אליעזר וחמדה בן יהודה. מימין דוד יודילוביץ
(PHG\1023745)
העמוד
הראשון מתוך מכתבה של חמדה לאליעזר בן יהודה, ירושלים, י"ב חשוון 28.10.1898 (A43\18) [ייתכן וחמדה שגתה בתאריך שכן הרצל הגיע
לירושלים בליל שבת, 28 באוקטובר]
הביקור הראשון והיחיד של הרצל בארץ ישראל
בשלהי אוקטובר 1898 תוכנן בעקבות ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל. הרצל
ביקש להיפגש עם הקיסר כדי לרתום אותו לסייע למימוש רעיון הקמת המדינה היהודית. הנסיעה
מווינה לארץ נמשכה אחד-עשר יום עם עצירה ארוכה בקושטא, ושם נפגש הרצל לראשונה עם קיסר
גרמניה לשיחת הכנה. לנמל יפו הגיע ביום רביעי 26.10.1898. טרם הגעתו לירושלים הוא ביקר
בראשון לציון, בנס ציונה (ואדי חנין), ברחובות ובבית הספר החקלאי "מקווה ישראל",
ושם תועד המפגש עם הקיסר בתצלום המפורסם. לירושלים הגיע כעבור יומיים ביום שישי אחר
הצהריים, ובלילה הראשון שהה במלון קמיניץ.
הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני ב"מקווה
ישראל", 1898 (PHG\1002038)
במכתבה תיארה חמדה בהרחבה את ההתרחשות
בירושלים עם הגעתו של הרצל ולקראת בואו של הקיסר הגרמני שלושה ימים לאחר מכן:
"העיר רועשת מרוב עבודה, מרוב עם, מרוב
אורחים זרים, מרוב התלהבות וכו וכו... בכל העיר אין עוד מקום, בשום הוטל, אף אוהל אין
להשיג... בכל מקום דגלים גרמנים... לכל העיר מראה חג אשר עוד לא היה לה. להתפעלות ההמון
אין גבול ואין קץ".
אכן לכבוד הקיסר ירושלים לבשה חג. שליח
מיוחד מקושטא סייע במשך חצי שנה בהכנות של הביקור ההיסטורי - מחנה אוהלים מרוהט
היטב נבנה עבורו, ולכבוד האירוע הוקמו שלושה שערים מעוטרים. שיא ביקורו היה השתתפותו
בטקס חנוכת כנסיית "הגואל" הגרמנית בעיר העתיקה.
פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני עוברת דרך
שער הכבוד של עדת היהודים בעיצובו של מאיר רוזין,
רחוב יפו, 1898 (PHG\1002155)
למרות התיאור המפורט על הנעשה בעיר הקיסר הוזכר
במפורש רק לקראת סוף המכתב, ונראה כי עיקר עניינה של חמדה היה לדווח לאליעזר על הגעתו
של הרצל לירושלים. "כל אחיו שמחים עד אין קץ ואך מדברים על אודות זה, היתר
רבים בכו. מספרים עליו דברים ונפלאות", כך דיווחה על התרגשות הציבור
היהודי לקראתו, אך הגעתו לירושלים נמסרת כלאחר יד, ללא דברי רקע או הסבר. ניכר, כי
הנושא כבר נמצא בשיח בינה לבין אליעזר, והתיאור מסויג לעומת הכבוד, שרחשו להרצל בארץ
וההתרגשות הגדולה בבואו. היא כינתה את הרצל בשמו הפרטי בלבד, והתואר 'ד"ר
הרצל' הופיע לראשונה רק בהערת אגב בעמוד האחורי, אחרי שכבר חתמה את המכתב
ב"אלפי נשיקות, חמדה".
המשך מכתבה של חמדה בן יהודה לאב"י (A43\18)
מה עומד מאחורי הלשון המסויגת? כבר בפתיחת
המכתב חמדה רומזת על התסכול הנלווה לביקורו של הרצל בירושלים: "הלא תבין
מצב רוחי כיום הזה ביושבי בודדה ב"כפרי" – אני כותבת לך זה בתנאי שלא
תצטער, כי כאשר תקבל את מכתבי זה, כבר יהיה אחרי הכל". דברים אלה משקפים את
אכזבתם של אליעזר בן יהודה ורעייתו מן הניסיונות הכושלים להיפגש עם הרצל בחודשים,
שקדמו להגעתו לארץ.
אליעזר וחמדה יצאו מן הארץ לאירופה עוד במאי
1898 לשתי מטרות: לצורכי עבודה ולהבראה. אליעזר ביקש לרתום בעלי אמצעים להדפסת המילון
שלו, ולהשיג פירמאן (רישיון לפרסום עיתון) להמשך הוצאת עיתונו "הצבי". הוא
תכנן להיפגש עם אישים מרכזיים ובהם רוטשילד, ראשי כי"ח ויק"א, מקס
נורדאו והרצל. חמדה, שסבלה ממלריה, משגרון ומתשישות לאחר לידת בנה אהוד
("השני"), הייתה זקוקה למנוחה ממושכת, והצטרפה אליו למסע. הילדים
הצעירים נשארו אצל אמה של חמדה.
שער עיתון "הצבי" בעריכתו של בן יהודה, אוגוסט 1898 (PR\9092)
במשך מספר חודשים עברו בני הזוג בין פריז ללונדון,
שם נפגש אליעזר עם רוטשילד, עם ישראל זנגוויל ועם מקס נורדאו. בן יהודה עשה מאמצים
גדולים להיפגש גם עם הרצל, שרעיונותיו הלהיבו את דמיונו, ואף קיווה לזכות בתמיכת הקונגרס
הציוני ובתמיכתו של הרצל בעיתונו.
ימים אחדים לפני הכינוס הצפוי של הקונגרס
השני בסוף אוגוסט הגיעו אליעזר וחמדה לבאזל בתקווה לפגוש את הרצל, אך הוא נעדר מן העיר
עד לפתיחת הקונגרס. בעצת חברים הם נסעו בעקבות הרצל ברכבת עמוסה מבאזל לווינה.
הנסיעה הייתה ארוכה וקשה. בווינה מיהרו להגיע לביתו של הרצל בציפייה לפגוש אותו,
אך לאכזבתם, רק ג'ולי רעייתו קיבלה את פניהם, והתנצלה שהרצל נאלץ לנסוע לעיירת
הנופש אישל לראיון חשוב עם הקיסר פרנץ יוזף. היא ציינה שהרצל ישמח לפגוש אותם, אם יוכלו
להגיע לשם. למרות תחושת הפגיעה והעלבון נסעו השניים למלון "שלושת הכוכבים"
באישל (אותו מלון בו צולם הרצל נשען על המעקה במרפסת חדרו) אך למגינת לבו של אב"י
גם הפעם הפגישה לא יצאה לפועל. כעבור מספר חודשים כתב לו אב"י הפגוע:
"אתך אינני מתכוון לעשות חשבונות קטנוניים,
בוודאי לא באופן פרטי. בווינה... הרגשנו אשתי ואני נפגעים מעזיבתך זמן
קצר לפני בואנו, למרות המברקים המודיעים על בואנו."
(מתוך מכתב של אב"י להרצל, 4.1.1899)
עוד בראשית המסע הבינו בני הזוג, כי להשגת הפירמאן
להמשך הוצאת "הצבי" יהיה עליהם לנסוע גם לקושטא. כעת, כשבכיסם פרוטות אחרונות, והם
מאוכזבים מן המאמצים שכשלו לפגוש בהרצל, הניחו למרוץ אחריו, ונסעו לבירת האימפריה העות'מאנית,
שם פעלו נמרצות אצל אישי ממשל בעלי השפעה כדי שיסייעו להם לקבל את הפירמאן לעיתון.
כעבור זמן קצר, בספטמבר, חזרה חמדה לירושלים אל ילדיה, ואב"י נותר בקושטא עוד חודשים אחדים בניסיון להשיג את מבוקשו.
תמונה שנתן הרצל למשפחת שטרן אצלה התארח בחלק מזמן ביקורו בירושלים (PHG\1026551)
מכתבים רבים הותירו אחריהם בני הזוג מתקופה
זו, שבה התגוררו בנפרד, ובהם גם המכתב של חמדה, המעיד על התסכול מכישלון מאמציהם
לפגוש את הרצל באירופה. גם הביקור של הרצל בירושלים הותיר בהם טעם
חמוץ. "אני מובן לא ראיתיו, האמנם לא יבוא אל ביתנו?" התלוננה חמדה בהמשך מכתבה. היא
אף שלחה את בן ציון (איתמר בן אב"י) בן הארבע עשרה להזמין את הרצל להתארח
בביתה, אך הרצל דחה את הזמנתה, כפי שמעיד מכתבו של בן יהודה למנהיג הציוני בנוגע להתיישבות בארץ ישראל בראשית 1899, השמור בארכיון הרצל:
"וכדי להיות כן לגמרי, לא
אסתיר מפניך שגברת בן יהודה, בעת שהותך בירושלים, נעלבה ממך על שלא כיבדת אותה
בביקור קצר."
מכתבו של אליעזר בן יהודה להרצל בצרפתית,
כ"ב בטבת תרנ"ט, 4.1.1899 (H1\999)
חמדה סיימה
את מכתבה בתקווה שהפגישה המיוחלת תצא לפועל: "כל הלילה הזה ראיתי את בנימין
בחלום ודברתי עמו בחמימות גדולה".
מתברר, כי
גם בקושטא החמיץ בן יהודה את ההזדמנות לפגוש את הרצל, ששהה שם בדרכו לארץ ישראל. למרות התסכול ותחושת
ההשפלה, שליוותה את מאמצי אב"י לפגוש את הרצל, הוא ניסה עוד פעמים אחדות ליצור עמו קשר, והערצתו אליו הלכה וגברה.
המפגש
המיוחל בין שני האישים אירע לבסוף בווינה ב-18 במרץ 1899, אז זכה אב"י להיפגש
עם הרצל לראשונה. כגודל הציפייה כך הייתה גדולה אכזבתו של אליעזר ממנהיג התנועה הציונית.
הוא כתב מכתב ארוך לחמדה ימים ספורים לאחר מכן, ובו קבל על אישיותו היהירה של
הרצל. "כמדמה שעמדתי על אופיו ואני מכיר עתה את תכונת רוחו, וכל מה שהיה
קשה לנו בהנהגתו המוזרה אתנו מתרץ לי כעת. לא בכונה חלילה לפגע בכבודנו או
מפני שלא חפץ לראותנו עשה מה שעשה, כי אם... כך, מפני שהוא איננו חושב אדם, מפני שהוא
יהיר עד הקצה האחרון..."
גם הרצל
יצא מהפגישה ללא רושם מיוחד מבן יהודה. הוא כתב עליו ביומנו:
"העיתונאי
בן יהודה מירושלים היה אצלי. יהודי אדמוני קטן מן האוריינט. אני מתחיל להבחין בסוגים השונים של היהודים. הוא מאריך מאוד בסיפוריו ונראה שיש לו תמיד כוונה נסתרת כלשהי."
("עניין היהודים: ספרי יומן", כרך
ב', הוצאת מוסד ביאליק, 1999 עמ' 93-92).
מכתב של אליעזר
בן יהודה לחמדה עם רשמים מהרצל, י"א בניסן תרנ"ט 22.3.1899 (A43\4)
האכזבה הקשה
מהרצל התמתנה עם הזמן, ואליעזר לא חדל לתמוך בו וברעיון המדינה היהודית. עם מותו של
הרצל ב-1904 פרסם אב"י הספד בעיתונו "השקפה", ובו הביע את צערו
העמוק על מותו של הרצל ואת החשש שלא יימצא לו ממשיך ראוי להובלת התנועה הציונית.
* לקריאה נוספת: “דבר עברית! חיי אליעזר בן יהודה”, מאת יוסי לנג, הוצאת יד בן-צבי,
2008.