לימודים סדירים בבית הספר אינם מובן מאליו במיוחד בתקופה זו, שבה
משפחות רבות, שנאלצו לעזוב את בתיהם, מייחלות לשוב לשגרה. במהלך המלחמה נדרשו המורים
למצוא דרכים יצירתיות לסייע רגשית לתלמידים ובמקביל לאפשר להם למלא את המשימות
הלימודיות. המציאות הבלתי מוכרת חשפה את החשיבות המיוחדת של יחסי מורים-תלמידים. בכתבה
זו נרצה להפנות את הזרקור אל היחסים בין מורים לתלמידים בבית הספר
"בצלאל" בתחילת המאה העשרים.
מאת: מרים טוראל, ארכיונאית
תלמידים ומורים ב"בצלאל", בוריס שץ במרכז, 1910 לערך.
צילום: צדוק בסן (GNZB\401586)
אחת התופעות המרתקות בעשור הראשון של המאה העשרים היא הקמת שלושה
מוסדות חינוך, הפועלים עד היום: הגמנסיה העברית "הרצליה" ביפו (1905),
בית מדרש לאמנות ולאומנות "בצלאל" בירושלים (1906) וגמנסיה רחביה
בירושלים (1909). המוסדות הללו ראו את חובתם להקנות מערכת ערכים ציונית, ידע אקדמי
והכשרה מקצועית לתלמידים, שיאפשרו להם לקחת חלק במימוש החזון הלאומי. לאחרונה
הסתיים רישום מחדש של תיקי ארכיון "בצלאל", השמורים בארכיון הציוני
(תיקים נוספים שמורים בארכיון העיר ובמוזיאון ישראל), שבו אפשר למצוא ביטוי להשקפה
זו.
בית הספר (בית המדרש) "בצלאל" ובית הנכות (מוזאון) נוסדו
בשנת 1906 על ידי פרופסור בוריס שץ. הוא ניהל אותם עד לפטירתו בשנת 1932. לאחר פטירתו
ניהל את בית הנכות מרדכי נרקיס, שהיה מפקח/אוצר בית הנכות. בית הספר נסגר בשנת
1929 עקב קשיים כלכליים, ובשנת 1935 נפתח "בצלאל החדש", שאותו ניהל יוסף
בודקו. ההתכתבות, השמורה בתיקים, עוסקת במגוון נושאים הקשורים לפעילות בית הספר,
בתי המלאכה ובית הנכות. חלק ניכר מהמכתבים משקף את מצבו הכספי הקשה של בית הספר
ואת הניסיונות לרתום את המוסדות הציוניים ואת הנדבנים לגיוס כספים, כדי לאפשר את
קיומם. בנוסף שמורה בתיקים התכתבות, המתייחסת לפעילות בבית הספר כגון רשימות שמיות
של תלמידים, ציונים, תכניות הלימוד במחלקות השונות ומערכת שעות.
תלמידים ומורים ב"בצלאל" בחצר בית הספר ליד הפסל של הנריק גלינצשטיין "המשיח". צילום: צדוק בסן (GNZB\401579)
עיון במסמכים מלמד, כי הרכב התלמידים הוא אחד מהמאפיינים הייחודיים של
"בצלאל". לפי תפיסתו של בוריס שץ בית המדרש אמור היה לשמש מוסד להכשרת
אמנים, שבו תפעל גם מחלקת מלאכה להכשרת אנשי מקצוע במלאכות, הנחוצות להכנת פריטי
אמנות יהודית, כגון תשמישי קדושה ושטיחים, שיימכרו לציבור הרחב כביטוי למימוש
החזון להפצת אמנות יהודית ברחבי העולם. במחלקת האמנות למדו תלמידים, שביקשו לעסוק
בתחום, וביניהם יעקב שטרק, זאב רבן ונחום גוטמן. במחלקת המלאכה למדו בשעות הערב בני
נוער ממעמד חברתי-כלכלי נמוך כדי לרכוש מקצוע, שיאפשר להם בעתיד להתפרנס בכבוד.
סדנה לעבודות עץ ב"בצלאל". צילום: צדוק בסן (GNZB401578)
כמקובל במוסדות חינוך נקבעו תנאי קבלה למועמדים, ובמקרה זה התקבלו
נערים לפחות בני שלוש עשרה ונערות לפחות בנות שתיים עשרה. השנה הראשונה ללימודים
נחשבה כשנת ניסיון, ואם התלמיד לא השתלב כראוי הוא לא המשיך בלימודיו. בתקנון בית
הספר צוין, כי התלמידים מוגדרים על ידי שלוש דרגות: תלמיד רגיל, תלמיד ראשי וסגן-אמן.
המעבר מדרגה לדרגה נערך באמצעות מבחן בחלוף שנה, ולאחר שלוש שנים תלמיד היה יכול
להיבחן כדי לקבל את התואר אמן.
נהלי קבלת תלמידים ל"בצלאל" (L42\93)
כמו בכל מערכת יחסים טובה, כללי ההתנהגות צריכים להיות מקובלים על שני
הצדדים. לתלמידים היו זכויות וחובות, ומעניין שאחד מהם נגע לסכסוכים בתוך בית הספר: "אם יש איזה סכסוכים
בין התלמידים לבין עצמם או בין תלמיד למורה, אסור לו לפנות לבית דין מחוץ לבצלאל.
את הסכסוך שבין התלמידים יסדר בית דין שנבחר מבין התלמידים, ואת הסכסוך עם המורה
תפשר המועצה של אותו מחלקה" (סעיף 38). סעיף זה בתקנון משקף את המעורבות של התלמידים,
אך גם את היחס המכבד כלפיהם, וכבר בשנת 1907 נבחר שמואל בן דוד, מתלמידי בית הספר
הראשונים ולימים מורה לאמנות בבית הספר, לראש הוועד הראשון של התלמידים.
זכויות וחובות התלמידים והמורים, מתקנון בית הספר (L42\93)
אמנם שץ היה דמות מפתח מרכזית בפעילות בית הספר, אך כבודם של המורים
האחרים היה חשוב לא פחות. ביטוי לכך אפשר למצוא בסיכום ישיבת מורים מיום
13.1.1916, שבה עלה לדיון מקרה, שבו פגע תלמיד בכבוד מורה במחלקת הרישום לעיני כל
התלמידים. בסופו של דבר הוחלט פה אחד להרחיקו מבית הספר "כדי שלא יוסיף עוד
יותר לקלקל את המשמעת של התלמידים ואת הסדר של בית הספר בכלל".
סיכום ישיבת מורים בנוגע להרחקת תלמיד (L42\61)
כאמור, בכל שנות קיומו התמודד המוסד עם קשיים בגיוס כספים לצורך
ההתנהלות השוטפת. נושא זה היה אמנם עיסוקו המרכזי של בוריס שץ, אך אין להתעלם
מההשלכות שהיו לכך הן לגבי מורים והן לגבי תלמידים. מתברר, כי מצבו הכספי של בית
הספר היה מקור גם לסכסוכים בין התלמידים לבין ההנהלה. מצד אחד, ביקשו התלמידים לא
"לגלות סודות מהחדר", אך מהצד האחר היו נואשים, וחיפשו דרך לקבל סיוע
חיוני עקב מצבם הקשה. במכתב ששלחו לד"ר טהון ב-1916 התלוננו על קושי כלכלי
בעקבות המלחמה ועל העזרה המועטת, שניתנה להם מטעם ההנהלה, והספיקה בקושי לרכישת
לחם.
בקשה של תלמידי "בצלאל" לקבלת סיוע כספי (L42\77)
תלונת התלמידים על אי קבלת סיוע כספי לצורך קיום מינימלי מפנה זרקור
לתפיסה הכוללנית של שץ והנהלת המוסד, שלפיה יש לדאוג למכלול הצרכים של התלמידים
במהלך תקופת הלימודים וגם לסייע להם לקבל הכשרה מקצועית, שתאפשר להם להתפרנס בכבוד
לאחר סיום לימודיהם. אפשר למצוא ביטוי לתפיסה זו במכתב ששלח בוריס שץ למר רוזנוולד
משנת 1914, שבו ציין את המטרות של הקמת "בצלאל": ליצור ולהכיר אומנות
יהודית בארץ ובעולם ולתת לתלמידים את האמצעים לפיתוח יכולותיהם ביצירה לאומית-יהודית.
במכתב זה מודגשת גם הזיקה בין מימוש החזון החינוכי של בוריס שץ והעסקת בוגרי בית
הספר ומכירת חפצי אומנות של "בצלאל" בעולם לנוכח החשש, שבוגרי המוסד
ייאלצו לעזוב את ארץ ישראל כדי למצוא פרנסה באירופה.
מכתב ששלח בוריס שץ לג'וליוס רוזנוולד, המציג את מטרות הקמתו של
"בצלאל", 1914 (L42\206)
אפשר לסכם ולומר, כי היחסים בין תלמידים ומורים ב"בבצלאל"
ובמיוחד היחסים עם בוריס שץ נתפסו כיחסים משפחתיים, שבהם בוריס שץ משמש כדמות אב.
ביטוי לכך אפשר למצוא במכתב של בוגר המוסד פנחס (ליטבינובסקי?) המכנה אותו
"מנהלי ומורי, אבי הבצלאלים". פנחס היה זקוק לסיוע כספי: "אני פונה
לכבודו יען כי הוא נחשב בעיני כמו הורי, וכמי שמטיב עם כל תלמידים", וחותם את
מכתבו: "תלמיד בי"ס, הנאמן לו, שנמסר למשמעתו ומקוה למלא את רצונו".
מכתב ל"אבי הבצלאלים" מאת פנחס (ליטבינובסקי?), 1914 (L42\77)
דוגמה נוספת להערכה הרבה כלפי איש החזון והמעש בוריס ש"ץ באה
לידי ביטוי גם במכתב של בוגרים אחרים, שחשו כי הם זקוקים לאגודה משלהם: "אלו
החפצים להיות בני 'בצלאל' אמיתיים ולהתכונן אל עתיד בשביל האומנות העברית".
הם ביקשו משץ, כי ישמש כנשיא כבוד של אגודתם.
מכתב בקשה לבוריס שץ להתמנות כנשיא כבוד של "אגודת תלמידי
בצלאל". בין החותמים הציירת ציונה תג'ר, 1921. (L42\320)
לאור כל המתואר לעיל אפשר בהחלט להתרשם, כי בשנים הראשונות של פעילות
בית המדרש "בצלאל" היו יחסים של אהבה, הערכה וכבוד הדדי בין המורים
לתלמידים, ואין דרך טובה יותר מאשר לסיים בשיר הלל, שנכתב ככל הנראה על ידי
התלמידים ל"נסיכנו פרופיסור שץ":
"ויקרת בעינינו מפז ויהלֹם / בשובך אדונינו לשלום
וחיים טובים לעילום / לנגיד הפרופסור שץ
ועיניו לארץ ישראל פוקח / באמנות יפות פִתֵח
ואור בצלאל הזורח / הלא הוא הפרופסור שץ"
שיר תהילה לבוריס שץ, שחובר כנראה על ידי תלמידיו, ושיר
"בצלאל" (L42\20)
~ פורסם ב- 21.11.2024 ~