חיילים
במחנה גדוד ה־40, אוסף צבי אורון (אורושקס) (PHO\1351193)
אל
הצבא הבריטי הצטרפו באביב 1918 שני הגדודים העבריים – גדוד 38 וגדוד 39 של קלעי
המלך. גדודים אלו הורכבו ממתנדבים יהודים מאנגליה (38) ומארצות הברית (39), שלקחו
חלק פעיל בכיבוש חלקה הצפוני של ארץ ישראל. חייליהם לבשו מדים בריטיים רגילים, אך על
שרווליהם נוסף מגן דוד כחול. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים החל גל התנדבות נרחב ביישוב,
ולמעלה מאלף מתנדבים נרשמו לגדוד הארץ ישראלי, שהוקם במיוחד וקיבל את המספר 40. עם
הקמתו הגיע מספר החיילים ביחידות היהודיות לכ־6,000. בראש מפעל ההתנדבות עמד הסופר
משה סמילנסקי ואל הגדוד הצטרפו כחיילים גם מנהיגי היישוב יצחק בן־צבי, דוד
בן־גוריון וברל כצנלסון. גדוד ה־40 לא הספיק להשתתף בלחימה, אך מילא תפקידי שמירה ואבטחה
באזור. אנשי היישוב ראו בהקמת הגדודים העבריים חידוש היסטורי וצעד חשוב לקראת עצמאות
העם. אחרי הסכמי שביתת הנשק פורקו גדודים 38 ו-39 ומי שנותר הצטרף לגדוד 40, שכונה
כעת "גדוד ראשון ליהודה". על כובעי החיילים נוסף סמל עברי: מנורה שעל
בסיסה המילה "קדימה". עם המעבר לשלטון אזרחי בארץ ישראל שוחררו רוב
החיילים.
דגלי הממלכה
המאוחדת ליוו את גדודי הצבא הבריטי במהלך לחימתם. עם פירוק הגדודים נשלחו הדגלים למשמרת
בבריטניה. הדגלים של הגדודים העבריים הגיעו אל בסיס הפיקוד של קלעי המלך בלונדון והמשרד
המרכזי של ההסתדרות הציונית בלונדון החל לקדם את הבאת דגל גדוד ה־40 לארץ ישראל, שם
הוקם הגדוד (בהתאם לנוהל זה דגלי הגדודים האחרים נותרו בבריטניה). בינתיים הועברו שלושת
הדגלים לבית הכנסת הגדול בלונדון. לאחר התייעצות לגבי הוצאת הדגל מתחומי הממלכה, אישר
המלך את הבקשה באביב 1925.
מכתב ממייג'ור
הולט אל המזכיר הכללי של ההסתדרות הציונית בלונדון, ובו הוא מאשר את העברת דגלי
הגדודים להסתדרות ושמירתם בבית כנסת בלונדון עד לקבלת החלטה בנוגע להעברתם לארץ
ישראל, 27.11.1924 (S25\538)
ההחלטות
בנוגע לדגלי הגדודים העבריים: שניים יועברו לבית הכנסת הגדול בלונדון והשלישי
לירושלים. עיתון "דאר היום", 1 במאי 1925.
היוזמה
להבאת הדגל התקבלה ביישוב בהתלהבות רבה. אנשי ההנהלה הציונית, ובעיקר מנהל המחלקה
המדינית, פרדריק הרמן קיש, החלו בתכנון המהלך. כאשר בוריס שץ, מייסד
"בצלאל", שמע על כך, ביקש כי הדגלים יישמרו במוזאון "בצלאל",
שם ריכז אחרי המלחמה פריטים נוספים הקשורים לגדודים כמו נשק, דגלים, מסמכים ותצלומים.
הוא הסביר כי עדיף לשמור את כל הפריטים במקום אחד: "מאמין אני שתבינו שלא
לכבודי אני מבקש את זאת... אלא רוצה אני שיהיה לנו יכלת להראות זכרון מהגדוד
העברי".
מכתב
מבוריס שץ אל ההנהלה הציונית בבקשה לשמור את דגלי הגדודים במוזאון
"בצלאל", 4.1.1925 [שץ
טעה בכתיבת השנה הלועזית – טעות מוכרת סמוך לחילוף השנה] (S25\538)
בקשתו
של שץ לא התקבלה. בהנהלה הציונית הוחלט למצוא מבנה ציבור בארץ ישראל שמקביל לבית
הכנסת הגדול בלונדון. המקום הנבחר היה בית הכנסת "בית יעקב"
בירושלים, הידוע בכינוי "החורבה", והתאריך הנבחר לעריכת הטקס היה חנוכה.
תוכנית הטקס תוכננה בדומה לזה שנערך בלונדון: ליווי הדגל עם חיילים חמושים, תזמורת
ותופים. מאחר שהדגל נחשב לרכושו הפרטי של מלך אנגליה, נדרש לקיים טקס ממלכתי רשמי
לפי חוקי המלוכה עם הכנסתו למבנה הקבע. הנציב העליון, לורד הרברט פלומר, שנכנס לתפקידו
זמן קצר לפני כן, אישר את התוכנית ואף הביע תקווה שיוכל להשתתף באירוע.
בית
כנסת "החורבה" בירושלים, תחילת שנות ה־30 (PHG\1031030)
החיילים
המשוחררים של הגדודים העבריים ביפו־תל אביב הביעו רצון עז להשתתף בהבאת הדגל. מועדון
החיילים המשוחררים "מנורה" פנה אל קיש ואל ועד הקהילה בבקשה לקבל את פני
הדגל בתל אביב. "אין אנו, והצבור הארץ־ישראלי, יכולים לעבור בשתיקה או בחגיגה
צנועה למאורע חשוב זה. הצבור העברי הא"י צריך להעלות שוב בזכרונו את
האידיאלים שדחפו אותו לשלוח את מיטב בניו למלא את חובתו". קיש סירב תחילה
לבקשה בנימוק שיש צורך בטקס צבאי והוסיף כי נציגים מטעם המועדון ומטעם העירייה
יוזמנו לאירוע בירושלים. אך הלחץ הציבורי עשה את שלו והוחלט להציג את הדגל בחצר הגימנסיה
העברית "הרצליה", שרבים מבוגריה התגייסו לגדודים.
"אנו
בטוחים שכ' תבינו את ערך המאורע הזה בשביל הצבור כולו ובשביל כבודה של תל־אביב
בפרט" – מכתב ממועדון "מנורה" אל ועד
הקהילה ליהודי יפו ותל אביב בבקשה להעביר את הדגל בתל אביב, 23.11.1925 (S25\538)
"הננו
חושבים שהגימנסיה תתאים יותר ממשרדי העיריה וקל לסדר בה את כל הטקס" – מכתב
ממאיר דיזנגוף בבקשה להציב את הדגל בגימנסיה, 10.12.1925 (S25\538)
עניין
נוסף שהיה צריך להידרש אליו הוא מיקום הדגל בבית הכנסת. קיש פנה אל הרב קוק בבקשה להנחיות
לגבי מיקום הדגל לשם בניית ארון מתאים. מאחר שדגל בריטניה כולל צלב, עלתה השאלה אם
ראוי לשומרו בתוך בית כנסת. הרב קוק פסק כי הדבר מותר, והורה היכן להציב את הדגל במהלך
הטקס ולאחריו.
מכתב
תודה מקיש אל הרב קוק על חיבור תפילה מיוחדת לטקס ועל ההנחיות לבניית ארון
מתאים בבית הכנסת, 10.12.1925 (S25\538)
הבאת
הדגל לוותה גם בחששות. בחוגים ערביים נתפס הטקס כתמיכה של השלטון הבריטי ביישוב
היהודי, והיו אף איומים לפגוע בניהולו התקין. ההנהלה הציונית עמדה על כך
שהאירוע יתקיים, שכן גניזת דגל גדודי במקום קדוש הייתה מסורת מקובלת וכבוד הניתן
לכל גדוד בריטי. קיש פנה אל עורכי עיתוני היישוב בבקשה להימנע מפרסום טורי דעה שקוראים
לא להביא את הדגל, ולא לפתוח ויכוח ציבורי בעניין. הוא הוסיף כי הטקס עצמו תוכנן
בפשטות ואושר על ידי הנציב העליון.
"ה
נני
מקוה כי עורכי העתונים יעזרו להצלחת הפעולה הזו, ולא ירשו שבעתוניהם יאמר איזה דבר
העלול להביא לידי מצב המעורר חששות" – מכתב מקיש לעורך "הארץ"
בנוגע לפרסומים על הבאת הדגל, 7.12.1925 (S25\538)
אחד מחיילי
הגדוד לשעבר הביא את הדגל מלונדון ימים אחדים לפני האירוע. בתל אביב שררה אווירת חג ביום רביעי,
16 בדצמבר, נר חמישי של חנוכה. דגלי ישראל התנופפו על הבתים וסרטים כחולים־לבנים נמכרו
מטעם הקרן הקימת לענידה על הבגדים. הדגל הוצג לראווה באולם הגימנסיה, ובטקס אחר
הצהריים נשאו דברים ראש העירייה, נציגי החיילים המשוחררים ואנשי ציבור בפני הקהל הרב
שהגיע לצפות בדגל. למחרת ב־6:00 בבוקר יצאה פמליה עם הדגל ברכבת המוקדמת לירושלים.
כ־200 חיילים משוחררים התאספו בתלבושת אזרחית, מדליות ואותות הצטיינות, כדי לקבל
את פני הדגל בתחנת הרכבת. משם נערכה תהלוכה חגיגית עם תזמורת ומשמר כבוד דרך רחוב
המלך דוד אל בית כנסת "החורבה". בשעה 10:00 החלה תפילה בנוכחות הנציב
העליון פלומר, הרבנים הראשיים, מושל ירושלים, פקידי ממשל וקצינים בריטים. סדר
התפילה הודפס בחוברת בעברית ובאנגלית וחולק למוזמנים. הרבנים הראשיים, הרב יעקב
מאיר והרב קוק, ניהלו את התפילה. הרב קוק אף חיבר תפילה מיוחדת ונשא דרשה על
חשיבות הדגל וסמליותו. הטקס נחתם בשירת ההמנון הבריטי ו"התקווה".
מימין: שער
חוברת התפילה בטקס הכנסת הדגל. משמאל: התפילה שחיבר הרב קוק (DD1\2827)
במהלך הטקס
הוצב הדגל בפינה הדרום־מזרחית של בית הכנסת, ובהמשך נגנז בארון שיועד לו בקיר
השמאלי. לאחר הטקס שלחו חיילי גדוד ה־40 מברק אל מלך אנגליה עם ברכותיהם הנאמנות.
המלך השיב במברק תודה והביע את הערכתו הרבה. הדגל נותר בבית הכנסת בשנים שלאחר מכן
אך אבד עם נפילת הרובע במלחמת העצמאות.
תלגרמת
תודה שנשלחה אל מלך בריטניה ותשובה ממנו (S25\538)
~ פורסם ב- 14.12.2025 ~