"רמת יאיר", בסיס של "לוחמי חרות ישראל" (לח"י),
הוקם במהלך מלחמת העצמאות סמוך לתל אביב במקומו של הכפר הערבי הנטוש שייח' מוניס.
הבסיס שימש את חברי המחתרת לאימונים צבאיים ולהכשרת
נוער לגיוס ולהתיישבות. "נוה-יאיר", קיבוץ על שמו של המפקד הנערץ אברהם "יאיר"
שטרן, הוקם במערב הנגב ביוני 1949, על ידי קבוצת אנשי לח"י. סיפורן של שתי
נקודות במרחב, שביקשו לשמר את זכרו של "יאיר", ונשתכחו.
מאת: ד"ר דותן גורן, חוקר העוסק בגאוגרפיה ההיסטורית של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה
אברהם "יאיר" שטרן (A549\25-19p)
שבועות אחדים לפני תום המנדט יצא הצבא הבריטי מאזור תל-אביב, ובלח"י
החליטו להקים מחנה אימונים צבאי בכפר הערבי שייח' מוניס, שננטש בזמן המלחמה. מיקומו
בנקודה גבוהה ואסטרטגית הפך אותו לבסיס המרכזי של הלח"י באזור המרכז, והוא
קיבל את השם הסמלי "רמת יאיר" על שמו של אברהם שטרן (1942-1907), מייסדו
ומפקדו הראשון של הארגון, שנודע בכינויו המחתרתי "יאיר". בבוקר יום
כ"ה שבט תש"ב, 12.2.1942, פשטו אנשי הבולשת הבריטית על דירת המסתור של
"יאיר" בשכונת פלורנטין בתל-אביב (כיום רחוב אברהם שטרן), וירו בו למוות.
לאחר הקמת המדינה התגייסו רוב בוגרי ההכשרות במחנה רמת יאיר לגדודים 82 ו-89
בחטיבה 8 תחת פיקודו של יצחק שדה, שביקש לצרפם אליה.
בזמן המלחמה הוסיף המחנה לשמש כבסיס לפעילות לח"י ולהכשרת נוער לגיוס
ולהתיישבות. במקביל רוכזו במקום תגבורת ואספקה, שנשלחו ללוחמים בירושלים. אנשי
לח"י הוסיפו לפעול שם כארגון נפרד, שלא סר למרות הממשלה הזמנית. חשדנות הנהגת
המדינה מפעילותם העצמאית של לוחמי המחתרת הובילה לפשיטת כוחות צה"ל על המחנה ב-6
בספטמבר, 1948. נערכו בו חיפושים, הוחרמו נשק וציוד, ונאסרו לוחמים. לאחר ההתנקשות
ברוזן ברנדוט (17.9.1948), הכריזה המדינה על לח"י כארגון לא-חוקי, כמאתיים
מאנשיו נעצרו, ומחנה רמת יאיר נסגר.
כרוז מחאה על פשיטת צה"ל על מחנה רמת יאיר ועל ביזת המזון, שהיה
מיועד ללוחמי הלח"י בירושלים, ספטמבר 1948. (KRU\13974)
במקביל לפעילות הצבאית במלחמת העצמאות
ביקשה קבוצת חברי לח"י, שהתגייסה לגדוד 89, להקים נקודת התיישבות חדשה בנגב מתוך
שליחות ציונית חלוצית וביטחונית. הם זכו לתמיכת יצחק שדה, משרד הביטחון ו"מפלגת
הלוחמים" של יוצאי לח"י. חודש לאחר סיום "מבצע חורב" בנגב
ובמזרח סיני בפברואר 1949, שבו לקחו חלק לוחמי חטיבה 8, נוסד באופן רשמי גרעין
ההתיישבות "יאיר" .
לקבלת הכשרה חקלאית יצאו כארבעים מחברי הגרעין בפסח תש"ט (אפריל
1949) לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ההכשרה נמשכה כחודשיים וחצי, שבמהלכם העניקו חברי
הקיבוץ הוותיק יחס חם לאנשי הלח"י, ובסופה סייעו להם בהעברת ציוד. הם העניקו
להם שני אוהלים צבאיים, עגלה ופרדה כהתחלה למשק החי. חבר מאפיקים אף נשלח לנקודת
היישוב החדשה על מנת להדריך את חבריו ולסייע להם בפיתוח המשק החקלאי.
מפה טופוגרפית של אזור תל ג'מה, עליה סומנו השטחים,
המוקצים ליישובים בסביבה: נירים, צור מעון,
רעים (קיבוץ הצופים ו'), עין השלושה ונוה-יאיר, 1948 KL5M\4974))
אל יוצאי הלח"י הצטרפו עולים חדשים מצרפת ומארצות הברית. אחת הסוגיות,
שהעסיקה את החברים, הייתה קביעת שם לקיבוץ, הממוקם בין בארי לנירים בסמוך לגבול
הדרומי עם רצועת עזה. החברים כתבו ל"ועדת השמות של היישובים על יד קק"ל",
והסבירו, כי למרות שלא פנו לוועדה לפני העלייה על הקרקע, אין מניעה להיענות לבקשתם
להיקרא נוה-יאיר, מכיוון ש"אין המקום הזה שעליו התיישבנו נושא שם עברי היסטורי.
מן הראוי להדגיש כי מלבד מה שהשם נוה-יאיר משמש כשם זכרון, הרי גנוזה בחלק
העיקרי של השם – יאיר – גם משמעות סמלית יפה." [ההדגשות במקור].
מכתב בקשה מאת מזכירות הקיבוץ לוועדת השמות לקרוא לקיבוץ בשם נוה-יאיר,
אוגוסט 1949 (KKL5/17206)
כעבור שבועיים התקבלה תשובת הוועדה, שהחליטה לאחר דיון מפורט לקבוע לנקודת
ההתיישבות את השם 'יאיר'. "השם נקבע מבלי מילת-הלְוַאי 'נוה', הואיל והשם
'יאיר' הוא נאה לשם מקום מבלי מלת-לְוַאי זו או אחרת", נכתב. טקס העלייה
לקרקע נערך בט"ז באב תש"ט (11.8.1949) בנוכחות כשלוש מאות איש. בין המברכים
היו יצחק שדה, נתן ילין-מור ויצחק שמיר. אורחים נוספים היו יוצאי הלח"י, בני משפחתו
של "יאיר" ובני משפחתו של יעקב גרנק, המכונה "דב הבלונדיני", מהוגי
רעיון ההתיישבות בנגב, שנפל ב'מבצע חורב'. כמו כן הגיעו חברים מהקיבוצים השכנים,
נציגי הסוכנות היהודית, נציגי קק"ל ונציגי משרד הביטחון.
בחודשים הבאים היו אתגרי הקיבוץ הצעיר רבים. תוך כדי בניית המשק היה
על החברים חסרי הניסיון בחקלאות לסייע גם באבטחת הגבול הפרוץ מרצועת עזה לנגב
המערבי. על כך העיבו מיקומה המבודד של הנקודה, מחסור בכוח אדם, במים ובתקציב וגם
חורף קשה במיוחד. חדירות המסתננים, שגנבו יבולים, ירו על המתיישבים, והניחו מוקשים
בדרכים, הכבידו על המתיישבים הצעירים, ובהיתקלויות עם המסתננים נפלו שלושה מחברי
הקיבוץ. כבר באוקטובר 1949 פנה לצה"ל מתתיהו (מוניה) כהנוביץ', מנהל "מפעל
הנגב" (גוף משותף לקק"ל ולסוכנות היהודית, שפעל להסדרת ההתיישבות
החקלאית בנגב בשנותיה הראשונות של המדינה), בבקשה לפנות ממיקוש את משלט 112 הסמוך לנוה-יאיר
כדי להעביר לשם את הנקודה החדשה, אך פינוי המוקשים על ידי צה"ל התעכב. על רקע
המצב הביטחוני הקשה, הקושי בהסתגלות לחיי הקיבוץ ומחלוקות אידיאולוגיות החלה עזיבה
של חברים.
עדות להחמרה במצב המשק עולה ממכתבו של כהנוביץ' לראשי המוסדות המיישבים
בסוכנות היהודית, בקק"ל ובמרכז החקלאי, בינואר 1950: "המצב בנוה-יאיר
הולך ומחמיר. עזבו אותם 11 איש ונשארו עתה 35 חברים בלבד. מסופקני אם יוכלו להחזיק
את המשק לאורך ימים."
מתתיהו כהנוביץ במכתב לראשי הסוכנות היהודית, 25.1.1950. (KKL5/18518)
ואכן נבואתו של כהנוביץ' התממשה.
ביוני 1950 פורק קיבוץ נוה-יאיר, אך בשל חשיבותה הביטחונית של הנקודה הובאו אליה
חברי גרעין של תנועת "הנוער הציוני" מדרום אמריקה. הם התגוררו במקום
חודשים אחדים, עד שעברו ליישוב הקבע, הוא קיבוץ עין השלושה, בסמוך למשלט 112, כ-3 ק"מ
דרומית-מערבית לנוה-יאיר שהתפרק.
כיום זכרו של יאיר מונצח במוזיאון הלח"י בתל אביב, הממוקם ב"בית
יאיר" הבית בו נורה, וביישובים כוכב יאיר בשרון ובחוות יאיר בשומרון.
* לקריאה נוספת: "לנגב! נוה יאיר – סיפורה של התיישבות"
מאת חיים שלם, הוצאת יאיר, תל-אביב 1988.
~ פורסם ב- 10.1.2024 ~