"לכבוד גב' חנה סנש, אי־שם"

 

מאת: שלומית תעשה, ראש המדור לחקר המשפחה

חנה סנש בבודפשט לפני עלייתה ארצה, 1939 (PHG\1109548)

 

חנה נולדה לקטלינה ובֶּלָה סנש, יהודים ליברלים מבודפשט, הונגריה, ב־1921, אחות לגיורא בן השנה. חנה ירשה את כישרון הכתיבה מאביה, שהיה עיתונאי וסופר ידוע ונפטר כשהייתה בת שש בלבד. האנטישמיות שבה נתקלה בילדותה הובילה אותה להחלטה לעלות לארץ ישראל לבדה ב־1939. היא למדה בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל בנהלל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים בקיסריה. אחיה שהה בצרפת לצורך לימודיו ואמהּ קטלינה נשארה לבד בהונגריה.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדבה חנה לשרת בצבא הבריטי והצטרפה לקבוצת צנחנים מארץ ישראל שנועדו לצנוח על אדמת אירופה. באותו זמן ניסתה להשיג לקטלינה רישיון עלייה. המכתבים וההמלצות ששלחה נשתמרו בתיק על שם "סנש קטלינה" מסדרת התיקים האישיים בארכיון המחלקה לעלייה של הסוכנות היהודית. בתיקים אלו תויקו, בין היתר, מכתבי בקשה של תושבי הארץ להעלאת בני משפחתם מחו"ל ושאלונים שמילאו בעבורם כדי לקבל אשרת עלייה (סרטיפיקט), שהייתה מצרך מבוקש וקשה להשגה באותם ימים.

 

את מכתבה הראשון למחלקה לעלייה שלחה חנה ב־4 במאי 1943 ובו ביקשה לקבל רישיון עלייה בעבור אמה בהקדם האפשרי. היא צירפה המלצה מאת ד"ר רוזנצברג, המזכיר הראשי של התאחדות עולי הונגריה, המאשר את תוכן מכתבה ומדגיש כי האם, קטלינה סנש לבית זלצברגר, היא ציונית פעילה בהתאחדות "ויצ"ו" בהונגריה. גם יהודה ברגינסקי, ממזכירות "הקיבוץ המאוחד" שאליו השתייך קיבוץ שדות ים, מקום מגוריה, הצטרף לבקשתה של חנה.

"ורצון שתינו, שהיא תוכל לעלות ארצה בהקדם האפשרי" בקשתה של חנה סנש לרישיון עלייה בעבור אמהּ, 4.5.1943 (S6P\1561)

"אנחנו ממליצים, איפוא, עליה בכל לשון של המלצה ותומכים בבקשת מתן רשיון עליה" מכתב המלצה מאת התאחדות עולי הונגריה, 3.5.1943 (S6P\1561)

"הננו באים להמליץ על הצורך בעליתה של הגב' סנש" בקשת מזכירות הקיבוץ המאוחד לצרף את קטלינה סנש לרשימת הסרטיפיקטים, 3.5.1943 (S6P\1561)

 

מחלקת העלייה השיבה לחנה ושלחה אישור לכך שאמהּ צורפה לרשימות מקבלי אשרת העלייה מהונגריה ב־4 ביוני 1943, אך כפי הנראה העניין התעכב כי חנה שלחה מכתב נוסף ב־5 בפברואר 1944, ערב יציאתה לאירופה, שבו חזרה על הבקשה להעלות את אמהּ מהונגריה. היא ציינה שבינתיים התגייסה לצבא וכי אחיה הגיע לארץ מספרד. חנה ביקשה שמכתב התשובה יישלח לאחיה, גיורא סנש, הגר בקיבוץ מעגן, מאחר שהיא תהיה מחוץ לגבולות הארץ. מכתב התשובה מהמחלקה לעלייה נשלח אליה ב־21 בפברואר 1944, סמוך למועד יציאתה לשליחות, והוא מוען אל "גב' חנה סנש, אי שם".

"בקשתי לאפשר את עליתה המהירה, בתור עסקנית ציונית ותיקה" פנייה חוזרת של חנה למחלקה לעלייה זמן קצר לפני יציאתה למשימת הצניחה, 5.2.1944 (S6P\1561)

"לכבוד גב' חנה סנש, אי-שם." אישור המחלקה לעלייה על צירוף קטלינה סנש לרשימת מקבלי רישיון העלייה, 21.2.44 (S6P\1561)

 

אחיה של חנה, גיורא (גיאורג), עלה ארצה ב־4 בפברואר 1944 באונייה "ניאסה". הוא עוד הספיק לפגוש את אחותו בפעם האחרונה בזמן חופשה קצרה שקיבל מהצבא. חנה מסרה לו מכתב, שאת תוכנו הבין רק בדיעבד, ובו רמזה על המשימה המסוכנת ועל הסיבה שיצאה אליה: "ישנם מאורעות, שלאורם חיי האדם מאבדים את ערכם; האדם נהפך לצעצוע מחוסר ערך, או שעולה התביעה: מוכרחים לעשות משהו, אפילו במחיר החיים" (המכתב שמור בארכיון חנה סנש בספרייה הלאומית). שבועות אחדים לאחר מכן צנחה חנה סנש עם חבריה ביוגוסלביה וכאשר חצתה את הגבול להונגריה היא נתפסה בידי חיילים הונגרים ונשלחה לכלא. קטרינה עוד הספיקה לפגוש את בתה במהלך החודשים שעברו עד להוצאתה להורג באשמת ריגול ובגידה ב־7 בנובמבר 1944.  

חנה ואחיה גיורא נפגשים זמן קצר לפני צאתה למשימת הצניחה, 1944 (NGEN\327424)

 

קטרינה סנש הגיעה לארץ ישראל באונייה "טרנסילבניה" ב־26 באוקטובר 1945. גיורא שירת בבריגדה באותה עת וכנהוג קיבל חופשה בת חודש ימים לסייע לאימו בקליטה. יואל נוסבכר מקיבוץ מעגן שלח מכתב אל משה שרתוק (שרת) ובו בקשה לשחרר את גיורא משירותו בצבא הבריטי, מאחר שהסוכנות היהודית התחייבה לכך כדי שיוכל להיות לעזר לאימו לאחר מותה של חנה: "מחובתנו היא להחזיר את בנה, שיביא לה תנחומים וילווה אותה בראשית צעדיה בארץ." לאחר השתדלויות של אנשים שונים שוחרר גיורא מהבריגדה ונכנס לרשימת החיילים המשוחררים.

מכתב מיואל נוסבכר למשה שרתוק בבקשה לשחרר את גיורא משירות, 13.1.1946 (S25\31884)

כרטיס שחרור על שם גיורא סנש (S37C)

 

חנה נקברה תחילה בהונגריה, ובמרס 1950 הובא ארונה לישראל על סיפון האונייה "קדמה". את פניו קיבלו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי ומשמר כבוד. האם והאח הלכו אחרי ארונה של חנה בהלוויה, שהחלה בחיפה, המשיכה לקיבוץ שדות ים ולתל אביב והסתיימה בחלקת צנחני היישוב בהר הרצל, בנוכחות המונים שבאו לחלוק כבוד לצנחנית הגיבורה.

ארונה של חנה מתקבל על ידי משמר כבוד בחיפה, 1950. צילום: אדגר הירשביין, אוסף קרן היסוד (NKH\425528)

חנה סנש מובאת לקבורה בהר הרצל. ראש הממשלה דוד בן גוריון, ניצב לצד בני המשפחה, 1950. צילום: פריץ שלזינגר (PHSC\1202234)​

~ פורסם ב- 21.11.2024 ~​​

 ​​​​​​​