מגרשי גוגנהיימר

 

מגרשי המשחקים נפוצו באנגליה, בצרפת ובארה"ב לקראת סוף המאה ה-19. מטרתם הייתה לאסוף את הילדים מהרחוב ולספק להם פעילות פנאי וכך למנוע מהם התדרדרות לעבריינות. את המיזם ייבאה לארץ ישראל הנדבנית היהודייה-אמריקאית ברטה גוגנהיימר (1927-1857), שביקרה בירושלים בקיץ 1925, וראתה את מצב הילדים המקומיים. רבים שוטטו בחוסר מעש וללא השגחה, כשהמצב הכלכלי במשפחה קשה. כדי לעזור להם היא פעלה להקים מגרש משחקים בירושלים, וכבר בספטמבר בעודה בארץ הוכשר המגרש הראשון "הר ציון" בעיר העתיקה בניהולה של ליליאן קורנפלד (לימים מחלוצות ספרי הבישול בישראל). בהמשך הועבר ניהול המיזם לאשת החינוך רחל שוורץ.

 

רחל עלתה עם משפחתה לארץ ישראל, כשהייתה בת 7. היא גרה בתל אביב ולמדה במחזור השלישי של הגימנסיה "הרצליה". זמן קצר לאחר שסיימה את לימודיה נישאה לבן כיתתה צבי שוורץ. כעבור שנים אחדות החליט הזוג לעבור ללונדון כדי לרכוש השכלה אקדמית. רחל למדה חינוך לגיל הרך ב- Kings College, וצבי למד בבית הספר למדעי הכלכלה והמדינה. לאחר שחזרו ארצה בשנת 1926 החלה רחל לעבוד בעיר העתיקה כגננת הראשונה בגן ילדים משולב לערבים וליהודים.

 

רחל שוורץ בצעירותה, 1922 (A419\216)

 

 

חוזר לגננות המכריז על הקמת התאחדות הגננות, סיון תרע"ט 1919, מארכיונה של רחל שוורץ. (A419\202)

בינתיים מגרש המשחקים "הר ציון" זכה להצלחה, והוחלט להעבירו למגרש רחב יותר מחוץ לחומות ליד שער ציון. גוגנהיימר נפטרה לפני פתיחת המגרש המחודש, אך הקדישה סכום כסף בצוואתה לקמת קרן מיוחדת לייסוד ולהחזקה של מגרשי שעשועים נוספים. חבר הנאמנים של הקרן מסר בשנת 1928 את ניהול המגרשים להסתדרות נשות "הדסה", ורחל שוורץ נבחרה לנהל את הפרויקט המתרחב. מהחוזה שנשמר בארכיונה האישי ניתן ללמוד על משכורתה הגבוהה יחסית ועל התמריץ שהובטח לה, אם ותצליח להקים שני גנים נוספים.

 חוזה העסקה של רחל שוורץ החל מאוקטובר 1928. עבור הקמת מגרש נוסף תקבל תוספת למשכורת של שתי לירות א"י ועל הקמת מגרש שלישי תקבל עוד שלוש לא"י. (A419\81)

 מגרש גוגנהיימר "שער ציון", אוסף קרן היסוד (PHKH\1279677)

מגרש המשחקים כלל חצר רחבה עם פינת משחקים ומתקנים, כגון נדנדה וסולמות טיפוס. בנוסף הוקם מועדון, שבו הועברו פעילויות חינוכיות וחברתיות על ידי מורים מתחילים או צעירים, שהתמחו בחינוך נוער. הילדים יכלו לבחור חוגים שונים, שבהם ירצו להשתתף כגון דרמה, נגינה, ציור, מלאכת יד, מחנאות וידיעת הארץ. הצוות ארגן טיולים ומחנות קיץ, נערכו קבלות שבת ומסיבות לקראת חגים ומועדים, ואף בוצעו בו פרויקטים מיוחדים, כגון הקמת תחנה מטאורולוגית, מוזאון עם אוספי הילדים, הקמת משק חי וגינה ותערוכות של ציורי הילדים או של ספרים לכבוד שבוע הספר. הצוות כלל גם אחות, שפיקחה על הפן הרפואי, והילדים קיבלו טיפול רפואי מונע יחד עם חינוך לניקיון ולהיגיינה.

 

 הזמנה מצוירת ביד לתערוכת עבודות של ילדי מגרש המשחקים בתל אביב, 1943 (J17\4265)

 

מגרש משחקים נוסף נפתח בירושלים בפברואר 1929 ליד בית הספר "כל ישראל חברים" ("אליאנס") סמוך לשכונת מחנה יהודה. הוא זכה להצלחה גדולה, ובעקבותיו הוקמו מגרשי משחקים באותה מתכונת ברחבי הארץ בתל אביב, ברחובות, בגדרה, בעקרון, בנס ציונה, בראשון לציון, בטבריה, בצפת, בחיפה ובמשמר העמק. עד שנת 1947 פעלו 40 מגרשים ברחבי הארץ, ובפעילות שנערכה בהן השתתפו כ-7,000 ילדים. לאחר הקמת המדינה עברו מגרשי המשחקים לרשות המחלקה לנוער במשרד החינוך והתרבות.

 

לכל מגרש הוכנה תוכנית פעילות שנתית בהנחייתה של רחל שוורץ. בתיקי הארכיון של רחל אפשר למצוא דו"חות על הפעילות הישירה שלה כמפקחת, פרוטוקולים של הוועדה המייעצת, טיוטות של הרצאות, שהעבירה בקורסי הכשרה של מדריכים, בכנסים ובימי עיון, רעיונות וסקירות של הפעילות במגרשים ותצלומים של הטיולים שאליהם נהגו להוציא את הילדים. בשיחה, שערכה שוורץ, על מגרשי המשחקים היא הסבירה את מטרתם המרכזית:

"מגרשי משחק ומועדונים הנם מוסדות נופש חינוכיים אשר מטרתם היא להורות לילד להשתמש בזמנו הפנוי באופן נאות. החברה החדשה הדואגת לשעות הפנאי מוכרחה לדאוג גם לחינוך. כי שעות פנויות בלי חינוך עלולות להפוך לפגע – דבר אשר עלולים לזלזל בו או גם להשתמש בו לרעה. ועל כן תפקיד מוסד הנופש איננו לשעשע או להעסיק את הילד אלא לפתח את כוח היצירה שבו את אישיותו והרגש החברותי שבו למען ידע אח"כ לבחור גם בעצמו במה לעסוק בזמנו הפנוי."

 

 

הרצאה של רחל שוורץ על מגרשי המשחקים והמועדונים (A419\98)

 

 

רחל יחד עם ילדי מגרש המשחקים "מחנה יהודה", כנראה על רקע בית ספר כל ישראל חברים (אליאנס), 1929(A419\215) 

 

 

מפקד לפני נסיעת ילדי מגרש המשחקים למחנה על שפת ים המלח, מרץ 1931  (A419\215)

 

 

ילדי מגרש המשחקים בטיול בדרך מעגלון לג'רש, אוקטובר 1931 (A419\215)

 

עיקרון מרכזי בהפעלת המגרשים היה שיתוף של ילדים ונוער בני כל הדתות והעמים, ללא הבדל דת, גזע ומין. יהודים וערבים הגיעו אל מגרשי המשחקים, עובדה שהובילה להיכרות משותפת אך גם לעימותים בעיקר בתקופות מתוחות. קושי נוסף היה עם האוכלוסייה הדתית, שהתנגדה לפעילות בשבת ובקבוצות מעורבות של בנים ובנות. גם החדשנות החינוכית של הפרויקט נתקלה בקשיים מול מנהלי בתי הספר. בערוב ימיה כתבה רחל זיכרונות בתוך מחברת, שבה תיארה את תגובות המנהלים:

 

"כשהתחלתי בדרכי לחינוך המשלים זו היתה דרך לא זרועה... נתקלתי בהתנגדות חזקה מצד החינוך המקובל. כשבאתי למנהל בי"ס למל בהצעה לנצל את חצר ביה"ס למשחקי הילדים ופעולות חברתיות בשעות אחר הצהרים הרשה לנו בקושי להכנס לחצר וכאשר התחלנו בהתפתחות התכנית לפלוש לחדרי הכתות לפעולות קבוצות, אומנות, דרמה מלאכת יד יוצרת – הוא גרש אותנו מבה"ס. אצל מנהלים בודדים בלבד מצאתי אות הבנה לפעולותינו."

 

רחל שוורץ כותבת על תגובת החינוך הפורמלי לפרויקט מגרשי המשחקים (A419\233)

 

רחל בחרה להפקיד את ארכיונו של בעלה בארכיון הציוני בתחילת שנות ה-90. צבי שוורץ עבד במוסדות התנועה הציונית, בלשכת עורכי הדין ובאגודת שוחרי האוניברסיטה העברית. לאחר פטירתה של רחל מסרה הבת רות גם את הארכיון של האם,  והמסמכים של שניהם שמורים באוסף שסימולו A419. בשונה מארכיונים משותפים לזוגות נשואים רבים, שבהם מתועדת בעיקר פעילותו של הגבר, כאן שמור תיעוד רב גם על פעילותה המקצועית והציבורית של רחל. שני בני הזוג זכו בתואר יקיר/ת העיר ירושלים על פועלם. בנותיהן, רות וראומה, עסקו אף הן בפעילות חברתית, ונישאו למנהיגים משה דיין ועזר ויצמן. בין התעודות האישיות בארכיון שוורץ שמור תמלול בכתב יד של ראיון רדיופוני מ-1980, שנערך עם רחל וצבי בתוכנית "תרגיל בחמש אצבעות". מוזכר בו שרחל הייתה אחת הנשים הראשונות, שהוציאו רישיון נהיגה בארץ.

 

 

תמלול בכתב יד של ריאיון בתוכנית הרדיו "תרגיל בחמש אצבעות", 1980 (A419\239)

בני הזוג רחל וצבי שוורץ, אכסניית מרטין בובר בגרמניה (A419\215-63p)

 

לצד המסמכים המקצועיים בארכיון נמצאים גם רשימות ומכתבים אישיים של רחל. היא שמרה פיסות נייר, שעליהן כתבה קטעי מחשבות – כמו זו שבה היא מתייחסת לגילה ולניסיון להיראות צעירה:

"לאחרונה הגעתי לכלל דעה כי זה לא יפה ולא כדאי להתאמץ להרגיש ולהראות יותר צעירה מכפי גילי, וכי הרבה יותר נאה להרגיש ולהראות בהתאם לגיל. וכאשר שואלים אותי כעת: מה שלומך? תשובתי היא: טוב! בהתאם לגיל!"

 

 רשימה של רחל שוורץ על הזיקנה (A419\233)

 

* לקריאה נוספת: צפורה שחורי-רובין ושפרה שורץ, מגרשי המשחקים של 'גוגנהיימר-הדסה': המתנ"סים של שנות העשרים, קתדרה 86, תשמ"ח​​.

​​​​​​​​​​​​