אמה גולדמן (תצלום: ויקיפדיה)
אמה
גולדמן (1940-1869), מי שכונתה "אמה האדומה", הייתה הוגה ודוברת
כריזמטית בעלת השפעה רבה וממייסדי הזרם האנרכיסטי במחצית הראשונה של המאה ה-20.
גולדמן נולדה למשפחה יהודית אורתודוכסית בקובנה, אז תחת האימפריה הרוסית. היא היגרה
לארה"ב עם אחיותיה בהיותה בת 16, ושם החלה לעבוד כפועלת בתעשיית הטקסטיל. אחרי
נישואין קצרים, שהעניקו לה אזרחות אמריקאית, היא עברה לגור בניו יורק בשנת 1887,
והחלה בפעילות פוליטית. למפגש עם אלכסנדר ברקמן (1936-1870), סופר ואנרכיסט יהודי-רוסי, לימים דמות מפתח בהתפתחות הזרם האנרכיסטי בראשית המאה ה- 20 הייתה השפעה
גדולה על חייה. השניים היו מאוהבים לזמן מה, ונותרו ידידים קרובים. ברקמן שכנע את
גולדמן לשמש כמרצה למען האנרכיזם, תפקיד אותו מילאה בכישרון ניכר.
כך
הפכה גולדמן לדוברת בעלת שם בקרב חוגי פועלים משלהי המאה ה-19. היא סיירה ברחבי
ארצות הברית, וקראה לפועלים ולמובטלים לעמוד על זכותם ללחם, עבודה וחיים של כבוד,
והפכה לדמות פוליטית בולטת בזרם האנרכיסטי המתהווה. כוחות הביטחון הגדירו אותה כאישה
מסוכנת, המפיצה "רעיונות אנרכיסטים ואתאיסטים". היא ישבה בכלא שלוש תקופות
שונות לאחר שהואשמה בהתססת פועלים, בפעילות
בעד אמצעי מניעה ובהתנגדות לחוק הגיוס בארה"ב בזמן מלחמת העולם הראשונה. גולדמן הייתה ממייסדות הזרם האנרכו-פמיניסטי, שבשונה מן
הגל הראשון של הפמיניזם לא ראה בהשגת שוויון זכויות לנשים במערכות המשפט
ובפוליטיקה את חזות הכל, אלא האמין כי על הנשים להשתחרר בעצמן מתפיסות קדומות,
המקבעות אותן בתפקידים נשיים מסורתיים. היא כפרה בסמכות של מבני כוח מקובלים, כגון דת, נישואין ופוליטיקה ממוסדת, וטענה כי
שחרור מהם יביא לשחרור האדם באשר הוא.
"חברינו
הנמקים בכלא הרוסי"
במסגרת
גל מעצרים וגירושי פעילים פוליטיים רדיקלים מארה"ב בעקבות המפכה הבולשביקית גורשה גולדמן לרוסיה בשנת 1919. בסיוריה ברחבי המדינה היא נחרדה מן הדיכוי, השחיתות
והפגיעה בחופש הביטוי, שראתה בכל מקום. כעבור שנתיים, ב-1921, עזבה לאירופה, ואת
אכזבתה מן המפכה הקומוניסטית ביטאה בסדרת מאמרים שפרסמה ובהרצאות ברחבי אירופה. עמדות אלה בודדו אותה מהחוגים
המהפכניים, שציפו כי תנהג לפי צו השעה ותתמוך במהפכה.
קולחוז יהודי בקרים, רוסיה, 1925 (PHG\1023271)
מכתב,
שכתבה בגרמנית ל"חבר" במפלגה הציונית הסוציאליסטית ב-1925 ושמור בארכיון
הציוני, משקף תקופה זו בחייה ובמחשבתה:
"אני
עובדת כרגע על מאמר בנושא האינטליגנציה הרוסית... לצערי
כמעט בלתי אפשרי להשיג מאמרים על רוסיה. עיתונות הפועלים כמעט לחלוטין בעד מוסקבה.
אחרים לא רוצים לשמוע ביקורת על המצב הפוליטי ברוסיה. על כן המאבק שלנו למען
חברינו הנמקים בבתי הסוהר ברוסיה קשה מאוד. אולם אסור לנו לאבד תקווה!...
אשמח
אם תוכל לשלוח לנו את החוברת שלכם באופן קבוע, ואם תמצא קטעי עיתונים או מאמרים
בעלי חשיבות מהעיתונות הסובייטית, אנא שלח לי אותם, כי אני מתעניינת בכל העיתונים
הסובייטים. אוכל להשתמש בחומר אמין.
בסולידריות, אמה גולדמן"
מכתב מאמה גולדמן אל חבר המפלגה הציונית-סוציאליסטית, יוני 1925 (F30\59)
המכתב שמור באוסף אריה צבי צנציפר, הכולל מסמכים ותצלומים של תולדות הציונות ברוסיה.
המפלגה
הציונית הסוציאליסטית (הצ"ס) הוקמה בחארקוב ב-1920, וצמחה בעקבות המהפכה
הבולשביקית מתוך תנועת "צעירי ציון" - התנועה הציונית העממית של רוסיה,
פולין, סרביה וגליציה. השפעת המהפכה הבולשביקית על חוגים ציוניים במזרח אירופה משתקפת
גם בכרוז, שיצא זמן קצר לאחר המהפכה על ידי "צעירי ציון": "חברים!
ברגע ההיסטורי הגדול הזה חובה מוטלת עלינו לצאת אל העם, לסדר את ההמונים לשם הגנה
על זכויותיהם האנושיות והלאומיות!"
כרוז של "צעירי ציון" וההסתדרות המאוחדת של "החבר" במוסקבה בעקבות המהפיכה, 1917 (PHZPR\1252581)
צעירי ציון, סניף וולוגדה, רוסיה, 1911 (PHG\1015859)
בראש
המפלגה הצ"ס עמד ישראל אידלסון, לימים ישראל בר-יהודה (שכיהן כשר הפנים ושר
התחבורה בממשלות ישראל בשנים 1959-1955 ו 1966-1962 בהתאמה).
ועד המפלגה הציונית סוציאליסטית, קרמנצ'ונג, אוקראינה, שנות ה-20 (NZPR\406464)
על אף
שהמפלגה דגלה בפעילות חוקית ובשיתוף פעולה עם המדינה, המשטרה החשאית ברוסיה ראתה
בה מקור איום, ובין השנים 1924-1922 נעצרו רבים מחברי המפלגה בקייב, בחארקוב ובאודסה
ובהם גם בר-יהודה. משנת 1925 נהגה המפלגה בקו תקיף יותר ואף יצאה בגלוי נגד
מדיניות הדיכוי של היהדות ושל חוגים לאומיים "בורגניים" מצד הממשלה
הרוסית. בעקבות כך הגביר השלטון את הרדיפה אחרי חברי המפלגה, ורבים
מהם עלו לארץ ישראל, וחברו למפלגת "אחדות העבודה". למעשה, ב-1926 היא חדלה להתקיים ברוסיה, שכן מרבית
חבריה גורשו או עלו ארצה בשל רדיפות השלטון.
ישראל אידלסון (בר-יהודה) עם אשתו ובתו לאחר צאתו מבית הכלא, 1923 (PHZPR\1253816)
קבוצה של חברי המפלגה הציונית סוציאליסטית מחארקוב שנידונו לגירוש, מאי 1926 (PHZPR\1250805)