מסע בעקבות
רומן אבוד, אישה נשכחת וסיפור על תיקון
מאת:
ד"ר עיינה הלפרן, חוקרת עצמאית.
במסגרת מחקר זה עבדה בבית הספר לעבודה
סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית
סידי
ורונסקי, 1938 (באדיבות האוסף הפרטי של מקס נויפלד, לונדון)
בעודי
שקועה בעבודת הדוקטורט שלי, בהנחיית פרופ' ג'וני גל וד"ר יהודית אבניר, מצאתי
את עצמי יושבת בארכיון הציוני, מחפשת עקבות – לא של גיבורים מוכרים, אלא של נשים
נשכחות. של אימהות מקצועיות שהניחו את היסודות לעבודה הסוציאלית בארץ ישראל,
וסיפורן נדחק לשוליים. כך גיליתי את "חול וכוכבים"– רומן תלת-לשוני ומסתורי אותו כתבה
סידי ורונסקי, ומעולם לא פורסם. כתב היד (בדפוס) נשמר בארכיון האישי שלה.
סידי
ורונסקי (1883–1947) נולדה בברלין למשפחה יהודית מתבוללת. היא הייתה מהדמויות
המרכזיות בהקמת תחום העבודה הסוציאלית בגרמניה: מרצה בכירה בבית הספר לעבודה
סוציאלית של אליס סלומון, דמות מפתח בארגוני רווחה יהודיים רבים וכן אשת הגות
שהניחה יסודות לתשתית תיאורטית בינלאומית של שיטות התערבות בעבודה סוציאלית. לאחר
שעלתה לארץ ישראל ב-1933 בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הפכה לדמות המשמעותית ביותר
בגיבוש מקצוע העבודה הסוציאלית ביישוב היהודי, בהיותה מקימת ומנהלת בית הספר
הראשון לעובדות סוציאליות ב-1934. פרט לכך שימשה כיו"ר המרכז לסידור חוץ ביתי
והמחלקה הסוציאלית-פדגוגית בוועד הלאומי, הקימה את ארגון העובדות הסוציאליות וקידמה
חקיקה סוציאלית למען זקנים, אימהות, נוער וילדים. אמירתה הידועה כי "הציבור
מפקיד בידי השירות הסוציאלי והעובד הסוציאלי את הנכס הכי חשוב שלו, את 'האדם'"
נאמרה במטרה להעלות את מעמד המקצוע בעיני היישוב. ורונסקי האמינה בכל ליבה כי
העבודה הסוציאלית, או כפי שייחלה שתיקרא "טיפול בעם", היא מרכיב מהותי
בבניין הבית הלאומי היהודי.
"אנו
מאבדים את אחת המורות הוותיקות והידעניות שלנו בתחום העבודה הסוציאלית" המלצה
על ורונסקי שכתבה ד"ר שרלוט דיטריך, מנהלת ביה"ס לעבודה סוציאלית של אליס
סלומון בברלין, אפריל 1933. (A149\1)
מכתב מאת הנרייטה
סאלד שבו היא מתנצלת על היעדרותה מטקס סיום המחזור השביעי של העובדות הסוציאליות:
"בית ספר זה מהווה הישג המשמח את כל אלה המעריכים את חשיבות העבודה הסוציאלית
בארץ-ישראל". (A149\29)
לאורך
חייה פרסמה ורונסקי מאות מאמרים מקצועיים ונאמה בפני קהלים רחבים – אך "חול
וכוכבים" הוא ככל הנראה הרומן הספרותי היחיד שכתבה. כתב היד הסתתר במרתפי
הארכיון, ואי-פרסומו נותר בגדר תעלומה. ייתכן שמעולם לא נשלח להוצאה, ייתכן שנדחה,
ייתכן שהיא עצמה לא הספיקה להשלים את התהליך.
כך או אחרת, אפשר להעריך שהרומן נכתב בשלהי שנות ה-30 או תחילת שנות ה-40, בגרמנית,
ונשלח על ידה לתרגום לעברית (תורגם על ידי יוסף אחאי) ולתרגום לאנגלית, אולי מתוך
כוונה עתידית לפרסם אותו.
מדובר בסיפור
מרגש, חינוכי ופוליטי כאחד, שמתאר את דרכם לארץ ישראל של צעירים יהודים יתומים,
שהתגוררו בבית אהבה בברלין, ואת אופן השתלבותם בארצם החדשה. הסיפור מבטא את התנגשות
העולמות שלהם: ישן מול חדש, חזון מול מציאות, מוסדות מול אנשים. אבל יותר מכול זהו
רומן על נשים, על דאגה לילדים, ועל האמונה שעבודה סוציאלית יכולה וצריכה להיות לבו
הפועם של המפעל הציוני.
תוכן העניינים
ומתחתיו השיר "חול וכוכבים" מאת שמעון שמואל פרוג – בתרגום מיידיש לעברית, בעמוד הראשון
של כתב היד בדפוס. (A149\10)
כאשר
בחנתי את עטיפת כתב היד (בדפוס) בעברית שמתי לב כי חתמה "סידי ורונסקי שרה בת
משה". לא שמה האקדמי, לא התואר הבינלאומי, אלא השם היהודי, העברי, הביתי.
אמנם היא גדלה בבית חילוני-ליברלי בברלין, אך הייתה לה זיקה עמוקה למסורת. בהגדרתה
כיהודייה, בעיניה שלה עצמה, היה יסוד מוסרי ותרבותי עמוק. אמנם את הרומן כתבה
בגרמנית – שפת האם שלה, שפת הרגש, שפת הדיוק – אך חתמה עליו בעברית. עבורי, היה
בזה רמז סמוי, מלא משמעות, לקרע הכואב שנשאה בתוכה: בין גרמניה ובין ארץ ישראל,
בין זהות יהודית גלותית ובין גאולה ציונית, בין שייכות ובין הדרה.
חתימה בכתב
ידה של סידי ורונסקי על עטיפת כתב היד (בדפוס), בעברית (A149\10)
במהלך הרומן
אנו מתוודעים לדמותה של דליה, עובדת סוציאלית צעירה, שמחליטה להישאר דווקא במקום אותו
החברה היהודית רצתה לשכוח: הרובע היהודי העני והצפוף בעיר העתיקה בירושלים. בעוד
שגיבורי הרומן, רחל ודוד, מבקשים להמשיך צפונה לגליל, להתיישבות, לבנייה, לחזון –
דליה מסרבת. היא אומרת: "כאן אני מרגישה את פעימות הלב של האומה". היא
מבקשת להציל את הילדים שגדלים בלי השגחה, בלי חינוך, בלי עתיד – לא בעמק יזרעאל
אלא מאחורי חומות האבן של ירושלים הישנה.
"ברכה
לחלוצינו, היוצאים לעמל ולבנין, אך עלי להשאר פה ולשאת את יסורי עניי עמי."
דליה מסבירה לרחל ולדוד למה היא לא מצטרפת אליהם. מתוך כתב היד (בדפוס) של
"חול וכוכבים". (A149\10)
דרך עיניה
של דליה, ורונסקי מציגה ביקורת חריפה על ההתעלמות של הממסד הציוני מצרכים חברתיים.
היא כותבת על קהילה שלמה – אנשי היישוב הישן, נשים, ילדים, עניים – שהוזנחו בשם
האידיאלים הלאומיים. בתי החולים לא מקבלים את הילדים מהעיר העתיקה, בתי הספר
סגורים בפניהם, ואיש אינו נלחם עליהם. דליה עושה זאת לבד. היא עוברת מדלת לדלת,
עוזרת לילדים ללמוד, לאימהות לקבל סיוע, לנערים למצוא הכשרה מקצועית. היא יודעת
שלא תספיק לעזור לכולם, אבל כל ילד שהיא מצליחה להעביר אל כפר נוער הוא ניצחון
אישי. היא אומרת: "במלחמה זו אני נלחמת על אוצר האומה – על ילדינו".
קטע זה ברומן
חושף מתח פנימי עמוק ביצירתה ובחייה של ורונסקי: מצד אחד היא ציונית בכל רמ"ח
אבריה. מצד שני לא נעלמה מעיניה העובדה שהממסד הציוני, ברובו גברי ועסוק בבניין
הלאום, לא ראה בעבודה סוציאלית ערוץ מובהק של התיישבות, ואף לא העניק לה הכרה.
לשאלת
הזהות הציונית שלה נוספה זהות גרמנית עמוקה – תרבותית, חינוכית ורגשית. האם הייתה
עולה לארץ אלמלא רדיפות הנאצים? לא ברור. עם כל רצונה לתרום ליישוב, חייה בארץ היו
קשים. היא התקשתה ברכישת השפה, ובערוב ימיה הוצאה ממוקדי השפעה, וחוותה דחייה
מכאיבה. כתבה עליה חברתה מרים איצקוביץ: "סבלה היה רב... כשהייתה כותבת או
מדברת בגרמנית – ניכרו כישוריה הספרותיים והרטוריים במלוא עוזם".
ובכל זאת,
ורונסקי לא ויתרה. היא ראתה בעבודתה שליחות, ומחויבות מוסרית מהמקורות היהודיים
עצמם. עבור ורונסקי, צדק חברתי, חסד ורחמים הם חלק אינהרנטי מהזהות היהודית
והציונית גם יחד. היא נאבקה לא רק למען האוכלוסיות המוחלשות בחברה, אלא גם למען
מקומה של העבודה הסוציאלית כמרכיב הכרחי בהגשמה הציונית.
חוברת מאת
סידי ורונסקי על השרות הסוציאלי מטעם הוועד הלאומי, 1944 (A149\6)
בימים
אלה, כתיקון להשכחה של ורונסקי ושל מורשתה, יצא לאור הרומן "חול
וכוכבים" במסגרת פרוייקט גרמני-ישראלי, שהובלתי יחד עם ד"ר יהודית אבניר
מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה
העברית, עם המכון המרכזי הגרמני לנושאים סוציאליים (DZI) ברלין – אותו ניהלה סידי ורונסקי למעלה מעשור,
ועם מעבדת אליהו באוניברסיטת חיפה. עבורי זוהי מחווה של תיקון להיסטוריה של המקצוע
ולכך שהאימהוּת הרוחנית שלה לא הוכרה ונשכחה. זהו גם תיקון לנרטיב הציוני שמתעדף
קשיחות על פני רוך וחמלה.
*
הספר הודפס בהוצאת Nomos וה-DZI ופתוח לקריאה חופשית בקישור הבא:
https://www.nomos-elibrary.de/de/10.5771/9783748940814.pdf
~ פורסם ב- 13.07.2025 ~