מאת: רותם כהנר, סטודנט להוראת ההיסטוריה במכון "כרם".
רכישת
אדמות עמק יזרעאל עמדה במוקד פעילותה של התנועה הציונית כבר מראשיתה. העמק היווה
צומת דרכים מרכזי, אדמותיו הפוריות התאימו להתיישבות חקלאית, ורכישתו לוותה בתקוות
גדולות. מרבית האדמות נרכשו בשנת 1920 אחרי תהליך ארוך, שראשיתו עוד בשלהי
המאה ה-19.
הבעלות על
חלק נכבד מהקרקעות בצפון הארץ הייתה בידי מספר מצומצם של משפחות ערביות ובהן משפחת
סורסוק. את האדמות עיבדו בחכירה תושבי הכפרים המקומיים במעמד של אריסים, שהעבירו בתמורה
לבעלי האדמות אחוז מהיבול השנתי, אך זכויותיהם כאריסים לא היו מעוגנות בחוק.
עוד בשנת
1891 סיכם יהושע חנקין, נציגם של "חובבי ציון", עם בעל הקרקע נג'יב
סורסוק על קניית 120,000 דונם מאדמות העמק, אלא שמעט לפני החתימה קיבל סורסוק הצעה
משתלמת יותר. חנקין לא יכול היה להציע מחיר דומה, ונאלץ לוותר. בשנת 1909 הצליחו
חנקין וארתור רופין, שייצגו את "הכשרת הישוב" ואת קרן קימת לישראל,
לרכוש כ-10,000 דונם ראשונים בעמק יזרעאל – האדמות באזור הכפר פולה, שעליהן הוקמו
הקואופרציה והמושבה במרחביה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הקשה השלטון
העות'מאני על הפעילות הציונית, ורכישות נוספות לא יצאו לפועל עד ימי המנדט הבריטי,
שאז התאפשרה רכישת קרקעות בידי יהודים.
כרזה של הקרן הקימת, שפורסמה בפולין ב-1925, ובה מפת עמק יזרעאל עם הבחנה בין אדמות שנרכשו ע"י קק"ל ואדמות שיירכשו בעתיד. הטקסט משלב עברית, יידיש ופולנית. עיצוב: וולף ויניטראוב (KRA\19)
חנקין
המשיך בקדחתנות להגשים את השאיפה ליישוב העמק, ובשנת 1920 רכש בעזרת קק"ל
ו"הכשרת הישוב" ממשפחת סורסוק עוד 50 אלף דונם במזרחו, שטח שהיה כפול
בגודלו מכל האדמות, שנרכשו בארץ ישראל עד אז על ידי קק"ל. "איננו יכולים לבלי להדגיש גם הפעם את החשיבות שבקניה זו, הראשונה
בקורות-הקניות של ישובנו בא"י על-פי שטחה הגדול, עפ"י מקומה בלב הארץ
ותנאי תשלומיה שלא היו דוגמה עד היום… בהזדמנות זו הננו רואים חובה לנו להדגיש עם
העבודה הגדולה שנעשתה ע"י מר חנקין... " נכתב במכתב, שהתקבל בלשכת קק"ל בסמוך לרכישה. תוך זמן קצר הוקמו
על הקרקע גבע, עין חרוד, נהלל, תל יוסף, כפר יחזקאל ויישובים נוספים.
רשימת
הקרקעות בעמק יזרעאל שנרשמו על שם "הכשרת הישוב" וקק"ל, אוגוסט
1921 (L18\5317)
מפת קרקעות הכפר מעלול בחתימת ארתור רופין. מצפון: אדמות "הכשרת הישוב" וקק"ל,
1921 (KL5M\1232\4)
לאחר השלמת
העסקה היה על התנועה הציונית להתמודד עם האריסים, שהתגוררו בשטח ועיבדו את השדות,
כפי שכתב מנהל "הכשרת היישוב" ארתור רופין: "במקרים שיש צורך
לקנות אדמות מיושבות על ידי הערבים, עלינו לדאוג ליישב אותם במקום אחר או
לפצותם." יהושע חנקין התייחס אף הוא לנושא במסמך משנת 1921, העוסק
בתשלומים עתידיים לאריסי הכפר נוריס בעמק יזרעאל: "ביחוד בתנאי הזמן
הנוכחי שהן הממשלה והן אנחנו מעונינים לפיס את החוכרים הקודמים ולסדר אותם בשלום."
הוא תכנן לפצותם בהחכרת אדמות קק"ל מחוץ לגבולות הארץ, ואף הציע לייסד
בנק מיוחד, שיסדיר את היחסים הכלכליים בין הציונים לערבים בסוגיית רכישת הקרקעות. בתזכיר
סודי "בנוגע לגאולת הארץ וההתיישבות עליה", שפרסם ב-1927, הדגיש כי "לא
נדחק את רגלי הערבים כל עקר", וזו הייתה המדיניות הרווחת.
תזכיר
בנוגע לגאולת הארץ מאת יהושע חנקין, 1926 (AK126\8)
מסמך של "הכשרת הישוב" בנוגע לתשלום לאריסים, 18.11.1921 (L18\5317)
שטחי העמק כללו גם את רכישת אדמות הכפר מעלול (נכתב גם 'מהלול'),
שבסמוך אליו הוקם המושב נהלל (1921). תושבי מעלול עיבדו את הקרקע בחכירה ממשפחת
סורסוק עוד משנת 1869, והעבירו לה מדי שנה מיבולי הדגן והזיתים ומתנובת בעלי החיים.
כעת עם העברת הבעלות לקק"ל
ו"הכשרת הישוב" נוצר מתח בין תושבי הכפר לבעלים החדשים, בעיקר מאחר שהשטח
שנותר בידי אריסי מעלול לא הספיק לקיום כלל התושבים. לבקשת שלטון המנדט הסכימו קק"ל
ו"הכשרת הישוב" להחכיר לכפר עוד כ-3,000 דונם לתקופה של שש שנים. לפלחים
במעלול הובטח, כי בתום התקופה תינתן להם "זכות-הברירה לקנות את השטח
הנ"ל באותו המחיר שהחברות קנוהו בו, בתור פצויים לזכויותיכם מהאריסות לשעבר."
דיווח של "הכשרת הישוב" על מספר חוכרי
האדמות בעמק יזרעאל ((L18\5317
לקראת תום תקופת החכירה פנה נציג הכפר,
סעיד עואד אל-כורי, לנציגי קק"ל בבקשה לממש את הזכות לקנות את האדמות לפי
הסכם החכירה, וטען כי נתקל בסירוב מצד החברות לממש את זכותו: "ואינני חושב
ששכחתם שאנו לא חדלנו מבקשת זכויותינו בזמן שהחברות קנו את כל קרקעות הכפר מהאדונים סורסוק על יסוד התחיבותכם
להעביר לנו את 3,150 דונם הנ"ל, וכשהממשלה האדמיניסטרטיבית בנצרת, בתקף החקה
הא"י, האומרת שאין לנצל ואין לגרש... דומני שאתם מתחרטים על ההסכם הזה ורוצים
להבליע את זכויות כל האריסים בטענות קלושות".
"הכשרת
הישוב" וקק"ל השיבו, כי הן מכירות בזכות האריסים ומוכנות למכור להם את
האדמה, אך לא קיבלו כל פנייה כזו מצדם. לאריסים ניתנה הזדמנות נוספת לממש את
הרכישה בתוך שלושה ימים, אך נקבע כי אם הרכישה לא תתממש בפרק זמן זה יאלצו האריסים
לעזוב, או שבנוסף למס היבול יצטרכו לשלם גם דמי שכירות.
מכירת
אדמות מעלול לאריסים לא יצאה לפועל, אך שאלת מעמדם נידונה עוד זמן רב. ממשלת המנדט
התערבה, והציעה להעניק לקק"ל חלופת קרקע מדרום לביסאן (בית שאן) בתמורה להעברת
הבעלות על אדמות מעלול לבריטים, כדי שהאריסים ימשיכו לעבד אותן בחכירה, אך גם הצעה
זו לא מומשה, והעניין הגיע לדיון בבית המשפט לקרקעות בחיפה.
מכתב מאת עו"ד פייגלין לקק”ל על זכייתו בערעור
בבית המשפט לקרקעות חיפה, 17.12.1943 (A418\53)
ידיעה שפורסמה בעיתון "הארץ" על דחיית התביעה של אריסי
מעלול, 12.7.1944 (A418\53)
כפי שעולה
מן הידיעה שפורסמה בעיתון "הארץ", תביעת אריסי מעלול לזכות האריסות והבעלות
על הקרקע נדחתה סופית ביולי 1944. תושבי הכפר המשיכו להתגורר במקום עד יולי 1948,
שאז נכבש השטח על ידי חטיבת גולני, והתושבים ברחו לנצרת ויפיע הסמוכים. מעמד
האריסים וזכויותיהם שלא הוסדרו בעקבות רכישת קרקעות עמק יזרעאל היוו אתגר מתמשך
לתנועה הציונית עד מלחמת העצמאות והקמת המדינה.
* לקריאה נוספת: "איך בארץ ישראל אדמה נגאלת: רכש קרקעות בשלהי
התקופה העות'מנית" מאת יוני נוקד, הוצאת איתי בחור, 2020.