שורשי המספר "שישה מיליון"

מאת: ד"ר יואל רפל, חוקר בכיר במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן, מייסד ומנהל ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון


ככל ישראלי שגדל בארץ היה ידוע לי מצעירותי, כי בנושא השמדת היהודים בשואה דובר תמיד על המספר שישה מיליון. קראתי מאות ספרים ומחקרים בנושא, וכחוקר עברתי על אלפי מסמכים, כולל כאלה שטרם פורסמו ושמורים בארכיון אלי ויזל, אולם נוכחתי כי שאלת מספר היהודים שהושמדו נותרה פתוחה לאור פערים משמעותיים, שהתגלו במחקרים ובנתונים הגרמניים. זאת ועוד – על סמך מה התקבע מספר זה, ומי הראשון שטבע אותו? על בעייתיות זו ניתן ללמוד גם מדברים, שאמר כבר ב-1960 התובע הראשי במשפט אייכמן, גדעון האוזנר: "אחד הוויכוחים שאנחנו צופים במשפט הוא מספר הקורבנות של השואה. בתודעת העם התקדש המספר שישה מיליון. לא כל כך פשוט להוכיח זאת. בשום מסמך רשמי לא נקטנו את המספר הזה אך הוא נתקדש".


גדעון האוזנר, התובע הראשי במשפט אייכמן (PHIS\1471299)

גדעון האוזנר, התובע הראשי במשפט אייכמן (PHIS\1471299)

 

גם ב"יד ושם" אין נתון מדויק על מספר היהודים שנספו בשואה, אך לדעת חוקריו "בכל מחקר רציני [כך במקור] מספר הקורבנות נע בין 5-6 מיליון". לפי אנשי "יד ושם" המספר של שישה מיליון נספים מקורו בעדותו של אדולף אייכמן, ששימש מנהל המחלקה לעניינים יהודיים במשרד הראשי לביטחון הרייך, ומילא תפקיד בכיר בביצוע מדיניות "הפתרון הסופי". באוגוסט 1944, חצי שנה לפני סיום המלחמה, ציין אייכמן מספר זה בשיחה עם עוזרו הד"ר וילהלם הוטל, שגם העיד על כך במשפטי נירנברג. חוקרים, שערכו חישובים נוספים, מציינים טווח שבין 5.1 מיליון (ראול הילברג) ל-5.95 מיליון (יעקב לשינסקי) או בין 5.3 ל-6.2 מיליון (לוסי דוידוביץ). מחקר, שערכו פרופ' ישראל גוטמן וד"ר רוברט רוזט, והתפרסם באנציקלופדיה של השואה, מעריך את מספר הנספים היהודים בין 5.86 ל-5.59 מיליון, ומחקר בניהולו של ד"ר וולפגנג בנץ מציג טווח שבין 5.29 ל-6 מיליון. אלא שכל המחקרים, כולל עדותו של אייכמן, הם מהימים שלאחר סיום המלחמה. מה ידעו, ומי ידע בעיצומם של ימי המלחמה על ממדי השואה בעם היהודי?


בהרצאה, שנתתי בכנס באוניברסיטת בר-אילן מטעם המכונים לחקר השואה ולחקר הציונות הדתית – שני מכונים שאני קשור בהם בעבודתי ובמחקריי, בחרתי לדון בשאלת מספר היהודים הנספים דרך דמותו של אליעזר אונגר.


את אונגר זכיתי להכיר בשנות ה-60 בבית הוריי בקבוצת יבנה. הוא היה מגיע לביקור אצל אבי, הרב פרופ' דב רפל, לפחות פעם בשנה. נושאי השיחה ביניהם התקשרו תמיד לשואה ולחינוך, ואני תהיתי ושאלתי את אבי, מי האיש ולמה הוא מרבה לדבר בנושא? כך נודע לי שאליעזר אונגר, שמקורו מהעיר טרנוב בגליציה המערבית, היה מהפעילים הבולטים של "השומר הדתי" בדרום פולין. הוא ברח מפולין בעיצומה של המלחמה לאחר שאשתו ובנו נרצחו על ידי הנאצים, עבר דרך סלובקיה והונגריה, והגיע בדרך לא דרך לארץ ישראל. בצאתו מהונגריה נדר אונגר "להרעיש את כל העולם, את כל האנושות ובפרט את אחינו בני ישראל", וליישוב היהודי בארץ ישראל הביא בשורות איוב על ההשמדה שהיה עד לה.


מאבי שמעתי, כי כבר בינואר 1944, סמוך למועד הגעתו לארץ, הלך אונגר מבית כנסת לבית כנסת של הציונות הדתית, עלה על הבמה, ברשות ושלא ברשות, וזעק את זעקת היהודים, שעוד נותרו חיים באירופה. הוא עבר בעשרות בתי כנסת. במרביתם לא רצו לשמוע אותו, ו'זרקו' אותו, באופן מילולי וממשי, מבית הכנסת. אף שקיבל עבודה מכובדת בארץ, במר ייאושו עזב את הארץ כבר ב-1947 לשליחויות ארוכות מטעם "המזרחי" והסוכנות היהודית, ואף שימש בתפקידי ניהול במוסדות חינוך יהודיים בצפון אמריקה ובדרומה. עד יומו האחרון התגורר בחוץ לארץ. שנים רבות היה מנותק פיזית אך לא רגשית מהארץ ומהמדינה שכה אהב. אבי, שהכיר אותו היטב מימי פעילותם המשותפת ב"שומר הדתי" בפולין, היה עבורו אוזן קשבת הן לפעילותו בחו"ל הן להתייעצויות בנושאי חינוך, שבהם עסק מרבית שנותיו.


אליעזר אונגר (בשורה השנייה, שלישי מימין), בחברת תלמידותיו

אליעזר אונגר (בשורה השנייה, שלישי מימין), בחברת תלמידותיו 

(באדיבות לאה לנגבן, תלמידתו מדרום אפריקה)


במחקר שערכתי לקראת הכנס, מצאתי מעט מאוד מידע בכתב על אונגר. כיוון ששימש כשליח חינוכי של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, פניתי לעזרתה של גב' סימון שליאכטר מהארכיון הציוני, וביקשתי לראות כל תיעוד הקשור בו ובפעילותו. להפתעתי, בכל הארכיון הענק, שבו שמורים מיליוני מסמכים, נמצא רק מסמך יחיד על אודותיו, אך הוא חולל תפנית גדולה מאוד במחקר. היה זה פרוטוקול של "דברים מפי אליעזר אונגר בישיבת כל הארגונים החלוציים מיום 19.1.1944".


כפי שעולה מן המסמך, יומיים לאחר הגעתו לארץ, ב-19.1.1944, התייצב אונגר ונשא דברים קשים בנוכחות כל ההנהגה הציונית בארץ ישראל. בדבריו נקב אונגר בפעם הראשונה בארץ, למיטב ידיעתי, במספר שישה מיליון. את נאומו פתח במילים: "יהדות פולין כלתה ואיננה עוד. אדמת פולין קבר קדוש של יהדות פולין ואירופה. הייתי יכול להביא לכם מתנה קדושה: רגב עפר מאדמת פולין רווית דם אומה, שמתה מות קדושים". הוא המשיך בעדות שמאזיניה נחרדו מתוכנה: "בראשית אפריל 1943 הגיעה לאוזנינו [בפולין] על פי הרדיו החשאי זעקת רבי סטפן וויס [ממנהיגי יהדות ארה"ב] על שני מיליון יהודים שהושמדו בפולין. שמענו ותמהנו: הטרם ידע העולם כי מספר חללי האומה לשישה מיליון [ההדגשה במקור] כבר הגיע!"


מתוך דבריו של אליעזר אונגר בישיבת הארגונים החלוציים, 19.1.1944 (S26\1132)

מתוך דבריו של אליעזר אונגר בישיבת הארגונים החלוציים, 19.1.1944 S26\1132))


כמעט שנה וחצי לפני סיום המלחמה, עוד בטרם החלה ההשמדה ההמונית של יהודי הונגריה, העיד אחד ממנהיגי "השומר הדתי" בפולין, כי שישה מיליון יהודים הושמדו באירופה. בעקבות דבריהם המרגשים של אליעזר אונגר ושל חברו יוסף קורניאנסקי, איש "החלוץ" אשר הגיע לארץ ישראל יחד עם אונגר, כתב יוסף שפרינצק, שכיהן כיושב ראש הוועד הפועל הציוני: "באו שני אנשים מהתופת  הרעידו את המצפון  צריך לעשות משהו".


אונגר לא הסתפק בכך. בעקבות הופעתו זו הוזמן עוד באותו ערב לשאת דברים בוועידת הקיבוץ המאוחד, שהתקיימה בקיבוץ גבעת ברנר. גם שם חזר וציין במפורש, כי "שישה מיליון קדושים אינם", ושכל יהדות פולין אבדה. נאומו המרגש הסעיר את כל הנוכחים. העיתונים ''דבר" ו"על המשמר", שפורסמו ביום שישי 21.1.1944, דיווחו על כך בהרחבה, וגם בכותרת העמוד הראשון ב"הארץ" ב-21.1.1944 נכתב: "ששה מיליוני קורבנות יהודים". פרט להתייחסויות אלה בעיתונות קשה להצביע על פעולות של ממש, שנעשו בעקבות דבריו. רבים לא האמינו או שלא רצו להאמין, שזו אכן תוצאת המלחמה הנוראה.


מניין לקח אונגר את המספר שישה מיליון? מאז ראשית המאה ה-20 היה מקובל, שיהדות מזרח אירופה מונה שישה מיליון איש. כך, לדוגמה, בכתבי ברנר וז'בוטינסקי ובנתונים, שהציג חיים ויצמן בפני ועדת פיל ב-1936.



אונגר היה גדול הסנגורים של יהודי הגטאות, ונאבק בתפיסה, כי "הלכו כצאן לטבח". הוא תיאר את המרידות בגטאות בכלל ובגטו ורשה בפרט "כמות גבורה נפלאה היאה לניני המכבים"; פרשת גבורה ש"תאיר באור נצחים את חשכת ימיה של יהדות פולין בתקופת השמדתה". הוא טען בלהט, כי "כל מי שחושב שגטו וורשה התמרד בערב פסח תש"ג אינו אלא טועה. גטו ורשה נלחם ונאבק מן הרגע הראשון שהקימו את חומותיו. הוא חי ומת בגבורה ובאמונה בנצח ישראל".


20 שנה למרד גטו ורשה, קהל ברחבת הגטו, 1963, אוסף הקונגרס היהודי העולמי PHWJC\1685755))

20 שנה למרד גטו ורשה, קהל ברחבת הגטו, 1963, אוסף הקונגרס היהודי העולמי PHWJC\1685755))

 

כנגד התיאור "כצאן לטבח" אמר אז: "צריך לעבור את כל שבעת מדורי הגיהינום כדי לתת תשובה נכונה לשאלה זו. מי שלא עבר – שלא ישפוט. והתשובה היא: אחריות קולקטיבית".


בנוסף לפעילותו לתיאור גבורתם של יהודי מזרח אירופה פעל אליעזר אונגר במשך שנים רבות מטעם ההסתדרות הציונית. מפתיע, שנמצא תיעוד במסמך אחד בלבד של ראשית פעילותו בארץ של איש אחד, שבנאום אחד, שינה את פני ההיסטוריה.

 

פורסם ב- 11.4.2022​​ ​​
​​​​​​​​​​​​​​