קיבוץ
נחל עוז, 1955. צלם: פריץ שלזינגר (NSC\117726)
ארגון הגדנ"ע
(גדודי נוער) הכשיר נוער לשירות צבאי לפני הגיעו לגיל שירות, תחילה תחת חסותה של
"ההגנה" ובהמשך תחת חסותו של צה"ל. הגדנ"ע החל לפעול בשנות
ה-40, וחניכיו נטלו חלק משמעותי בקרבות מלחמת העצמאות. הארגון הוציא לאור כתב עת
משלו כבר בתקופת היישוב. לאחר הקמת המדינה המשיך העיתון לפעול תחת משרד הביטחון,
ונסגר בשנות ה-90, לאחר שהוחלט לצמצם את מספר הביטאונים הצבאיים.
כתב
העת של הגדנ"ע החליף את שמו פעמים אחדות – "עלומים", "ניב
עלומים", "במחנה עלומים", ולבסוף התקבע השם "במחנה
גדנ"ע". בין הכותבים והעורכים בכתב העת במשך השנים היו כאלה, שהפכו לאישים
ידועים כדוגמת מרדכי נאור, יורם טהרלב, יהודה אטלס, עלי מוהר, דן אלמגור, יוסי
שריד ואחרים. גם בני נוער הוזמנו לכתוב כתבות לעיתון. גיליונות של העיתון מהשנים
1974-1953 שמורים באוסף העיתונות בארכיון הציוני.
שער
"במחנה גדנ"ע", גיליון 219 (6), אוקטובר 1961 (PR\2633)
בצלאל
עמיקם הצעיר כתב עבור "במחנה גדנ"ע", עוד לפני שזכה למוניטין רב
שנים בסיקור הנעשה בכנסת לעיתונות הישראלית, ועוד לפני שהחל במחקריו בתחומי ארץ
ישראל וידיעת הארץ. אחת מכתבותיו פורסמה ב-25 לאוקטובר 1961, בגיליון 219, ועסקה
בנחל עוז, שציין 7 שנים להיווסדו.
כתבתו
של בצלאל עמיקם בכתב העת "במחנה גדנ"ע" על קיבוץ נחל עוז, גיליון
219, 1961 (PR\2633)
בראיונות
עם אנשי הקיבוץ אסף עמיקם את הסיפורים המעניינים ביותר מהעבר ומההווה. אחד החברים סיפר
על הקשיים בראשיתו של נחל עוז, שהוקם מתחת לאפם של המצרים. "'אנחנו זרענו והם
קצרו' – מסכם בצער את התקופה אחד היוגבים. 'היינו במצב של כוננות מתמדת. יצאנו
לשדה חגורים כלי נשק, ובלילה הנחנו את נשקנו בסמוך למיטה'". החיים ליד הגבול
גבו קורבנות מקרב המתיישבים ומקרב חיילי צה"ל, שנפלו מאש המצרים. נזק לשדות
ולרכוש נגרם על ידי מסתננים מהגבול לעיתים קרובות. לפי חבר הקיבוץ תקריות אלה קרו
כל כך הרבה, עד שהן "העלו את המשק לכותרות העיתונים ועשוהו לקיבוץ המפורסם
ביותר בעולם". עמיקם הוסיף, כי נחל עוז הופיע בכותרות החדשות פעמים רבות כל
כך, עד שתלמידי בתי ספר בארה"ב זכרו אותו היטב, באותה מידה כמו תל אביב
וירושלים.
הקמת
גדרי תיל בקיבוץ נחל עוז על ידי מתנדבים מירושלים, ינואר 1956.
צלם: ורנר בראון, אוסף
קרן היסוד (PHKH\1287703)
מתנדבים
מירושלים מפטרלים בשבילי הקיבוץ, ינואר 1956. צלם: ורנר בראון, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287706)
לאחר מבצע
קדש ב-1956 שקט הגבול עם מצרים. רצועת עזה נכבשה בידי צה"ל, והמציאות
הביטחונית בקיבוץ השתנתה מן הקצה אל הקצה – גם לאחר שישראל יצאה מהרצועה. חברי
המשק סיפרו לעמיקם, כי לאחר כיבוש הרצועה הם הגיעו למוצב "עלי מונטר", שממנו
היו מתצפתים המצרים ואף ירו עליהם. במוצב מצאו החברים מפה מדויקת של הקיבוץ ובין
היתר ציון מיקום חדרו של מזכיר המשק, שכונה "חדרו של המוכתר".
בשנים
שלאחר המבצע התבסס הקיבוץ: "הרפת והלול התפתחו והלכו, השטחים המעובדים גדלו.
נחלאים ונחלאיות צעירים חברי גרעינים, התערו במשק". נחל עוז קלטה מחזורים
רבים של חברי גדנ"ע, שעבדו בכל ענפי המשק במסירות רבה – כך הם עזרו להציל את
יבול תפוחי האדמה של הקיבוץ מכליה.
אנשי
נחל עוז בדרך לעבודה, 1953 (PHG\1017080)
נערי
הגדנ"ע החדשים עברו, כנהוג, טקס חניכה עם בואם לקיבוץ. עמיקם תיאר מהתלה יוצאת
דופן, שארגנו חברי המשק לנערי אחד המחזורים של הגדנ"ע. החברים העירו את
הנערים באמצע הלילה, וקראו להם לבוא בבהילות למקלט. הם סיפרו לנערים הנבוכים, כי "אנשי
או"ם אסרו על קיום 'השרות הלאומי' והם עורכים כעת ביקורת". הנערים הסתתרו
במקלט עד אור הבוקר, ושמרו על דממה על מנת שלא יתגלו חלילה ע"י נציגי
האו"ם... למרות המתיחה יצרו הנערים קשרים אמיצים עם המשק.
בסוף
הכתבה מזכיר עמיקם, כי העיר עזה נשקפת מהקיבוץ, ואפשר לראות את החקלאים מצידו השני
של הגבול. "דומה כי הנה יעצור קמעה, יחליף שיחה בענייני דיומא עם רעו הפלח
העברי, שיחת עובדי אדמה שלוה על גשמים ובצורת, מחזור זרעים ודגן" מפליג עמיקם
במחשבותיו. אך למרות המכנה המשותף בין החקלאים משני צידי הגבול אין באמת תקשורת
ביניהם – "זו הייתה אשליה", סיכם.
את
הכתבה ליוו תמונותיו של ז'ק אוחיון: עבודת החקלאים בשדה, שומר בלילה ומראהו הפורח
של קיבוץ נחל עוז. תמונת הנוף של נחל עוז בשנתו השביעית לווה בכיתוב שסיכם את
המהפך שחל בו: "בטרם היווסדו היה הנוף, נופם של גבעות צחיחות מול גבול פרוץ.
כיום המשק טובל בירק, הבתים קמו בעקבות הצריפים והגבול – חסום ומוגן."
קיבוץ
נחל עוז לאחר שבע שנים, 1961. צלם לא ידוע (PHPS\1335313)
~ פורסם ב- 24.12.2023 ~