באנו לכבוש את השממה

קיבוצים נהגו לשלוח עותק מהעלונים שהוציאו למשמורת בארכיון הציוני. עם הזמן נוצר אוסף גדול של עלוני קיבוצים השמור תחת הסימול DD2. דפדוף בגליונות העלונים הראשונים של קיבוץ מפלסים מגלה את חוויות העלייה לקרקע של חברי הקבוצה, את התפתחותו המהירה של הקיבוץ בשנה הראשונה להיווסדו ואת עבודתם הקשה והמאומצת של חבריו.

חברי קיבוץ מפלסים יוצאים לעבודה, יוני 1949. צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273733)

 

קיבוץ מפלסים הוקם על ידי הגרעין הראשון של בוגרי תנועת נוער "דרור" מארצות אמריקה הלטינית ב-1949. המתיישבים רצו להנציח בשם הקיבוץ את היותם מפלסי הדרך לעלייה מארצות אמריקה הלטינית, שרק החלה. לאחר תקופת הכשרה בקיבוץ גבת הוותיק, הם התיישבו בנגב המערבי, תחילה בקרבת גבול רצועת עזה, וכעבור שנה עברו לנקודת הקבע לא רחוק משם.

העלייה לקרקע לקיבוץ מפלסים לאחר הקמת האוהלים הראשונים, יוני 1949. 

צלם: אברהם מלבסקי, אוסף קרן היסוד (NKH\480028)

 

טקס העלייה לקרקע נערך ב-12 ביוני 1949, שבועות אחדים לאחר שהגיעו למקום, במעמד שבו נכחו נציגי המוסדות הלאומיים ובראשם יוסף שפרינצק, יו"ר הכנסת. בעלון, שפורסם באותו חודש, תואר הטקס בהרחבה, ובשער הופיעה מגילת היסוד של הקיבוץ, שבה הצהירו המתיישבים על יעדיהם:

"מחושלים בלהט הקרבות, מחוסנים באמונה של ישראל –

באנו פה לכבוש את השממה בעמל-שלום.

מגמתנו היא החליף המרגמה במחרשה

והחיות שִמְמָתָן של ערבות צחֵחוֹת."

מגילת היסוד של קיבוץ מפלסים בשער עלון מספר 6, יוני 1949.

 

חודש חלף ואתו נקודת ציון משמעותית בתולדות היישוב הצעיר: הטרקטור הראשון הגיע! לאחר ימים של עבודה קשה בחפירות ובביצורים הגיע הטרקטור, שעל אודותיו הפליג עורך העלון בשבחים, וכתב כי הוא "סמל השלום ממש כמו יונה לבנה". כל החברים עצרו את עיסוקיהם, ובאו לחזות בפלא. השמחה הייתה רבה, ו"המאושרים שהיו בחצר החלו לעשות הקפות סביב השרשראות של הזחל [טרקטור]". תרומתו הרבה של הטרקטור הראשון למתיישבים מתועדת גם בעלונים הבאים.

"הבו גודל לטרקטור הראשון!" מתוך עלון מספר 7, יולי 1949.

 

אחרי קבלת הטרקטור הראשון, המחרשה הראשונה והקמת חדר האוכל של הקיבוץ החל שלב חדש בחיי הקבוצה: היישוב חובר לרשת החשמל, והאור נדלק. "באותו לילה כאשר גלי אור הציפו את הגבעה הזאת, אז הרגשנו את הקשר עם עולם קרוב ורחוק" התפייט כותב העלון. "האור" נתן לחברי הקיבוץ תחושת חיבור עם שאר חלקי הארץ, ואִפשר לקיים פעילות חברתית גם בשעות החשיכה בערבים הארוכים. "יצאנו מחושך לאור" נכתב, וכעת תוכל הקבוצה לנהל "חיי משק וחיי חברה תקינים".

על החיבור לתאורה בשער עלון מספר 11, ספטמבר 1949.

חברי קיבוץ מפלסים יוצאים לעבודה, יוני 1949. צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273734)

 

משלוחי המלפפונים הראשונים מגידולי הקיבוץ נשלחו אל "תנובה", ועורך העלון כתב על כך בדרך מקורית. בטקסט, שנכתב דרך עיניהם של חברי הקיבוץ בעתיד, הוא דמיין את תגובתם לאחר קריאת העלון הנוכחי, ושיער כי הם יתהו בליבם למה אבותיהם התלהבו כל כך מיבול המלפפונים: "עושים רעש כזה בגלל 80 ארגזים מלפפונים שהם שלחו השוקה?" וכל זאת בזמן שבו כל העולם עסוק בפצצה האטומית ובמאבק בין אמריקה ובין ברית המועצות. הבנים מתפלאים על כך: " רצינו רק להביע את תִמהוננו על התנהגותם המוזרה. לדבר בדחילו ורחימו על ארגזי מלפפונים בו בזמן שכל העולם אחוז להבות אטומיות".

"וכך יכתבו הבנים..." מתוך עלון מספר 13 (שנה שניה), ספטמבר 1949.

 

לקראת החורף החלה עונת הזריעה. חברי מפלסים יצאו לזרוע חיטה בפעם הראשונה ללא ידע או ניסיון קודם אך עם הרבה התלהבות. לכבוד המאורע פורסם בשער העלון השיר "לזורעים" מאת המשורר משה בסוק ולצידו איור של איכר זורע. "צפויות לנו סכנות לא מעט עד שנזכה לקצור. הרבה פגעים אורבים ליבול השדות" הסביר הכותב את עבודת החקלאים, אך שמר על נימה חיובית: "הטמנו את הגרעינים. נקווה שיפרצו לטובתנו, לטובת הגבעות השממות והצחיחות שתלבשנה בפעם הראשונה צורה של חיים".

"לזורעים" בשער עלון מספר 16 (הרביעי בשנה השנייה), נובמבר 1949.

 

בדצמבר הוכרז על בואם לקיבוץ של שלושה ילדים ממשפחות הקיבוץ, שנותרו בתקופת ההקמה בקיבוץ גבת. הם התאחדו עם הוריהם לאחר חצי שנה, ולכבודם נבנה צריף ילדים חדש. לא רק ההורים שמחו – גם שאר החברים: "משהו חסר היה לחצר הזאת. אולי מֶלָח בדמות ילדים?" השמחה על ההמשכיות, על הגעתו של דור צעיר הייתה רבה: "היה זה משק בתיאוריה, בדמיון. הנה – עכשיו העתיד לפנינו! תרגיש בו בכל אשר תפנה". באותו עלון בישרו בהתרגשות גם על הולדת הבת הראשונה לזוג מקבוצת מפלסים: תמר.​ 

 "שלושת הזאטוטים" מתוך עלון מספר 18 (השישי בשנה השנייה), דצמבר 1949.

למרות העבודה הקשה והאפורה חברי הקיבוץ חשו סיפוק רב מעבודתם, שהחלה להיראות בשטח: "לא אחת עומדים אנו על הגבעה שלנו ומרגישים איך שפועם הלב ומתרחב למראה השדות הירוקים. מעטה ירוק השתטח על הכל... יש סיפוק בחיינו למראה ההתקדמות והחלק שאנו לוקחים בשינוי פני הטבע." שלושה חידושים בנוף המקומי צוינו בשער העלון: הגעתו של קומביין חדש, שזכה לקבלת פנים לבבית כמעט כמו זו של הטרקטור הראשון, עבודות תשתית, שבוצעו לאורך כביש הנגב – מתיחת חוטי טלפון וטלגרף – ולבסוף, שתילת עצי אקליפטוס בשולי הכביש, פרויקט מטעם הקק"ל, שאותו ביצעו חברי הקיבוץ. כל אלו שינו את מראה המקום באופן ניכר.

"החייאת הנוף" בשער עלון מספר 20 (השמיני בשנה השנייה), ינואר 1950.

חברי הקבוצה נחים לאחר יום העבודה, יוני 1949. צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273735)

 

בשלב זה חלה הפסקה בהוצאת העלון. מנחם, עורכו המסור, יצא לשליחות בחו"ל. לאחר כשנתיים החליטו החברים, כי יש לחדש את הוצאתו לאור של העלון, שהפך לשם דבר וכבש את לב קוראיו. בעלון ה-22 הסבירו מדוע חסרונו היה מורגש כל כך: "זה הכלי שבכתב שצריך ללוות בנאמנות כל חברה קיבוצית בהתפתחות יצירתה המשקית והחברתית, בלבטיה, בבעיותיה, בחיפושיה אחרי פתרונות השאלות השונות... זה הכלי שבכתב המשקף את בבואתנו, את תמונתנו, כמות שהיא, על אורותיה וצלליה". 

"עם חידוש הופעת העלון" מתוך עלון מספר 22 (הראשון בשנה השלישית), דצמבר 1951.

~ פורסם ב- 12.11.2023 ~

​​​​​

​​​​​