מייסדי קיבוץ סעד ניצלו את ההכשרה, שעברו במחנה הזמני בסמוך להרצליה,
ואת הניסיון החקלאי, שצברו חלק מחבריו, בוגרי בית הספר "מקווה ישראל", כדי
להפיק מאדמות הנגב את המֵרב, והתמקדו בגידול ירקות שורש כמו תפוח אדמה, סלק סוכר
וגזר. ד"ר אלי שלוין, חבר קיבוץ סעד וחקלאי בעברו, "מוסיף צבע" לתצלומים
בשחור-לבן של מגדלי הגזר מאוספי הארכיון, ומתאר את תולדות הגידול הכתום בנגב המערבי.
מאת ד"ר אלי שלוין, חקלאי בגמלאות
קיבוץ סעד, שנוסד על ידי בוגרי תנועת "בני עקיבא" ביוני 1947, החל את דרכו ההתיישבותית כגרעין
"עלומים". חברי הגרעין המתינו במחנות הכשרה זמניים עד שהסוכנות היהודית
תייעד להם אדמות ליישוב הקבע. המחנה הזמני הוקם על גבעה ממערב להרצליה, הידועה
כיום כהרצליה ג'. לרשותם עמד שטח חקלאי קטן, וחלק מחברי הגרעין, בוגרי בית הספר
החקלאי "מקווה ישראל", החלו לעבוד אצל חקלאי הרצליה, ושם רכשו ניסיון
בגידול ירקות, שישרת אותם עם העלייה ליישוב הקבע בסעד.
הנפת
הדגל ביום העלייה על הקרקע של קיבוץ סעד, יוני 1947 (PHG\1064891)
קיבוצי הנגב המערבי בחרו להתרכז בעיקר בגידולי שורש אשר האסיף שלהם הוא
חד-פעמי כגון גזר, תפוח אדמה או סלק סוכר, ולא בגידול מתמשך כמו עגבניות או
מלפפונים, בעיקר משיקולים של כוח אדם והפוטנציאל העתידי לאסיף ממוכן.
גידול גזר בשדות סעד, ינואר
1954. אוסף קרן היסוד (PHKH\1273496)
בשנים הראשונות גידול הגזר חייב גיוס הרבה ידיים עובדות: הגזר גדל בערוגות
מוגבהות, וכדי להוציאו מהאדמה נדרשה סכין גדולה ברוחב הערוגה, שהורכבה מאחורי הטרקטור,
ותוך כדי נסיעה חדרה מתחת לאשרושי הגזר (השורש המעובה של הצמח), וניתקה את החיבור בינו
לאדמה. העובדים הלכו אחרי הטרקטור, משכו את עלי הגזר, ושלפו אותו מחוץ לקרקע, קנבו
(קצצו) את העלים, ואספו את האשרושים בארגזים בשדה. בתחילת דרכי בסעד, באמצע שנות
ה-60, עבדנו יחד חברי הגרעין הצעירים וחברי הקיבוץ בקבלנות – כל עובד נדרש לאסוף 70
ארגזים ביום.
איסוף גזר ע"י נערה, שעלתה מגרמניה, דגניה, 1935. צלם: גל-עזר,
אוסף קרן היסוד PHKH\1277407))
את הארגזים העמיסו על עגלה רתומה לטרקטור, שהעבירה את התוצרת לסככת המיון.
שם שפכו את האשרושים מהארגזים לתוך תוף מסתובב תוך כדי הזרמת מים בלחץ גבוה, ששטפו
אותם מרגבי האדמה. האשרושים הנקיים הועברו לשולחנות מיון עם מסוע, שם הוציאו העובדים
את האשרושים הפגומים, ומיינו לפי גודל. האשרושים נארזו בשקים לפי משקל, הועמסו על המשאית,
ונשלחו לשוק.
מיון גזר בקיבוץ סעד בשנות ה-50, אוסף קרן היסוד (PHKH\1273503)
מילוי שקי גזר לאחר המיון בבית האריזה, אוסף משרד החקלאות (PHMH\1668869)
בשלב הבא רכשנו מכונה להוצאה האשרושים מהקרקע, ולמרות שנדרש מאיתנו תחילה לכסח את עלי הצמח במכסחת
– היא חסכה עבודה ידנית רבה. המכונה חתרה מתחת לאשרושים, הרימה אותם לתוך תוף
מסתובב, ותוך כדי הסיבוב רוב האדמה נפלה לקרקע. אשרושי הגזר הועברו למיכל בעזרת מסוע
רתום לטרקטור. במיון בבית האריזה היה צריך להוריד את בדלי העלים, ורק הפיתוח הבא
כלל גם הסרה מֵכנית של העלים עוד בשלב האיסוף בשדה.
אסיף גזר ממוכן באמצעות קומביין גזר נגרר, אוסף משרד החקלאות (PHMH\1668876)
כיום, הקומביין, המשמש לאיסוף, מניע את עצמו, ואלה המשוכללים יכולים לאסוף
אשרושים משתיים או משלוש שורות בבת אחת.
מערכי המיון שופרו מאוד, ומיון האשרושים הפגומים מתבצע כעת בעזרת מצלמות
ממוחשבות, שבאמצעות לימוד מכונה למדה לזהות
את הפגמים. מערך המיון של יישובי חבל אשכול מצוי במפעלי יישובי חבל מעון בסמוך
לקיבוץ מגן. גם שיווק הגזר מהאזור נעשה כיום במשותף על ידי ארגון "תוצרת הנגב".
מערך מיון גזר, אוסף משרד החקלאות (PHMH\1668873)
השקיית השדות נעשתה בעבר בעזרת צינורות, שנוידו ידנית בין העמדות
בשדה. כיום פורשים בשדות קווים קבועים, וההשקיה נעשית אוטומטית. עם הזמן עברו להשקיית
לילה שיטה המקטינה את חשיפת העלים למחלות חובבות לחות.
הטיפול במפגעים הוא אתגר משעשע לעיתים. בסוף עונת הזריעה, בחודשים
אוקטובר-נובמבר, חשופים הנבטים הצעירים לפגיעה של זרעית השדה, ציפור ממשפחת העפרונים,
הפושטת על החלקות בלהקות, ואוכלת את הצמחים. תחילה גירשנו אותם בעזרת עובדים,
שהסתובבו בחלקות, והרעישו עם פחים, אבל בסופי השבוע הזרעיות עבדו "שעות נוספות",
והשתילים ניזוקו. הניסיון להציב בחלקות מעין "תותחי רעש", שהשמיעו קולות
נפץ לא צלח. כשפיזרנו רמקולים גדולים מחוברים לטייפ, מהם בקעו קולות מצוקה – הציפורים
אמנם נבהלו וברחו, אבל הרמקולים משכו את הגנבים... השלב הבא היה להבריח את הזרעיות
בעזרת עופות דורסים, בעיקר דיות. כדי למשוך את הדיות להישאר על הממטרות בחלקות ולהרתיע,
פיזרנו מדי בוקר פגרי תרנגולות מהלולים, אבל לא תמיד הדיות הגיעו בסנכרון עם להקות
הזרעיות. החידוש האחרון היה ה"רובו-נץ" – טיסן המופעל בעזרת שלט, שפותח בספרד
בעקבות מחקר שגילה, כי הצל של העופות הדורסים מרתיע את הזרעיות, ונכנס לשימוש מאז
2010. תצפיתן הפעיל את ה"רובו-נץ" מרחוק, כשלהקת הזרעיות נחתה בחלקה, וכעבור
שבוע הן התייאשו ועזבו את השטח.
"רובו-נץ"
בפעולה. באדיבות: ד"ר יואב מוטרו, השירותים להגנת הצומח, משרד החקלאות.
בעבר הטיפול בעשבייה נעשה בעיקר בידיים, מה שחייב כוח אדם רב, וגם גרם
לדריסת צמחים על ידי המעשב. פיתוח קוטלי עשבים סינטטיים בררניים, שאינם פוגעים בגזר
בתחילת שנות ה-60, הפך את הגזר לגידול מתועש כמעט לגמרי. גם איכות הגזר שופרה, וכיום
מגיעים ליבול של 8–12 טון לדונם, לעומת 5–7 טון לדונם בעבר.
הרחבת גידול הגזר ביישובי מערב הנגב פתחה את ערוצי היצוא לאירופה, בעיקר
לרוסיה ולארצות הברית. בתקופת שיא היצוא, בשנים 2011 עד 2016 עיבדו באזור כ-40%
מכלל שטחי הגזר בארץ (כ-12 אלף דונם, מתוכם כ-2,000 דונם בקיבוץ סעד בלבד). מאז שנת
2017 הצטמצם היצוא לרוסיה, והיקף
הגידול בארץ ירד בהתאם.
מלחמת "חרבות ברזל", גרמה למצוקה גדולה בכוח אדם באסיף ובמכוני
המיון, ופגעה באפשרויות האסיף של כ-2,500 דונם המצויים בשטחי הגידול הצופים פני
עזה.
אנו מייחלים לחזרתנו הביתה לשגרת העבודה החקלאית, ולשלווה המלווה את
החיים באזור.
~ פורסם ב- 12.2.2024 ~