נאום הפרידה של אלסברג

מאת: ד"ר יגאל סתרי, מנהל הארכיון הציוני המרכזי; 

סימון שליאכטר, סגנית מנהל הארכיון, וראש מדור ארכיונים מוסדיים

אלסברג במחסן הארכיון הציוני, 1952 (PHG\1014896)

בראשית דרכו בארץ עבד אלסברג לפרנסתו בנגרות ובמכירת רהיטים. בתום מלחמת העצמאות, אז גויס לצבא, חיפש עיסוק אחר. מאחר שהיה בעל תואר שני בהיסטוריה, הפנו אותו בלשכת העבודה למשרות בספרייה הלאומית ובארכיון הציוני. הגורל רצה ובספרייה הלאומית הקדים אותו מועמד אחר בשעה בלבד, וכך, במרץ 1949 החל אלסברג לעבוד בארכיון הציוני כעוזר מִִנהל.

צוות העובדים בארכיון הציוני כלל שבעה עובדים בלבד. ד"ר גיאורג הרליץ, מנהל הארכיון, טיפל גם ב"מחלקת  התיקים הרשמיים", סגנו ד"ר אלכס ביין, היה אחראי על ארכיון הרצל ופרסומיו, ד"ר ישראל קלוזנר היה ממונה על הארכיונים הפרטיים וטיפל בחומר ארכיוני בשפות סלביות, יידיש ועברית ופאול גרץ היה הספרן. לצידם עבדו כתבנית ועוזר.

תחילה טיפל אסלברג בענייני מנהלה ותקציב והיה אחראי גם על חומר ארכיוני בשפות אירופאיות. מהר מאוד בלטו כישוריו וסמכויותיו גדלו, כפי שמעיד תרשים המבנה הארגוני של ארכיון הציוני משנת 1955, שלפיו הוא היה אחראי גם על אוסף התמונות ועל המיקרופילם. 

תרשים המבנה הארגוני של הארכיון הציוני, 1955 L33\193))

העבודה לצידם של הרליץ וביין עיצבה את הקריירה המקצועית של אלסברג. לא אחת הוא מצא את עצמו מתווך בין השניים, שמערכת היחסים ביניהם הייתה מורכבת על רקע הבדלים בגישתם המקצועית. הרליץ לא שש להנהיג רפורמות בשיטות העבודה, אך עם פרישתו לגמלאות ב־1955 וכניסתו של ביין לניהול הארכיון בשלו התנאים להוביל שינויים. שינוי מרכזי שיזם אלסברג יצא לדרך קרוב לסיום עבודתו בארכיון הציוני, שנתיים מאוחר יותר, עם מינויו למנהל גנזך המדינה (תפקיד שבו כיהן עד לפרישתו בשנת (1990. בנאום שנשא לפני שעזב, הוא סקר בפני העובדים את ההיערכות לארגון מחדש של סימול האוספים בארכיון, הסביר את השיטה החדשה ומסר דיווח מפורט על תחומי אחריותו. הוא ביקש למסור לעובדים את הדברים "הספציפיים שלא כתובים ושלא מעלים בדרך כלל על הנייר" אך הכרחיים למען המשכיות העבודה. דוח זה נשמר בתיק הנושא את התיאור המסקרן: "נאום הפרידה של אלסברג".

בנאומו זה הסביר אלסברג את השיטה שהגה והנהיג לארגון מחדש של סימולי התיקים, שיטה פשוטה והגיונית, שנתנה מענה להתרחבות הגדולה של אוספי הארכיון לאחר הקמת המדינה, ומהווה מפתח להבנת מבנה האוספים בארכיון הציוני. שיטה זו נהוגה בארכיון הציוני עד היום. 

"אני מזהיר אתכם, אי אפשר עוד לעשות למשל מתיק אחד שני תיקים," עמוד ראשון מתוך נאום הפרידה של אלסברג מעובדי הארכיון הציוני, שבו הוא מסביר את שיטת הסימול החדשה, 30.7.1957 (L33\1869)

כדי להבין את החידוש בשיטת הסימול יש לחזור אל השיטה שהייתה נהוגה בראשית דרכו של הארכיון הציוני. תחילה הוא שימש כארכיון ההנהלה הציונית, שהוקמה לאחר הקונגרס הציוני הראשון. ה"פקידים" – כך תוארו העובדים המדעיים – הבודדים שעבדו בו השתמשו בשיטת רישום פשוטה, שלפיה על התיקים צוין שם המשרד ומספר התִיוק הפנימי, וכך ניתן היה לאתר את התיק המבוקש. בינם לבין עצמם כינו העובדים את התיקים על פי מקום ישיבתו של המשרד הציוני המרכזי באותה עת – תיקי וינה, תיקי קלן או תיקי ברלין, ללא סימול מזהה נוסף.

פרק חדש בתולדות הארכיון הציוני החל עם הקמת מדינת ישראל. מחלקות רבות בסוכנות היהודית נסגרו או הועברו בשלמותן (לעיתים קרובות על עובדיהן) לתפקד כמשרדי הממשלה – כך המחלקה המדינית, המחלקה למסחר ותעשייה, המוסד להשתלמות, המחלקה למסחר זעיר, המחלקה לתכנון והמחלקה ליישוב חיילים. בעקבות זאת, עשרות אלפי תיקים שנשמרו עד אז כחומר שוטף במחלקות של מוסדות אלו, הפכו לחומר שאין בו עוד צורך לעבודה היום יומית והם הועברו לארכיון הציוני. נוסף על אלה, הועברו לארכיון אלפי תיקי ההנהלה הציונית בלונדון, שלא נדרשו יותר לעבודה השוטפת, וגם תיקי מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל, כמו ארכיון הוועד הלאומי של כנסת ישראל והתיקים המוקדמים של הקרן הקימת לישראל ושל קרן היסוד. יתרה מזאת, הארכיון שלח שליח מיוחד למחנות הגולים בקפריסין ולבירות אירופה המערבית כדי להציל מבעוד מועד חומר ארכיוני לתולדות הציונות, ששרד את "פגעי מלחמת העולם והשואה" באירופה. כך, במשך שנים בודדות קלט הארכיון עשרות אלפי תיקים, פי שלושה מתכולתו עד אז.

רשימת הארכיונים ואוספי התעודות השמורים בארכיון הציוני המרכזי נכללה בפרסום פנימי ושימשה כלי עבודה לפני שינוי שיטת הסימול. 1957 S30\3717))

שיטת רישום התיקים שנהגו בה עד אותה עת הייתה פשוטה אך מסורבלת. ריבוי המספרים בסיגנטורה (המספר המזהה של התיק) הקשה על איתור תיקים. בארכיון עדיין שומרים על "הכרטיסייה המרכזית" – אינדקס שמות ונושאים ששימש בעבר. בכרטיס המפנה לתיקים שבהם שמורים מכתבי חיים ויצמן אל המשרד הציוני המרכזי בווינה, לדוגמה, אפשר לראות את שיטת הרישום הישנה.  

כרטיס המפנה לתיקים בהם שמורים מכתבי חיים ויצמן טרם הנהגת שיטת הסימול החדשה

אלסברג הנהיג שיטה חדשה וקבע עקרונות למתן סימול לכל חטיבה: אות לטינית כקיצור שם החטיבה בעברית, בצירוף מספר סידורי: המשרדים הציוניים המרכזיים קיבלו את האות Z (משרדי ההנהלה המרכזיים בווינה, קלן, לונדון ניו יורק ועוד); לשכות ומוסדות מסונפים למשרדי ההנהלה סומנו באות L (הוועדה לחקר א"י, ועד הצירים, משרד קופנהגן, המשרד הא"י ביפו וכד'); לשכות הקונגרס קיבלו את האותיות LK; משרדי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית לא"י מזוהים באות S (הוטמעה גם חלוקה משנית לפי המחלקות במוסדות אלו, כגון S15 בעבור המחלקה להתיישבות חקלאית); פדרציות וארגונים מיוחדים קיבלו את האות F; קרן קימת לישראל את האותיות KKL; קרן היסוד את האותיות KH.

השיטה שהנהיג אלסברג הייתה קלה והגיונית והשפיעה גם על סידור המחסנים. נדרשה עבודה רבה בארגונם מחדש כדי לרכז יחד חטיבות השייכות לאותן קבוצות, אך המאמץ נשא פרי וייעל את האפשרות לאתר כל תיק ותיק, ולהחזירו למקום לאחר העיון.

המדריך לחטיבות ארכיוניות ואוספים, המבוסס על שיטת הסימול שהנהיג אלסברג, ממשיך לשמש כלי עבודה של הארכיונאים.

המספר המקורי המבטא את שיטת הסימול הישנה, נשמר במאגר המידע, וניתן למצוא אותו במערכת. צילום מסך מהקטלוג המקוון (דוקומנטום).

בפעולה המבורכת שהגה ויישם אלסברג לשינוי שיטת הסימול באו לביטוי כמה מתכונותיו המועילות: מחשבה תחילה, תכנון, מקצועיות, כושר ארגון, יישום מדוקדק ובמידה מסוימת גם תעוזה לקבל על עצמו אחריות כבדה לדורות. אין ספק שתכונות אלו עמדו לנגד עיניו של ד"ר אלכס ביין בשעה שהציע לו את תפקיד הממונה על גנזך המדינה. אלסברג העניק לארכיון הציוני כלים מקצועיים ראויים, המאפשרים התמצאות בנבכי האוספים עד היום, ומורשתו נשמרת – מדריך החטיבות ממשיך להתעדכן מעת לעת והוא מהווה מעין מיפוי של אוספיו.

* מבוסס על המאמר שפורסם בספר עבר נושק לעתיד, מורשת פרופ' פ. א. אלסברג בראי המאה ה־21, יצא לאור על ידי האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, 2025.

 ​​~ פורסם ב- 13.3.2025 ~​​​​

​​​​