והורתה לרַכָּב לשוב מיד לביתה ברחוב המכובד שפלארניה. בחוזרה כתבה לטרומפלדור מכתב קצר, בו הודיעה שהיא מעוניינת לראותו בעניין החשוב לו, ורשמה את כתובתה ואת הזמן שבו תמתין לו. הנסיכה היתה מעוניינת לסייע לו בהגדלת הפנסיה הצבאית שלו לאחר ששוחחה עם שר הגדוד ניקולאייב.
היה זה ב-19.8.1906, לפני יותר ממאה שנים, כאשר כתיבת "מכתבים עם בול" היתה דרך עיקרית להעברת מסרים בינאישית, חברתית ופוליטית. העולם לא היה עדיין וירטואלי, ולא תרבות האינסטנט היא שהפעילה אותו כי אם מחשבה תחילה, שיקול דעת ורגש בינאישי. המכתב של הנסיכה גגארינה, בכתב ידה הפניני, הברור, בעט משובח, מצוי בין מאות מכתבים בתיקי טרומפלדור בארכיון הציוני המרכזי. 
מצויה שם גם המעטפה המגלה את כתובתו של טרומפלדור כאשר למד משפטים בפטרבורג. הוא התגורר אז בבניין של חדרים שכורים שניבנה ב-1904. כתובת זו לא היתה ידועה לחוקרים שכתבו עליו, ורק המעטפה של הנסיכה גגארינה מגלה זאת, ומעבירה את הקורא לחדרים הקטנים והדלים, מסוג חדרו העלוב והדל של רסקוליניקוב, גיבור "החטא וענשו" של דוסטוייבסקי.
כשחזר אותו יום טרומפלדור לחדרו, וראה את המכתב, ידע על כוונתה של גגארינה, כי כנראה נרמז לו עליה כבר קודם לכן. מיד כתב אז לאביו שאינו מעוניין בהעלאה בדרגה ברוסיה, מאחר שהוא מתכוון לעלות לארץ-ישראל ולהקים שם קבוצה שיתופית. אם תפרוץ בארץ מלחמה, כתב, לא משנה לו מה תהא הדרגה הרוסית שלו כי בארצו יילחם ממילא כקצין אף אל פי שהוא מוכן גם להילחם בה כחייל פשוט. "ומאמין אני שיום יבוא, ואני עייף ומיוגע מעבודה קשה סקור אסקור בשמחה וגיל את שדותיי אני, בארצי אני, ולא יאמר לי איש 'לך לך נבזה מפה', ואם אפול בקרב מאושר אהיה יודע לשם מה אני נופל".
בתיקי טרומפלדור בארכיון מצויים מאות מסמכים ברוסית, המאירים באור נוסף וחדש את דמותו של ה"גיבור חידה", ולא רק את ההרואיות הקרבית שלו.
לכתבה מורחבת של רות בקי קולודני על יוסף טרומפלדור בעיתון "הארץ":
סימול החטיבה של ארכיון יוסף טרומפולדור הוא A42