לאחרונה אירחנו בארכיון הציוני כנס של נשות "אמונה". הנואם המרכזי בכנס היה דוד סמואל, פרופסור אמריטוס לנוירוביולוגיה במכון ויצמן. דוד סמואל הוא נכדו של הרברט סמואל, שכיהן בתפקיד הנציב העליון הבריטי בשנים 1925-1920, ונכדו של יהודה גור-גרזובסקי, שלימד עברית ופעל להפצתה יחד עם אליעזר בן-יהודה בתחילת המאה ה-20. דוד סמואל סיפר את סיפורם של סביו המפורסמים ואת סיפורו האישי.
הראשון ליהודה
סבו של דוד מצד אביו, סר הרברט סמואל, נולד בליברפול ב- 1870. הוא גדל במשפחה מסורתית, אך במהלך לימודיו באוניברסיטת אוקספורד הפסיק לשמור מצוות. דוד מספר שאימו של הרברט סמואל התעקשה שילמד באוניברסיטה – מעשה יוצא דופן ליהודים באותה תקופה, והקפידה לשלוח לו בשר כשר ברכבת מלונדון בזמן ששהה באוקספורד. אחרי שנתיים הוא כתב לה: "אימא יקרה, אמנם אני שומר על המסורת ועל החוקים, אבל אני לא יכול להמשיך לתת בשר לטבח של האוניברסיטה...". הוא לא היה דתי, אך נשאר חלק מהקהילה היהודית, ושמר על כשרות ועל השבת "מסיבות היגייניות".במהלך לימודיו החל הרברט סמואל להתעניין בפוליטיקה. הוא היה חבר בפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית. הוא שימש כשר הפנים, והיה היהודי הראשון שכיהן כשר בממשלת בריטניה. בתפקיד זה הוא קידם את רעיון של יצירת פרוטקטורט בריטי בארץ ישראל, ותמך במאמציו של חיים ויצמן לפעול לפרסום הצהרת בלפור. בשנת 1920 הוחלט שבריטניה תשלוט בארץ ישראל כדי ליישם את הצהרת בלפור, והרברט סמואל מונה למשרת הנציב העליון בארץ.
בבואו לארץ התקבל הרברט סמואל בהתלהבות רבה על ידי היישוב היהודי, ואף ניתן לו הכינוי "הראשון ליהודה". בניגוד לציפיות היהודים, סמואל שאף לשמור על ניטרליות במדיניותו, וניסה לרכוש גם את אמונם של הערבים. הוא הכריז על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית, וקבע את משכנו באוגוסטה ויקטוריה בהר הצופים.
מורה במקום צלם
סבו של דוד מצד אימו, יהודה גור גרזובסקי, נולד ב- 1862 בבלארוס למשפחה דתית אדוקה. הוא למד צילום בווילנה, ועלה לארץ בשנת 1887. הוא לא מצא עבודה כצלם, ולכן התחיל לעבוד בהוראת השפה העברית במזכרת בתיה, בזיכרון יעקב וביפו. יהודה גרזובסקי היה אחד מראשי ארבע המשפחות הראשונות, שהצטרפו ליוזמה של אליעזר בן-יהודה "דיבור עברי בירושלים" – לדבר רק בעברית בזמן השהות בירושלים. הוא היה שותף להוצאה לאור של עיתון ילדים בשם "עולם קטן" יחד עם בן-יהודה. הוא פרסם מאמרים רבים בעיתונות, הוציא לאור ספרי לימוד בעברית במקצועות שונים, תרגם ספרי ילדים לעברית (סיפורים של מארק טוויין, של צ'ארלס דיקנס, של ז'ול ורן ושל סופרים אחרים), וחיבר מילונים שונים בעברית. בשנת 1911 החל לנהל את סניף בנק אנגלו-פלשתינה ביפו. הוא נפטר בשנת 1950.
איחוד משפחות
עוד בתחילת פעילותו הפוליטית של הרברט סמואל התגייס בנו אדווין לצבא הבריטי. אדווין שירת בצבאו של אלנבי במצרים. דוד מספר שאביו הגיע לארץ כחייל, ושכר דירה בביתו של יהודה גרזובסקי בתל אביב. באחד הימים שמע נגינת פסנתר מופלאה, שהגיעה מבית משפחת גרזובסקי. כשהלך לבדוק מי מנגן, פתחה לו את הדלת הדסה, בִתו של יהודה גרזובסקי. הם התאהבו והחליטו להתחתן. רצה המקרה, ובדיוק אז מונה אביו לנציב העליון בארץ, וכך נישאו אדווין והדסה בחתונה מלכותית באוגוסטה ויקטוריה בשנת 1920. בבית הנציב גם נולד דוד בשנת 1922.
קו ישראל-בריטניה
דוד מספר שלאחר שסבו סיים את תפקידו כנציב העליון, הוא תכנן להישאר לגור בארץ ישראל. הנציב החדש, הלורד פלומר, התנגד לכך, מכיוון שחשש שהמצב בארץ יסתבך עוד יותר אם הנציב הקודם יישאר לגור כאן, ולכן נאלץ הרברט סמואל לחזור לבריטניה. הרברט סמואל המשיך להיות מעורב בענייני התנועה הציונית גם לאחר שעזב את ארץ ישראל. בשנת 1937 קיבל את תואר האצולה "ויקונט סמואל מהר הכרמל". הרברט סמואל נפטר בשנת 1963, ואת תואר האצולה ירש אדווין, ומאוחר יותר עבר התואר לנכדו דוד.
משפחתו של אדווין סמואל נשארה בארץ ישראל. דוד מספר, שנסע לבקר את סבו בשנת 1939. במהלך שהותו בבריטניה פרצה מלחמת העולם השנייה, והוא נאלץ לדחות את שובו לארץ. הרברט סמואל הציע לדוד ללמוד באוניברסיטת אוקספורד עד שיוכל לחזור לביתו. דוד שמע לעצתו, והתחיל בלימודי הכימיה. במהלך לימודיו הוא נאלץ להתגייס לצבא הבריטי, ושירת בהודו. ב- 1946 חזר ללמוד באוקספורד, ובסופו של דבר הצליח לחזור למשפחתו בארץ. כאן החל ללמד במכון ויצמן.