דור של לוחמים וחולמים

קיבוץ ניר-עם בראשית בניינו (PHG\1064798)

בט"ו בשבט 1941 נוסד קיבוץ ניר-עם. הוא הוקם בראשית "תקופת הסער" של ההתיישבות בנגב – כפי שכינה אותה יוסף ויץ, מנהל מחלקת הקרקעות והייעור בקק"ל. אחרי שנים, שבהם רווחה התפיסה, כי "הנגב לא יברח" בכל הנוגע לרכישת קרקעות ולהתיישבות, ותמיד קדמו לו אזורים אחרים בעמקים ובשרון, שהיו קלים יותר להתיישבות, עברה על הנגב תקופה של הסתערות התיישבותית מסיבית. הזרז הפוליטי לשינוי היה החלטת ועדת פיל על חלוקת ארץ ישראל לפי העיקרון, כי חלקי שטח יינתנו ליושבים עליה. לפי הצעתה, אמור היה הנגב לעבור כולו לשליטת הערבים. "תקופת הסער" החלה בהקמת שבעה קיבוצים משנת 1941 ועד 1944, המשיכה עם ייסודן של שלוש נקודות המצפה בנגב הדרומי יותר, המשיכה עם עלייתן לקרקע של "11 הנקודות" במוצאי יום כיפור 1946, והסתיימה עם שבעה יישובי עיבוי, שהוקמו באזור בשנת 1947 עד כ"ט בנובמבר.

ניר-עם הוקמה כחלק משבעת היישובים הראשונים בנגב על ידי קבוצת "ניר חיים", שנקראה על שם חיים ארלוזורוב. חבריה עלו לנקודה ב-21 בינואר 1943 לאחר תקופת הכשרה בגבעת הקיבוצים ברחובות, שם חיו כקבוצה מאז עלייתם לארץ בשנת 1936 ובקריית ביאליק (סביניה), שם עבדו כפועלים בנמל חיפה במשך שבע שנים. חבריה היו יוצאי תנועת הנוער "גורדוניה" בבסרביה: תנועה עממית, סוציאליסטית, צופית וחלוצית. דמות המופת, שלאורה חינכה הייתה דמותו של אהרון דוד גורדון, החלוץ מדגניה אבי "דת המעדר". תחילה נקרא הקיבוץ על שם הקבוצה, ומאוחר יותר שונה שמו לשדמות. בשנת 1946 נקבע ע"י ועדת השמות של קרן קימת לישראל, כי היישוב ייקרא ניר-עם. האדמות, שעליהן הוקם הקיבוץ, נרכשו תחילה על ידי משה סמילנסקי מרחובות, ומאוחר יותר על ידי קרן קימת לישראל מערביי בית חנון, הכפר הערבי הסמוך. הקיבוץ החדש עיבד 2,300 דונם, וגידל פלחה וגן ירק, ואף החל בהקמת ענפי בעלי חיים (לול, רפת).​ 

"נקודת הישוב הדרומית ביותר" – על העלייה על הקרקע של קבוצת ניר חיים, 

מתוך עיתון "הבֹקר", 24 בינואר 1943.

בגבעות הסמוכות לקיבוץ אותרו מקומות מתאימים לקידוחי מים בזכות הגיאולוג ליאו פיקרד. מקידוחים אלה נשאבו המים לצינורות הראשונים של "מקורות" לנגב על פי תכנונו של המהנדס שמחה בלאס: הצינור המערבי הוליך מים עד נירים, והצינור המזרחי עד משמר הנגב. היו אלה צינורות בקוטר שישה (צול) אינטש, והם נרכשו מאנגליה בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר ששימשו את האנגלים לכיבוי שריפות בלונדון המופצצת בזמן המלחמה. מפעל המים המקומי של שמחה בלאס הוקם כמפעל זמני עד להקמת מפעל גדול יותר להובלת מים מאזורים אחרים בארץ.

מפת אזור הנגב הצפוני, ועליה ציון שמות היישובים מניר-עם עד תל צופים (קיבוץ רביבים) עם סימון תוואי קווי צינורות המים לנגב, 1946. ארכיון המפות והתוכניות של קק"ל (KL5M\1562)