מה, מה, תפוח אדמה

ייצור צ'יפס קפוא (תפוגן) וחטיפי תפוצי'פס מצריך כמות גדולה של תפוחי אדמה, ואותם מגדלים בעיקר בשדות מערב הנגב. יענקלה כהן, הידוע בכינוי Mister Potato"", מוותיקי נחל עוז, הצטרף למגדלי תפוחי האדמה באזור, אחרי שצבר ניסיון בגן הירק של הקיבוץ. הוא תרם רבות לענף ולהתאמת הגידול לאזור הצחיח, שהפך לאחד מאסמי המזון החשובים במדינה. ממקום מגוריו הזמני, לאחר שהתפנה מביתו בשבעה באוקטובר, הוא מספק הצצה על גילגולו של ענף תפוחי האדמה.

מאת: יענקלה כהן, חקלאי, חבר קיבוץ נחל עוז

חקלאים מ"מצפה הים", לימים קיבוץ יד מרדכי, אורזים תפוחי אדמה בסלי יוטה לייצוא. ספטמבר, 1939. (PHAL\1611742)

ניסיונות ראשונים לגדל תפוחי אדמה בארץ ישראל נעשו על ידי חברי כת פרוטסטנטית, שהגיעו מאמריקה לירושלים באמצע המאה ה-19, והביאו איתם צמח לא מוכר. תושבי הארץ הערבים וחקלאי מושבות העלייה הראשונה למדו על גידול תפוחי האדמה מהמתיישבים הטמפלרים הגרמנים, שהביאו לארץ מאירופה את שיטות הגידול, והקימו מושבות חקלאיות משגשגות. את זרעי (הפקעות) ייבאו תחילה מדרום צרפת, אך ניסיונות הגידול הראשונים בעמק יזרעאל ובאזור פתח תקווה לא הניבו יבול מרשים. בתקופת המנדט החלו לייבא זרעים מארצות נוספות ובעיקר מאירלנד ומסקוטלנד, והיבולים גדלו. עם ראשית ההתיישבות בנגב מאז שנות ה-40 החלו החקלאים בקיבוצים ומאוחר יותר גם במושבים לגדל תפוחי אדמה גם באזור זה, ששדותיו הם מקור האספקה העיקרי לתפוחי אדמה בארץ.

צמחי תפוח האדמה שבועות אחדים לאחר הזריעה בשדות קיבוץ רביבים, מארכיון יוסף ויץ. (A246\1079-8p)

בשנים הראשונות ליוו את החקלאים ביישובים אנשי מקצוע מטעם הסוכנות היהודית כמו שרה צימרמן גרוס מיבניאל – שכונתה ה"אמא של התפוחי אדמה" ומדריכי הגנת הצומח שמואל מלר, פרנקו ניצני ויוסף פלטי, שבעזרתם התגברו החקלאים על קשיי הגידול באזור הצחיח.​

דו"ח של המדריכים החקלאיים שמואל מלר ויוסף פלטי על ניסיונות בגידול תפוחי אדמה ומחלות אופייניות, חורף 1944-1943 S15\4129))

מחזור הגידול של תפוחי האדמה מהזריעה ועד לאסיף נמשך בין חודשיים לארבעה חודשים. אחרי הנביטה ממתינים, עד שהצמח יגיע לגובה מתאים (1.5-0.5 מטר), ועד שהפקעות יתעבו מספיק ויכילו רמת עמילן מתאימה. לפני איסוף הפקעות מייבשים את נוף הצמח, כדי לעצור את המשך הגידול, וממתינים עוד כשלושה שבועות עד שקליפת הפקעות מתקשה (משתעמת). רק אז אפשר לאסוף אותם מהאדמה, למיין אותם ולשלוח לשוק.

הוראות לגידול תפוחי אדמה בחורף מטעם המחלקה להתיישבות: "תפו"אד חורפיים כדאי לגדל במקומות סמוכים לים, בעמקים החמים ובעיקר במקומות שהכפור נדיר בהם." (S15\9632)

מודעה על חלוקת זרעי תפוחי אדמה מקנדה, אפריל 1948 (KRU\7961)

גידול תפוחי האדמה בארץ לא היה מתקדם עד שנות ה-60. מכונות הזריעה לא היו משוכללות, ונדרשו שני עובדים, לשבת מאחורי המיכל ולהוסיף זרעי פקעות. את צינורות ההשקיה ניידו בין הברזים והחקלאים נאלצו לדרוך בבוץ. המאמץ הגדול היה לאסוף את התוצרת בידיים מהאדמה לתוך שקי יוטה או ארגזי עץ, מה שחייב להתכופף אל הקרקע, לסחוב שקים וארגזים מלאים ולהעמיס אותם על עגלה. בשנים הראשונות היו ממיינים את תפוחי האדמה בידיים, תחילה בשדה עצמו, ובהמשך הם הועברו לתחנות מיון מיכניות, שהוקמו ביישובים או למרכזי מיון אזוריים.

איסוף ידני של תפוחי אדמה במושב מסלול בנגב, 1954. צלם: זולטאן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273507) 

  

מיון תפוחי אדמה ידני בקיבוץ נגבה, 1943. צלם: זולטאן קלוגר, אוסף קרן היסוד ((PHKH\1279833

הסמיכות לגבול רצועת עזה היוותה קושי נוסף לחקלאי מערב הנגב, ובתקופות מתוחות היה מתלווה מאבטח לחקלאים בשדות. אחד מהאירועים הקשים, התרחש במאי 1968. שני רכבים מנחל עוז מיהרו לכבות שריפה, שנגרמה מהצתת שדה בסמוך לגבול, ובדרכם חזרה על דרך הפטרולים עלה אחד מהם על מוקש, ושני חברים מהקיבוץ נהרגו.

אחרי שנים של דשדוש הענף בארץ ואחרי שנכשל הניסיון לייצא תפוחי אדמה לרודזיה ולדרום אפריקה, חלה פריצת דרך באמצע שנות ה-60. המחקרים, שנעשו בתחנות המחקר של משרד החקלאות, תרמו להגדלת תוצרת תפוחי האדמה, ומשקים רבים הרחיבו את שטחי הגידול שלהם. כדי לייעל את העבודה הקשה יצאתי לשליחות בארצות הברית ולמדתי שיטות חדשות לגידול ולמיכון. שיכללנו את הציוד, והתאמנו את הכלים החקלאיים לאדמת הנגב. תחילה היתה זו מכונת 'פיק-אפ', שחוברה לטרקטור ואספה את הפקעות מהקרקע אל משאית שנסעה לצידו, ובהמשך החליף אותה קומביין והמשאית המתינה בקצה השורה. שיפרנו את מערך יבוא זרעי הפקעות ולמדנו לנצל את יתרון אדמות הנגב "הקלות" לשני מחזורי גידול – בסתיו ובאביב. היבול גדל מאוד מ-2-3 טון לדונם ל-5-6 טון לדונם, עלויות הגידול ירדו, ושופר מערך השיווק. יזמנו פעולות להעלות את צריכת תפוחי האדמה במשק הבית הישראלי, על ידי הדגשת הערכים התזונתיים שלו.

בקשה לסבסוד עבור ייצוא תפוחי אדמה למשקי הנגב, 1960 (S15\40728)

השלב הבא היה להקים מפעל לעיבוד תפוחי אדמה. בתחילת שנות ה-70 הוקם בסמוך לשדרות מפעל "תפוגן" בשותפות אזורית בין קיבוצי המועצה. תחילה ייצרו בו שלושה מוצרים: תפוחי אדמה חצי מטוגנים – תפוגן, תפוחי אדמה יבשים – תפוצ'יפס, ואבקת תפוחי אדמה. 

איסוף תפוחי אדמה על ידי מכונת "פיק־אפ" שהורכבה על טרקטור, בשדות מערב הנגב (NPS\265361)

 

העמסת שקי תפוחי אדמה לאחר המיון – מהנגב בדרך לשוק או לאחסון (NPS\265401)

 

הכניסה לתעשייה חייבה מציאת זנים חדשים, שמתאימים למוצרים החדשים מבחינת כמות העמילן וצורת הפקעות. לצ'יפס נדרשו תפוחי אדמה מעוגלים, ולתפוצ'יפס תפוחי אדמה מאורכים. גם שיטות ההובלה והאיחסון הותאמו לייעוד תפוח האדמה.

בעקבות המשבר הכלכלי בארץ בשנות ה-80 נסגר קו הייצור של אבקת תפוחי האדמה, והמפעל התפצל: קו הייצור של תפוצ'יפס נרכש על ידי חברת שטראוס-עלית, וקו ייצור התפוגן נרכש על ידי גורם פרטי. חקלאי הדרום ממשיכים להיות ספק תפוחי האדמה העיקרי לשני המפעלים הממוקמים בנגב המערבי.

 

בשנת 2021 הקמתי בקיבוץ נחל עוז מרכז מבקרים המציג את סיפורה של החקלאות והביטחון באזור, ובו מוקדש פרק נכבד לענף תפוחי האדמה. מי ייתן ובמהרה אפשר יהיה לשוב ולפקוד את המקום.

~ פורסם ב- 25.1.2024 ~​​​