אין זו הפעם הראשונה, שבה אזור קיבוץ בארי, שהותקף בשבעה
באוקטובר בידי מרצחים בנוסף לעשרות ישובים במערב הנגב - חרב ושוקם. ד"ר רועי
מרום עיין במקורות ההיסטוריים על תולדות האזור, ומציג נקודת מבט אופטימית. גם
כשחרב האזור – הוא שוקם, וחזר להיות טוב וחזק עוד יותר ממה שקדם לו.
ד"ר רועי מרום, אוניברסיטת תל-אביב והמכון לחקר ארץ-ישראל ויישובה, יד
יצחק בן-צבי
שדות חקלאיים באזור עזה, 1939 צלם: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1265752)
ההתיישבות באזור עוטף עזה, ובכללה באזור קיבוץ בארי, פרחה
לראשונה בתקופה הרומית והביזנטית במאה הראשונה לפני הספירה, ונמשכה עד המאה
השביעית לספירה כחלק ממרחב "דרומא" ("הדרום"). התושבים
המקומיים השכילו לכונן טכנולוגיות לשימור מים וכלים חקלאיים, ופִתחו חבל חקלאי
פורח, שייצא שמן ויין אל מעבר לים. שרידי התיישבות זו ניכרים כמעט על כל גבעה
באזור בבורות מים, ברצפות פסיפס, בגתות ובשרידי בתי כנסת וכנסיות.
סצנת ציד ברצפת הפסיפס, שהתגלתה
בין שרידי הכנסייה הביזנטית באזור קיבוץ כיסופים בשנות ה־70 (PHIS\1451096)
מגפות ופלישות במאה השביעית (הפרסית, 612-604 לספירה,
והערבית מאז 632 לספירה), פגעו קשה בהתיישבות באזור. האוכלוסייה המקומית השתנתה עם
חדירת שבטים מחצי האי ערב, כגון קודאעה וג'ודאם, שהקימו ישובים חדשים בדרום מישור
החוף, שנקראו על שם מקומות מוצאם. למרות זאת, שינויים בדפוסי המסחר עקב הפסקה בצריכת
יין וניתוק דרכי המסחר עם ביזנטיון שמעבר לים לצד דעיכה דמוגרפית כללית גרמו
לנטישת מרבית היישובים ולהפיכת האזור לתחום המחייה של נוודים על ספר המדבר. בתקופה
הממלוכית ובתקופה העת'מאנית אפשר היה למצוא באזור בארי כפרים אחדים כגון סיחאן
(בין "עלומים" ל"תושייה") וברג'ליה (סמוך לתל חמר על גבול
הרצועה). נקודת השפל היישובית הייתה במאה ה-18. במפנה המאה ה-19 היגרו לאזור ערביי
התראבין, שמוצאם מסיני. בראשית המאה ה-20, עם העמקת הגלובליזציה, כניסת טכנולוגיות
חדשות, כגון מנועי דיזל, והשתלבות הארץ במערכת הכלכלית העולמית ייצאו התושבים מאזור
עזה בכלל ובארי בפרט שעורה אל מעבר לים. הנוודים החלו להתיישב ב''באיכות'' - אסמים ובתי באר על ספר המדבר, שהיוו גרעין אשר סביבו התיישבו
השבטים ובראשם שיח'ים עשירים בעיקר מפלג אל-וחידי, שהייתה לו היסטוריה
ארוכה באזור בארי, ומצוי היום בתחומי הרצועה וסיני.
בדואים בנגב, צלם: חנן שדה (NCHS\592974)
אזור אל-נח'אביר - בתרונות
בארי (PHG\1060384)
אזור בארי נקרא בפי הערבים
אל-נח'אביר: כלומר, הבתרונות, שנוצרו באדמת הלס החרוצה בגאיות הגשמים. בזמן מלחמת
העולם הראשונה הבחין קצין בריטי בריח גופרית עולה מהאדמה, מה שהוביל משקיעים
בריטיים מאוחר יותר לרכישת שטח בן מאות דונמים באזור מהשיח'ים הבדואים של חמולת
אבו מועייליק (כיום מתגוררים באזור ח'אן יונס) ולחכירת אדמות נוספות מממשלת המנדט.
היזמים הבריטיים החלו בכריית גופרית במכרות היחידים של בריטניה בארץ. הפועלים היו
בעיקרם ערביי הסביבה. המחצבות פעלו בתהליך מיוחד: כרייה בבור פתוח, שינוע למפעל,
ריסוק סלעי כורכר ספוגים, ניפוי העפר, הפרדת הגופרית בהצפה, ייבוש, אריזה ושיווק. מכרות
הגופרית הובילו לפיתוח מואץ של האזור.
מפה המציגה את
סביבות קיבוץ בארי, ועליה שמות היישובים בערבית וחלוקת הקרקעות בין השבטים הבדואים
לתושבי שכונות בעיר עזה. בתרונות בארי בולטים כצלקת בצדה המערבי. (J93\136-1m)
מפה שהכין זלמן ליפשיץ,
המודד הראשי של קק"ל, עם סימון זכויות הבעלות על הקרקע כהכנה לרכישות
קרקע
עתידיות עבור התיישבות יהודית. כיום מרבית השטח נמצא בתחומי רצועת עזה. (KL5M\32)
בשנת 1944 חברת "תנובה
אקספורט" קנתה את המחצבות לטובת התיישבות יהודית, והוחל בתכנון חבל התיישבות
יהודי חדש. במוצאי יום כיפור תש"ז (6 באוקטובר 1946) עלה על הקרקע קיבוץ בארי
כאחד מ-11 נקודות התיישבות חדשות בנגב המערבי. תחילה נקרא היישוב קבוצת צופים ב' –
בארות (נח'אביר), כשם קבוצת המייסדים מתנועת הצופים, וככינוי האזור. הייתה זו צורה
התיישבות חדשה באזור: בעלות משותפת על המשק החקלאי, המונעת על ידי אידיאולוגיה הדוגלת
בשוויון כלכלי, צדק חברתי וערבות הדדית בין החברים, כאשר כל חבר נותן ככל יכולתו ומקבל
כמלוא צרכיו. כל נקודות היישוב החדשות התבססו על חקלאות, שחייבה השקאה, ועל תכנון
מראש של משק חקלאי מעורב, הכולל מגוון ענפי משק. הקמת ה"נקודות" החדשות הרחיבה
את תהליכי הפיתוח, שהחלו באזור, והובילה את תהליך ההתרחבות היישובית לשיאו, אך צמיחתו
הופרעה שוב בזמן מלחמת העצמאות, כאשר הצבא המצרי הפציץ את המשק, והקיבוץ שימש
כמשלט צה"לי. הקיבוץ נחרב ותושביו הפכו לפליטים.
החודשים הראשונים של קיבוץ
בארי (הצופים ב' – בארות נחביר), כפי שפורסם ב"דבר" 27.12.1946
מלחמת העצמאות הסתיימה
בניצחון ישראלי ובעזיבת הערבים, שהתגוררו באזור. קיבוץ בארי הועתק אל נקודה חדשה,
כ-3 ק"מ מזרחה למיקומו המקורי באזור רחוק מעט מקו הגבול עם רצועת עזה, שהייתה
תחת השלטון המצרי. הקיבוץ חזר למכורתו, והחל לשקם את הנזקים. חברי הקיבוץ חכרו
אדמות באל-מסמיה (כיום, בני רא"ם), והחלו להכשיר את בתרונות בארי לעיבוד
חקלאי בכלים מודרניים. שם הקיבוץ עבר גלגולים אחדים, ולבסוף ועדת השמות הממשלתית
קבעה את שמו בארי, כינויו של ברל כצנלסון, שהיה מעורב בהכנות להקמת הקיבוץ, ונפטר
בינתיים. ב-75 השנים הבאות עמד הקיבוץ בפני אתגרים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים
רבים, אבל התמיד – ופרח. אם ללמוד מניסיון העבר, כך ישוב הקיבוץ לפריחתו גם בעתיד.
נערים בקיבוץ בארי (NPS\280906)
~ פורסם ב- 28.1.2024 ~