דנה
אריאלי, פרופסור להיסטוריה, חוקרת וצלמת, שהתה באמסטרדם, כשהחלו בארץ אירועי השבעה
באוקטובר 2023. לאחר שנודע לה על הירצחו של ידידה גדעון פאוקר מקיבוץ ניר-עוז, החלה
לפרסם מידי יום בדף הפייסבוק שלה פוסטים עם תיעוד מצולם של הנגב המערבי. הפוסטים
פורסמו בשעה קבועה, וכללו תצלומים, מידע על הצלם ותובנות שלה. היא כינתה כל פוסט
כזה "תיק צילום". תחילה היא פרסמה תיקי צילום של צלמים מאזור הנגב, ובהמשך
היוזמה התרחבה ליוצרים, שבמסגרת הקריירה המקצועית שלהם ביקרו בנגב המערבי, ותיעדו
אותו באמצעות המצלמה. בתיקי הצילום פורסמו תצלומים אמנותיים, מבוימים, עיתונאיים או
תיעודיים.
אריאלי כינסה את הפוסטים בספר "אלבום דרום: צלמים ישראלים במחווה לתושבי הנגב המערבי", הכולל יצירות של 107 צלמים וצלמות ישראלים, שתיעדו את האזור מאז שנות ה-50 ועד לימינו – גם לאחר פרוץ המלחמה.
כריכת הספר "אלבום דרום" מאת דנה אריאלי
"התצלומים
מספרים את סיפורו של הנגב המערבי" כותבת דנה בהקדמה. "בכל פוסט נחשפת
זיקה אחרת למקום: מקצת הצלמים מתגוררים בו, אחרים נשבו בקסמי נופיו ושבו לבקר פעם
אחר פעם;
מקצתם מצאו באזור מענה לאתגרים שונים שמעסיקים אותם בצילום ואחרים תיעדו את הנעשה
בו בעקבות הסבבים והאלימות שהיו חלקם של התושבים בו עוד הרבה לפני האירועים
המחרידים של שבעה באוקטובר."
כיפות
בטון
דנה
תיעדה אף היא במצלמתה את הנגב המערבי. כחוקרת, המתמחה בתרבות זיכרון ובביטויי
טראומה בתרבות, זיהתה עקבות בנוף, שמאפיינים אירועי אסון בעולם. היא צילמה את
"הצלקות" בנוף היישובים: מיגוניות ושרידי קאסמים לצד הטבע ומבנים
ותושבים, המנסים לנהל חיי שגרה בין סבבי לחימה.
דנה
ביקשה לשלב גם צילומים מראשית ההתיישבות בנגב המערבי, ונעזרה באוספי התצלומים של הארכיון
הציוני. בחיפוש אחר תצלומים, המתעדים את הקמת הערים והיישובים בנגב המערבי, את
העלייה על הקרקע ואת סיפורם של התושבים החלוצים, היא עמדה על הפער בין מראה העבר ובין
מראה היישובים כיום: "ניסיתי לעכל את אורחות החיים במקום הזה: אין-סוף
מיגוניות, כיפות בטון שנפרשו מעל גני ילדים ובתי ספר ומקלטים שמפציעים בין העצים
בגינות הציבוריות. זה בלט במיוחד בשדרות, שנראתה שונה כל כך מייצוגיה בצילום
הישראלי המוקדם של שנות החמישים והשישים".
שדרות ב-1957, האופק פרוש בפני
המתבונן, צלם: פריץ שלזינגר (NKH\475694)
המורה בכיתה
שלושה צלמים, שצילומיהם שמורים באוסף
התצלומים של הארכיון, מופיעים ב"אלבום דרום". צלמים אלו תיעדו את אופקים
ואת שדרות סמוך להקמתן בשנות ה-50 מטעם קרן היסוד.
פריץ שלזינגר (1967-1915) עלה לישראל
בשנת 1937, לאחר שקיבל הכשרה חקלאית באיטליה במסגרת תנועת הנוער. תחילה התיישב
בקיבוץ, וכעבור זמן קצר עבר לירושלים. בשלב ראשון עבד כאופטיקאי, מקצוע שרכש
בנעוריו בברלין, אך בשנת 1948 החליט לעסוק בצילום עיתונות, ובין השאר, תיעד את פעילותם
של קרן קימת לישראל ושל הסוכנות היהודית. שלזינגר היה הצלם האישי של נשיאי ישראל.
הוא נפטר בירושלים בגיל 52.
רולף (מיכאל) קנלר (2005-1921) נולד
בברלין. בצעירותו למד ציור וגרפיקה, אך בעקבות השתתפותו בקורס צילום החליט לעבוד
כמתלמד באולפני הקולנוע של UFA,
שהוקמו על ידי הנאצים. לאחר שהתגלה מוצאו היהודי, הוא חווה התנכלויות מצד הגסטאפו,
ובאביב 1939 החליט לעלות לישראל. בשנים הראשונות הוא עבד כאן בהסרטת יומני קולנוע,
ואז גויס לצבא הבריטי. בשנת 1961 צילם קנלר, כמו מיכה בר-עם, את משפטו של אדולף
אייכמן בירושלים. בשנת 1988 הציג את תצלומיו בתערוכה בשם "והם היו חייבים
לעזוב את גרמניה", ובה התייחס לגלות שנכפתה עליו. קנלר נפטר בירושלים בגיל
84.
מורה בכיתה באופקים, 1957. צלם: פריץ
שלזינגר (NKH\426934)
מורה לצד לוח בבית ספר בשדרות, 1957. צלם:
רולף קנלר (NKH\426901)
אריאלי שמה לב לדמיון בין שני התצלומים: "בשלהי
שנות ה־50, שני צלמים שעלו מברלין בהפרש של שנתיים מתעדים את חיי היום־יום בשדרות
ובאופקים עבור קרן היסוד. רולף קנלר קולט בעדשה שלו מורה בכיתה, ואילו הצלם פריץ
שלזינגר מתבונן במורה או בתלמידות. האם יצאו לצלם יחד? האם צילמו באותה הכיתה?"
מספרה
מאולתרת
אופקים נוסדה באפריל 1955. בתחילה שימשה
מרכז לאספקת טרקטורים ומכונות חקלאיות ליישובים בנגב המערבי, ומאוחר יותר כמרכז
עירוני לאזור. כעבור חודשים אחדים הזמינה קרן היסוד את הצלם יצחק מירלין לתעד את
ראשיתה: דיונות מדבריות, שהפכו אט אט לכרי דשא ושדות פוריים. באותה עת מנתה אופקים
כ־150 משפחות יוצאי מרוקו, מצרים, תוניס ומזרח אירופה. תיעוד זה מסייע להבין את
האתגרים, שאיתם התמודדו העולים בעת הפרחת השממה.
מירלין תיעד גם את חיים בן שמעון,
ה"מוכתר" של אופקים, שהיה אחראי לקליטת העולים ולטיפול בקהילה. תצלומים אלה משקפים
את ראשוניות המקום: תלמידים לומדים תחת כיפת השמיים, משפחת עולים שהגיעה זה עתה,
נדנדות מאולתרות וכמובן, את הספר עם המסרק שתקוע בשערותיו. ברקע נבנים מבנים חדשים
מאבן, שנועדו להחליף את הצריפים והפחונים בניסיון לשפר את קליטת העולים. [תצלומים
נוספים מופיעים בכתבה מקום באופקים]
הספר בעבודתו, אופקים 1955. צלם: יצחק
מירלין (PHKH\1266657)
חיים בן שמעון משוחח עם ילדים על נדנדה,
אופקים 1955. צלם: יצחק מירלין (PHKH\1266655)
אריאלי כותבת: "אני מתבוננת
בתצלום של יצחק מירלין שכותרתו "הספר בעבודתו". זה מזכיר לי את פרויקט
הצילום הנדיר של הצלם הגרמני הנודע אוגוסט זנדר "אנשי המאה ה־20". לא
פחות מ־600 דיוקנאות נכללו בפרויקט, ובאמצעותם הוא חתר למפות את החברה הגרמנית לפי
בעלי מקצוע, מעמדות חברתיים ומצב כלכלי. אני שואלת את עצמי אם יצחק מירלין, שהיה
האסיסטנט של זולטן קלוגר וככל הנראה נפטר בארצות הברית, הכיר את זנדר. המספרה
שלפנינו מתועדת ביום קיץ. היא מאולתרת כמו הנדנדות שתועדו בתצלום אחר".
פרט
לספר המודפס הפכו תיקי הצילום מהפייסבוק לשתי תערוכות. אחת מוצגת כעת במוזיאון פתח
תקווה לאמנות ונקראת "צֶלם הדברים: אלבום דרום", ושנייה תוצג במוזיאון
יד מרדכי, וצפויה להיפתח באוקטובר 2024. דנה מעלה כעת אל דף הפייסבוק שלה תיקי צילום
על אזור הצפון בדרך ל"אלבום צפון".
~ פורסם ב- 23.9.2024 ~