זכרו של תיאודור הרצל טבוע בנוף הארץ ישראלי, ושמו
היה "להיט" בתהליך מתן השמות ליישובים עבריים חדשים, לרחובות בערים ולמפעלים
ציוניים כבר סמוך למותו ב-1904. הרצליה, יער הרצל ורחוב הרצל הם רק חלק
מהדוגמאות.
לציון חמישים שנה לצאת ספרו של הרצל "מדינת
היהודים" – "הספר, שהפך מן הקצה אל הקצה את המחשבה המדינית היהודית וסלל
את הדרך ליצירת הציונות" – החליט דריקטוריון קק"ל להנציח את זכרו של הרצל
"בחבל ארץ, שיכיל גוש יישובים על אדמת הלאום". בהחלטה העקרונית, שהתקבלה
בפברואר 1946, נקבע לקרוא על שמו "לא לישוב אחד בלבד, כי אם לשטח התיישבותי
רחב ידיים", אך לא הוגדר מיקומו של החבל המיועד.
קק"ל מכריזה על הקמת "חבל הרצל"
לציון חמישים שנה לפרסום הספר "מדינת היהודים", "הבֹקר",
14.6.1946
שנה לאחר מכן, לקראת ציון יובל החמישים לכינוס
הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ולייסודה של ההסתדרות הציונית העולמית (1897), שב דירקטוריון
קק"ל לדון בנושא, והפעם קבע גם את האזור, שבו יוקם החבל: "השם חבל הרצל
יינתן לחבל ארץ בסביבת הישוב "רביבים" אשר על אדמת "עסלוג'",
המהווה בקעה סגורה, נפרדת מבאר שבע, המכילה כחמישים אלף דונם".
פרוטוקול דירקטוריון קק"ל בו הוחלט על מיקום
"חבל הרצל" בנגב, 2.6.47. (KKL10\60)
את ההחלטה להעניק את השם חבל הרצל דווקא לצפון מערב
הנגב אפשר להבין על רקע ביקורה הצפוי באזור של ועדת החקירה המיוחדת לארץ ישראל
מטעם האו"ם (UNSCOP), שדנה בתוכנית החלוקה. המוסדות הלאומיים
ביקשו להפנות עוד זרקור לאומי-רגשי לנגב כדי להשפיע על דיוני הוועדה בנוגע לעתידו
ולשאלת הכללתו בתחומי המדינה היהודית העתידית.
חלפו שנתיים נוספות, ושוב נדרש דירקטוריון
קק"ל לדון בחבל הרצל. בינתיים, נכלל הנגב בשטח המדינה היהודית לפי תוכנית
החלוקה וגם בתחומי מדינת ישראל, שכבר הוקמה, וכך אפשר היה להקצות שטח גדול יותר
לחבל המיועד בדרום הארץ. בדיון, שנערך ביוני 1949, אושררה ההחלטה הקודמת, וגם נקבע
גודלו של חבל הרצל "הכולל שלוש מאות אלף דונם מניר-עם עד נירים". בין
המשתתפים היו שביקשו, כי במרכז החבל יוקם יישוב גדול, שיכלול את השם הרצל, כדי
להבטיח ששם החבל ייקלט.
"מניר עם ועד נירים" – ההחלטה להקצות שטח של שלוש מאות
אלף דונם ל"חבל הרצל בנגב", פרוטוקל ישיבת דרקטוריון קק"ל, 14.6.1949
(KKL5\17206)
הפעם החליטה קק"ל לפעול במשותף עם ההסתדרות
הציונית כדי לממש את התוכנית. בדיוני ההסתדרות הציונית ביולי 1949 עלו הסתייגויות,
כגון זו של יצחק גרינבוים, חבר מועצת העם הזמנית, שטען כי "אי אפשר לקרוא את
שמו של הרצל על מדבר, אז מוטב לעשות זאת בגליל", או הצעתו של לוי אשכול לקשור
את חבל הרצל דווקא עם נחלת שבט בנימין – כשמו הפרטי של הרצל - בנימין זאב. למרות
זאת הצטרפה ההסתדרות הציונית ליוזמת קק"ל, וגם הוועדה לקביעת שמות יישובים, שפעלה על יד קק"ל
מאז 1925, אישרה את מתן השם חבל הרצל לגוש ההתיישבות הדרומי על אדמת הלאום.
יוסף ויץ, מנהל מחלקת הקרקעות והייעור של קק"ל
ומי שכיהן באותה עת גם כיו"ר ועדת השמות, שלח מכתב למשרד ראש הממשלה כדי לקדם
את המהלך. במכתב הוא ביקש לרשום במפות הממשלתיות את חבל הרצל בנגב ולהכריז עליו כיחידה
אדמינסטרטיבת מיוחדת. אכן, הנושא הגיע לדיון ב"וועדה לקביעת שמות גיאוגרפים
בנגב", שפעלה מטעם משרד ראש הממשלה מיד לאחר מלחמת העצמאות ועד 1951. כבר
בישיבתה השנייה החליטה הוועדה לקבל את הצעת השם חבל הרצל.
מכתבו של יוסף ויץ למשרד ראש הממשלה בנוגע לחבל
הרצל, 24.7.1949 (KKL5\17206)
למרות ההתפתחות המואצת של הנגב באותן שנים ההחלטה לקרוא
לאזור המיועד בשם חבל הרצל מעולם לא מומשה. ייתכן והדבר נובע מסמיכות קבלת ההחלטות
למועד העלאת עצמותיו של הרצל מווינה לירושלים לקבורה שנייה באוגוסט 1949 והפניית הזרקור
על הנצחתו למקום הקבורה, שקיבל את השם "הר הרצל". בכל זאת, מפתיע שהתוכנית
לא נידונה שוב, וההחלטה החשובה כמעט נעלמה מדפי ההיסטוריה. גם יוסף ויץ, שהיה
מעורב בה באופן ישיר, והוסיף לעסוק בהנצחת הרצל גם שנים לאחר מכן, לא קידם אותה, ולא
תיעד אותה בכתביו. חבל הרצל נעדר גם ממפת הנגב, שצורפה לשנתון הממשלה, וסיכמה את
החלטות הוועדה לקביעת שמות בנגב באותה עת וגם מ"מפת היובל", שהודפסה במלאת
חמישים שנה לקק"ל.
היחיד, שעשה שימוש במונח חבל הרצל, היה הגיאוגרף
ד"ר אברהם יעקב ברוור, מי שנחשב לגיאוגרף העברי המודרני הראשון של ארץ ישראל,
ואף היה חבר בוועדת שמות היישובים של קק"ל. במפה פיזית של ארץ ישראל, שערך ב-1949,
הוא כלל בשוליה מפה מוקטנת - "מפת התחבורה והיישובים היהודיים", שעליה
ציין את מיקומו של חבל הרצל (מעט צפונה ממקומו המקורי), בין תל ג'מע (כיום קיבוץ רעים),
אמרה (כיום קיבוץ אורים), חצרים ועלומים (על גדות נחל הבשור); לבין שורשים (כיום
צאלים), גבולות, שייך נוראן (כיום קיבוץ מגן) מעון (כיום נירים) וקבוצת יאיר (כיום
קיבוץ עין השלושה).
מפה פיסית של גבולות מדינת ישראל לפי הסכמי שביתת
הנשק בשנת תש"ט. אברהם ברור, 1950. במפה המוקטנת (ראו הגדלה משמאל) מופיעה "מפת
התחבורה והישובים של היהודים", ועליה מסומן חבל הרצל. (KL5M\2805)
בהתאם לבקשה של יוסף ויץ כבר בראשית 1951 הוקמה במערב
הנגב "יחידה אדמינסטרטיבית מיוחדת" כחלק מחלוקת הארץ לחבלים גאוגרפיים –
מה שהקל על המוסדות המיישבים לטפל ביישובים ובתשתיות. על אף שתחומי היחידה זהים
כמעט לחלוטין לתחומי חבל הרצל לשעבר בתוספת "מובלעת" צפונית מעבר לנחל
הבשור (כולל בארי ורעים), ניתן לה השם "המועצה האזורית חבל מעון" על שם
היישוב הקדום, ששרידיו זוהו בתחומי החבל. לימים היא נקראה "חבל הבשור", על
שם הנחל הזורם בתחומה, ומאז 1969 הוחלף השם ל"חבל אשכול", לזכרו של ראש
הממשלה השלישי לוי אשכול. רצה הגורל ודווקא אשכול, שהסתייג בזמנו מהנצחת הרצל בחבל
הדרומי, "ירש" אותו, וזכה, שהחבל ייקרא על שמו.
מפת ישובי חבל אשכול, לשעבר חבל מעון, האזור שתוכנן
להיקרא חבל הרצל (S15M\20160\8)
* לקריאה נוספת: יהודה זיו, "חבל ארץ שנשתכח: פרשייה
עלומה מגינזך ועדת השמות", בתוך "אופקים בגאוגרפיה 49-48", 1998.
~ פורסם ב- 4.7.2024 ~