הטביעו חותם: קהילת יהודי עזה

עזה, ראשית המאה העשרים PHG\1065474))

שני ניסיונות להתיישבות היהודית בעזה נעשו בעת החדשה. הראשון נערך בשלהי התקופה העות'מאנית, בשנים 1917-1886, בשיאו התגוררו בעיר כ־180 יהודים, רובם המכריע בני העדה הספרדית. במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו אחדים מהתושבים או נאסרו, ושאריתם עזבו את העיר ברצונם. ניסיון התיישבות נוסף נעשה עם תום המלחמה, בשנים 1929-1918, בתקופת המנדט הבריטי, ובשיאו מנתה קהילת יהודי עזה כ-70 נפש.

                                                 

סקירה על תולדות הישוב היהודי בעזה לפני מלחמת העולם הראשונה: "שום רכוש של בית, גן או שדה לא רכשו להם היהודים במשך שלושים שנות מגוריהם בעזה." ("הארץ", 16.3.1921)

 

תיעוד מוחשי לחיי הקהילה היהודית בעזה נותר במסמכים, עליהם מוטבעות חותמות רשמיות של ועד העדה שניהל את עניני הקהילה. החותמות נועדו לתקף ולאשרר תכתובות, חוזים ומסמכים רשמיים מטעם הקהילה המקומית. נוסח החותמת, השפה והעיצוב שלה משקף את אופייה של הקהילה, את הרכבה החברתי ולעיתים אף את יכולתה הכלכלית.

כך, לדוגמה, על גבי מסמכים השמורים בספרייה הלאומית מופיעה חותמת ששימשה את הקהילה היהודית בעזה עד סמוך למלחמת העולם הראשונה. צורתה מלבנית, ומופיע עליה בשלוש שפות - עברית, ערבית וצרפתית – הכיתוב: 'ועד ק"ק [קהילה קדושה] ישראל בעזה ת"ו [תבנה ותכונן]'. נוסח זה מרמז על קהילה דתית ומסורתית שמוצאה מקרב יוצאי צפון-אפריקה, שהיו דוברי צרפתית.

בתום המלחמה יזם הסוחר נסים אלקיים, ממנהיגי היישוב היהודי בעזה בשלהי התקופה העות'מאנית, את חידוש היישוב היהודי בעיר. בעידודו התיישבה בעזה משפחה יהודית ראשונה בשנת 1918. היו אלה צילה ואליעזר ("אבו־יוסף") מרגולין, שלפרנסתם רכשו בה טחנת קמח, והתגוררו עם ילדיהם בחא'ן אל־זית. בית משפחת מרגולין שימש אכסניה לכל יהודי שהזדמן לעזה, עד שהתיישבו בה משפחות יהודיות נוספות - ביניהם בעלי מקצועות חופשיים - במהלך 1920. אז נמנו בעזה כחמישים יהודים, שהחלו בהתארגנות קהילתית. הוקמו מוסדות ציבור כגון בית הספר העברי 'שמשון' ונוסד ועד הקהילה העברית, שקיבל הכרה רשמית ממשלת המנדט הבריטי.

בעיתונות התקופה תוארה התארגנות הקהילה:

"לפני ראש השנה ש"ז [תרפ"א], במקרה נשלחו הנה פקידים יהודים לממשלה, שני בעלי משפחה שמיד העבירו את משפחותיהם ושלשה רוקים. 'העליה' לעזה התחילה. על הקודמים נתוספו מורה, שוחט, מילדת, רופא שינים, ועוד בודדים. עתה עולה מספר התושבים העברים לחמשים נפש בערך. שאלות צבוריות אחדות, כעין בית ספר וכדומה עוררו את המספר הקטן של בני הישוב לברוא 'ועד העדה העברית' ו'ועדת בית הספר'..." ("הארץ, 16.3.1921)

                            

העיר עזה במבט ממערב, 1926 משוער PHG\1065480))

 

עדות מוחשית לחיי קהילה זו אותרה בארכיון הציוני: שתי חותמות עץ שחוקות, אחת של רופא השיניים ד"ר. י. רבינוביץ, והשנייה של ועד העדה העברית בעזה. ד"ר יעקב רבינוביץ (1887– 1956) כיהן כמזכיר האחרון של ועד הקהילה, והחותמות נמסרו לארכיון יחד עם עזבונו. מכתבים רשמיים ששלח ועד הקהילה הוחתמו בחותמת זו.

חותמת מעזבונו של ד"ר רבינוביץ ועליה כתוב: ועד העדה העברית עזה (1AK766\1-TZ)

 

החותמת האישית של ד"ר רבינוביץ צורתה אליפסית, ושמו ומקצועו מופיעים עליה בעברית, אנגלית וערבית. היא שחוקה מאוד. החותמת של ועד הקהילה היא עגולה, ועליה כתוב בעברית ובאנגלית: 'ועד העדה העברית, עזה'. חותמת זו מעידה על המעבר מקהילה דתית ומסורתית הומוגנית לקהילה לאומית הטרוגנית. במסמכים החתומים אפשר להבחין במספר סידורי לצורך רישום ומעקב של מזכירות הוועד. עולה מהם גם כי לאורך השנים התחלפו יושבי ראש הוועד והמזכירים. על הרכב חברי הקהילה, משלח ידם ומצבם האישי, המשפחתי והכלכלי, אפשר ללמוד מן הדוח "סטטיסטיקה של כל תושבי עזה [היהודים], משבט תרפ"ד [30.1.1924]".

                           

רשימת התושבים היהודים ועיסוקם, שבט תרפ"ד, 1924 (S8\1205)

                   

מכתב רשמי מאת ועד העדה העברית בעזה אל מחלקת המסחר והתעשייה, תרפ"ד (1924) S8\1205))

החותמת  ועליה הכיתוב בעברית, אנגלית וערבית: רופא שיניים ד"ר י. רבינוביץ AK766\1-TZ2))

 

בשנת 1925 הצטרפו לקהילה בני הזוג יעקב ואסתר רבינוביץ, שניהם רופאי שיניים שעברו לעיר מבאר שבע. כעבור שלוש שנים נולדה בתם רות. בני הזוג ובתם התינוקת בת השנה נאלצו לעזוב בחטף את עזה יחד עם הקהילה כולה במאורעות תרפ"ט, באוגוסט 1929. לימים כתבה הבת רות על אירועי היום ההוא, כפי ששמעה מבני משפחתה:

"המשטרה הבריטית בעזה הזהירה בבוקר אותו יום [שבת, 24.8.1929] את התושבים היהודים שעומד להתבצע טבח, והציעה להתרכז במקום אחד. כך כולם התכנסו [בבית המלון של משפחת יפה]...[ביום ראשון, 25.8.1929] לאחר תפילת הבוקר [במסגד], הסתערו פורעים [ערבים] על הבית תוך השמעת קריאות 'אטבח אל יהוד'. כאמצעי הגנה הרוקח שפך עליהם, מחלון הקומה השנייה, חומצה, וכך גרם להסתלקותם. באותו ערב העבירו הבריטים את היהודים...אל הרכבת, שנסעה לתל-אביב, וכך ניצלו תושביה היהודים של עזה." (מתוך עדותה של רות חנין-רבינוביץ, ללא תאריך, הארכיון הציוני).

                 

                                       

*תודתי לצמרת אביבי ולאודי מזרחי-צורף על הסיוע בתחקיר ההיסטורי

​​​~ פורסם ב- 13.08.2025 ~​​​​​​

 ​​​​​​​​​​​​​​