"מדינתנו נטועה בדיוק בלב העולם הערבי,
ולמרות היותנו דודנים, כפי שאמר זאת ה'ניו-יורק טיימס' אצלכם – נמשכות
נגדנו מלחמות הגרילה שהכילו: שוד רצח, גניבות וכו'..." כך תיאר זכריה סיאני,
תלמיד כיתה ח' מהמושב הצעיר יכיני את המציאות במערב הנגב באמצע שנות ה-50 במכתבו לתלמיד
מבית-הספר בברוקלין, שנשלח במסגרת מפעל 'חֲבֵרוּת דרך אימוץ', ביוזמת קרן היסוד.
מאת: אילת הָלל כהן-אורגד, יחידת חינוך והדרכה
בית
הספר היסודי במושב יכיני, יולי 1957. צילם: פריץ שלזינגר, אוסף קרן היסוד (NKH\426892)
מושב יכיני נוסד בשנת 1950 כחלק משורת מושבי עובדים,
שהוקמו בנגב על ידי הסוכנות היהודית. הוא הוקם בסמוך לכפר הערבי אל מוחרקה, שנעזב
במלחמת העצמאות, וזה גם היה שמו הזמני, עד שנקבע השם יכיני - על שם בנו של שמעון
(במדבר כ"ו, 12), שנחלתו הייתה באזור (כיום בתחומי המועצה האזורית שער הנגב).
תחילה הגיעו אליו עולים מכורדיסטאן ומפרס, אך עקב הקשיים עזבו רבים מהם. כעבור
שנתיים התיישבו במקום עולים מתימן, שהגיעו לארץ עם הקמת המדינה במסגרת "מרבד
הקסמים", ושוכנו במעברות עד עלייתם לקרקע ביכיני. הסוכנות הקצתה לכל משפחה
יחידת משק, שכללה לול קטן, גן ירק או שטחי פלחה וציוד חקלאי בהתאם. עשרות המשפחות,
שהתגוררו במושב, התפרנסו בעיקר מחקלאות. בנוסף לקשיי ההתאקלמות בארץ והצורך להסתגל
לתנאי העבודה סבלו התושבים גם מגניבות חקלאיות ומחדירות של מסתננים עקב הסמיכות
לגבול עם רצועת עזה.
תלמידי מושב יכיני על
רקע בית הספר המקומי, 1957. צילם: פריץ שלזינגר, אוסף קרן היסוד (NKH\426890)
בשנים הראשונות פעל ביכיני
בית ספר של הזרם הממלכתי-דתי. מנהל בית הספר, רחמים תשובה, נענה ליוזמת קרן היסוד, וצירף את תלמידיו למפעל 'חֲבֵרוּת
דרך אימוץ'. המפעל נועד
לחזק את הקשר בין הקהילות בארץ לחו"ל באמצעות מכתבים הדדיים, ששלחו זה לזה ילדים
מבתי ספר יהודים בארצות הברית ובקנדה וילדים מבתי ספר בישראל. התקווה הייתה, שבזכות
המכתבים מהארץ יפתחו ילדי התפוצות קשר אישי עם תלמידים בני גילם בארץ וקשר רגשי עם
מדינת ישראל. כך גם תיווצר הזדמנות למוסדות החינוך הישראלים לקבל תרומות מבתי הספר
היהודים. בשיאו של המפעל צורפו אליו כ-60 מוסדות חינוך מארצות הברית ומקנדה וכ-60
בתי ספר יסודיים ישראלים, מרביתם מיישובי העולים, ובהם גם בית הספר במושב יכיני.
מתוך עלון מחלקת הנוער של קרן היסוד, המתאר את
מפעל 'חֲבֵרוּת דרך אימוץ', 1956
(KH4\12714)
תפרוסת היישובים המשתתפים במפעל 'חֲבֵרוּת דרך אימוץ' בשיאו,
ובהם בית הספר ביכיני [מס. 48] (KH4\12719)
את בי"ס יכיני אימץ ביה"ס היהודי
בברוקלין, בניהולו של אריה אופסייר. המנהלים התכתבו ביניהם, ואף שלחו העתקים של
התכתובת למנהל מפעל האימוץ בקרן היסוד, אריה קראוס, שמצִדו עודד אותם ליזום
פעילויות שונות, ודרש מהם לעדכן ולדווח לו על כך. ההתכתבות, השמורה בארכיון
הציוני, מעידה, כי תחילה היו אי-הבנות בין מנהלי בתי הספר, ומכתבי הילדים מיכיני
לא זכו למענה מן הילדים האמריקאים. אך לאחר שיושרו ההדורים, שלחו התלמידים מכתבים
הדדיים במשך שנים אחדות.
נייר רשמי עם לוגו ביה"ס "הלל" בניהולו של אריה אופסייר ברוקלין, ארצות הברית. KH4\11838))
"מצאתי מכתב מתלמיד כתה ח' ובשעה שקראתיו
התרשמתי ממנו והחלטתי לשלוח לכם העתק אחד ממנו. בטח תהיו שבעי רצון מתוכנו" דיווח
מנהל ביה"ס ביכיני למנהל מפעל האימוץ באוגוסט 1956, ואף צירף עותק בכתב יד של
המכתב. "חברים יקרים ורחוקים, שאו שלום מהמולדת" כתב זכריה סיאני לילדים
האמריקאים, ופתח בתיאור המציאות באזור בתקופה, שבה גברו חדירות מסתנני
"הפדאיון" ממצרים ומרצועת עזה לפני "מבצע קדש": "חוצפנותם
של הערבים גברה במיוחד מאז קיבלו את הנשק הסובייטי, ומוסיקה מלחמתית מרחפת בשמי
המזרח התיכון. לקראת זה אנו הכינונו עמדות ומקלטים בכל פינות הכפרים והערים."
בהמשך הוא מספר על "חיי הכפר שלי: כפרי הינו אחד משרשרת הכפרים שהוקמו ליד
הגבול עם מצרים... הוא מתפתח בקצב יאה, השממה מתחסלת והארץ פורחת, אנו מבוצרים
ומוכנים לכל מקרה. אנו עסוקים בחקלאות, גידול צאן, בקר ועופות..." זכריה
המשיך ופרט על סדר יומו: "ועתה – חיי כתלמיד בית הספר: כשאנו קמים בבוקר לאחר
הסדורים אנו עוזרים להורים בשדה ובבית והולכים ללמוד משעה 8:00 ועד שעה 14:00...
לאחר הלימודים שוב אנו עוזרים להורים ובערב הכנת שיעורים..." הוא חותם בתקוה
כי "תענו לי... ותספרו לי הכל ללא הכזבה ובהקדם האפשרי..."
מכתבו של הילד זכריה סיאני, תלמיד כיתה ח' מיכיני,
לתלמיד מביה"ס בברוקלין, יולי, 1956. ((KH4\11838
קרן היסוד שימשה כמתווכת בין בתי הספר, העבירה את
המכתבים ואת החבילות ליעדם, וטיפלה בתשלום מסי המכס עבור הציוד, שנרכש בכספי
התרומות. בתרומות, שהעביר ביה"ס האמריקאי לטובת תלמידי יכיני, נרכש "פנס
קסם" – מכשיר אופטי להקרנת סרטונים על מסך, כלי עזר בעל ערך רב לפני עידן
המקרנים והסרטים הדיגיטליים, וכן התאפשר לרכוש סרטים חינוכיים בצבע או בשחור לבן.
ברבות השנים נסגר בית הספר המקומי, וילדי המושב
עברו ללמוד בבתיה"ס האזורים.
מפעל 'חֲבֵרוּת דרך אימוץ' פעל במשך שש שנים רצופות, ומנהלו, אריה קראוס מאגף
הנוער של קרן היסוד, שמר על קשר אישי עם מנהלי בתיה"ס מהארץ ומחו"ל.
~ פורסם ב- 21.2.2024 ~