מאת: ד"ר רבקה ירמיאס, חוקרת תקופת המנדט והשנים הראשונות של
מדינת ישראל
מדידות בקרקע בעת קידוחי נפט בנגב, 1954. צילום: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (NKH\404721)
עם סיום משטר המנדט בארץ ב-1948 נותקה מדינת ישראל הצעירה ממקור אספקת
הנפט הגולמי, שהגיע לבית הזיקוק בחיפה באמצעות צינור מבארות הנפט בעיראק, שהניחו הבריטים
בשנות השלושים. כך נאלצה המדינה לחפש מקורות חלופיים. חלופה אחת הייתה לנסות
ולמצוא נפט באדמת הארץ. הניסיונות הראשונים נשענו על סקרים לאיתור נפט, שנערכו כבר
בתקופת השלטון המנדטורי.
סקר כזה, שבוצע על ידי ממשלת
המנדט בשנת 1933, הצביע על האפשרות למצוא נפט בצפון הנגב - באדמות הכפר חוליקאת (כיום
מושב חלץ, צפונית לשדרות, בתחום המועצה האזורית חוף
אשקלון) ובאזור ים המלח. ממשלת המנדט נתנה את הזיכיון לקידוח במקום לחברת I.P.C (Iraq Petroleum Company), שרוב מניותיה היו בבעלות
חברה בריטית, שהיה לה זיכיון להפקת נפט בעיראק. עבודות הקידוח התעכבו בגלל מאורעות המרד הערבי, שהחלו באפריל 1936,
ונדחו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. החברה רכשה זיכיונות נוספים לאזור החוף
הארצישראלי מחצי האי סיני עד הגבול הסורי, והתכוונה להתחיל בקידוחי ניסיון גם בקרבת
עזה, למרות שהסיכוי למציאת נפט במחוז עזה לא היה וודאי.
רק בסוף שנת 1946 החלה "החברה לפיתוח הנפט"- חברת בת של I.P.C - להקים מחנה עבודה בכפר
חוליקאת סמוך לקיבוצים הצעירים דורות וניר-עם בכוונה להתחיל בקידוחים במקום. מה
שהניע את התהליך היו דיווחים בעיתונות בארץ ובחו"ל וביקורים של משלחות מדעיות,
שסיירו בדרום הארץ בסוברם, שיש אפשרות למצוא מכרות זהב, בדיל, נחושת ונפט באזור. אלא
שגם הפעם התעוררו קשיים, והקידוח נדחה לשנה הבאה. עם סיום המנדט ב-1947 נדחו שוב עבודות
הקידוח.
מדידות בקרקע בעת קידוח נפט בנגב, 1954. צילום: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (NKH\404720)
ידיעות על מאמצי מדינת ישראל הצעירה למצוא נפט באדמתה פורסמו בעיתונות
כבר בתחילת 1952, אז סיפר כתב "הארץ" לקוראיו על הכוונות של חברה
שוויצרית-אמריקאית לקדוח ולחפש נפט באדמות הנגב. החברה קיבלה רישיון מממשלת ישראל
לחפש אחר מקור נפט "בשלושה שטחים בנגב". המדינה התכוונה להעניק לחברה
תנאים מקלים, כשהיא מביאה בחשבון את ההוצאות הגבוהות הכרוכות בסיכון שלוקחת החברה על
עצמה, מאחר ועד אז נרתעו חברות גדולות להיכנס להרפתקה כזו. בידיעה פורסם, כי החברה
תפקיד בקופת המדינה 6 מיליון דולר, ואם יימצא נפט, רק 12% מהתפוקה יהיה של המדינה.
רגע לפני שההסכם אושר בכנסת ובכפוף לחוק הזיכיונות, פורסמה בעיתון "קול
העם", עיתון המפלגה הקומוניסטית בישראל, ביקורת נוקבת על הממשלה,
ש"הפקירה שטחים בנגב לחברת נפט אמריקאית".
"חוק הנפט", שעבר בכנסת מאוחר
יותר באותה שנה, הסדיר את זכויותיהן ואת חובותיהן של חברות לחיפוש והפקת נפט וגז טבעי, ומאז החלה
פעילות אינטנסיבית של חיפושי נפט.
ביקורת ציבורית על תנאי הזיכיון, שהעניקה המדינה לחברת נפט אמריקאית
לחיפושי נפט בנגב, "קול העם", 5.3.1952. מתוך אוסף קטעי העיתונות, שאספה לשכת ההסברה של הסוכנות היהודית. הידיעות נגזרו מהעיתון, והודבקו
על נייר בשימוש חוזר. S71\1008))
ממשלת ישראל הוציאה 31 רישיונות לחיפוש נפט וביצוע קידוחי ניסיון
באזורים שונים בסוף מאי 1953. הזיכיונות ניתנו לשבע חברות שונות כדי לבצע אותם על
פי "הסקר הכלכלי של ישראל", שהתפרסם על ידי המחלקה הכלכלית של הסוכנות
היהודית. חברת "לפידות" ו"חברת מחפשי נפט לישראל" קיבלו את
אזור הנגב ואת אזור סדום, ולרשותם הועמדו 400,000 דונם מאדמות הנגב לצורך חיפושי
נפט.
מפת אזורי הנפט לפי "הסקר הכלכלי של ישראל", שערכה הסוכנות
היהודית, ופורסמה בעיתון "מעריב", 28.8.1953. אוסף קטעי העיתונות S71\1008))
חיפושים אחרי נפט ליד סדום, הקידוח הראשון בנקודה "מזל 1",
נובמבר 1953. צילום: יהודה איזנשטרק, אוסף קרן היסוד (PHKH\1294688)
הידיעות הנלהבות על מציאת נפט בארץ, שפורסמו בעיתונים ביולי 1954 בעקבות
הקידוחים באתר "מזל 1" באזור סדום, היו מוקדמים. התפרצות הגזים מהבאר
התבררה כאדי מים ולא של נפט, והקידוחים באזור
סדום הכזיבו ונעזבו. ידי המחפשים לא נרפו, וחברת "לפידות" החליטה להרחיב
את החיפושים והקידוחים בנגב המערבי. היא הפעילה מכונות קידוח גדולות במיוחד, שהיו מסוגלות
להגיע עד עומק של 15 אלף רגל (5 ק"מ). מכונה כזו צורכת כמות מים גדולה, ולשם
כך הונח קו צינור מיוחד על ידי "מקורות". הפעם הקידוחים נעשו על סמך
מחקרים גאולוגיים של מומחים ממכון ויצמן ועל סמך קידוחי ניסיון. בקידוח בארי
הקודחים הגיעו לעומק של 10,980 רגל, ובסוף דצמבר 1954 פורסם ב"הארץ", שהגיעו
כבר עד לעומק של 4 ק"מ. קדחת הקידוחים גרמה לעלייה בערך המניות של חברות
הנפט, למרות שעדיין לא נמצא כל נפט.
"מקדח-הנפט
בבארי הגיע לעומק של שלושה קילומטרים" – דיווח ב"על המשמר",
5.11.1954, אוסף קטעי העיתונות S71\1008))
קידוחי הנפט בנגב, הבאת מכשיר לבדיקות סיסמוגרפיות, דצמבר 1954.
צילום: זולטן קלוגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1294694)
"סימנים
המרמזים על מציאת נפט בקידוח בארי" דיווח עיתון "זמנים", 16.1.1955, אוסף קטעי העיתונות S71\1008))
גם הכתב הנלהב של העיתון "זמנים" "יצא לנגב כדי לעמוד מקרוב
על המתרחש", והשווה את חיפושי הנפט למסעו חסר התכלית של דון קישוט. הוא שמע
מפי הפועלים במקום על "גילוי סימנים, המרמזים על מציאת נפט בקידוחי בארי ב",
אך בינתיים לא נמצא שום סימן לנפט, ומקידוח בארי פרצו רק גזים. מהנדסי
"לפידות" הסבירו, כי קידוחים אלה עולים מיליון לירות בממוצע, ולכן
ההחלטה אם להמשיך לקדוח תלויה בתוצאות הבדיקות
הגאולוגיות. ואכן, בסוף פברואר 1955 הוחלט להפסיק את העבודות בקידוח בארי ולהעתיק
את האתר צפונה יותר.
קידוח של "לפידות" - חברת מחפשי נפט לישראל, אוסף קרן היסוד
( (NKH\404769
גורלו של הקידוח בחוליקאת היה שונה מזה בבארי. הקידוחים במקום החלו
בראשית 1955, ובספטמבר אותה שנה סוף-סוף פרץ הנפט ממעבה האדמה.
"היום
נמצא נפט"- הוצאה מיוחדת של עיתון דבר, ובה הודעה לתושבי צפת והגליל על מציאת
נפט בחלץ (חוליקאת) בנגב הצפוני, 23.9.1955 ( (KRU\13946
פועלים בקידוח הנפט בחלץ, ספטמבר 1955 (PHG\1016630)
הנפת דגל ישראל בראש מגדל הקידוח לאחר מציאת הנפט בחלץ, ספטמבר 1955.
צילום: דוד רובינגר, אוסף קרן היסוד (PHKH\1294713)
נפט גולמי מתפרץ מתוך הצינור באתר הקידוח חלץ 3, מרץ 1956. צילום:
ורנר בראון, אוסף קרן היסוד (PHKH\1294724)
מאוחר יותר נמצא נפט גם בשדה קיבוץ ברור חיל – "שדה ברור",
והוחל בהפקת הנפט מהבאר ביוני 1957. בקידוחים נוספים בחלק מהבארות בחלץ גם נמצא
נפט. אך למרות הניסיונות הרבים לא נמצא נפט בכמות, שיכולה הייתה לענות על צורכי
המדינה, וישראל נאלצה למצוא פתרונות אחרים.
~ פורסם ב- 28.2.2024 ~