הספר שאינו נגמר

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, הידוע בכינויו יוספוס פלאוויוס, היה מצביא יהודי בתקופת המרד הגדול בסוף ימי בית שני. הוא נפל בשבי הרומאים ביודפת, ומאוחר יותר הפך לאזרח האימפריה הרומאית תחת שלטונם של הקיסרים אספסיאנוס וטיטוס. בתקופה זו חיבר ארבעה ספרים, שהשתמרו במלואם הודות לחשיבותם לנצרות, ובהם הספר "קדמוניות היהודים". הספר, המתאר את תולדות עם ישראל מימי המקרא ועד ימי המרד הגדול ברומאים, הוא מקור היסטורי מרכזי – בעיקר לתקופת החשמונאים. 
 

אז מה בין יוסף בן מתתיהו וימי בית שני לבין הארכיון הציוני? כשנה לאחר פטירתו של המשורר חיים נחמן ביאליק, בשנת 1934, ייסדו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בית הוצאה לאור על שמו. "מוסד ביאליק" שם לו למטרה לתמוך בספרות עברית מקורית ולטפח את הלשון העברית. בנוסף החלה ההוצאה במלאכת "כינוס" – תרגום לעברית של יצירות מופת, שנכתבו לאורך הדורות על ידי יהודים בשפות זרות. על רקע זה הוחלט במוסד להוציא לאור את ספרו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים", היחיד מבין ספריו שטרם תורגם עד אז.

 

 תערוכה של מוסד ביאליק ביריד הספרים הבינלאומי, אוסף שירות התצלומים (NPS\208517)

על שולחנה של ההוצאה כבר היו מונחות שתי הצעות לתרגום: האחת של ד"ר אברהם שליט (1979-1898), חוקר תקופת בית שני, שהציג סיבות אחדות מדוע כדאי לבחור בו למלאכה: ידיעותיו המקיפות בשפה ובספרות היוונית, היכרותו המעמיקה עם כתביו של יוסף בן מתתיהו וסגנון הכתיבה שלו שהוא "נכון ומובן לכל אדם". הצעה נוספת הוגשה על ידי ד"ר אלכסנדר שור (1943-1881). שור היה מתרגם והיסטוריון של התקופה הקלאסית וגם מנהל תלמוד תורה של "המזרחי" בירושלים, שהוסמך גם לרבנות. הוא כבר שקד שנים אחדות על תרגום לעברית של הספר "קדמוניות היהודים", ואף תרגם בעבר את כתבי הרודוטוס וטקיטוס. שור היה מוכר כמתרגם נאמן, המשלב את השכלתו הקלאסית הרחבה עם בקיאותו התורנית. שני החוקרים פנו מיוזמתם ל"מוסד ביאליק", ובתחילה המוסד סירב לקבל את הצעותיהם.

 

מתוך המכתב ששלח אברהם שליט ל"מוסד ביאליק" בבקשה לתרגם את "קדמוניות היהודים", 7.5.1936 (S83\959)

מכתב ששלח אלכסנדר שור ל"מוסד ביאליק" בבקשה להדפיס את תרגומו ל"קדמוניות היהודים", 2.7.1937 (S83\493)

 

על מנת לבחור במתרגם המתאים התייעצו אנשי "מוסד ביאליק" עם משה שוובה, פילולוג וחוקר כתובות יווניות ורומיות, שייסד את החוג ללשון ולספרות יוונית באוניברסיטה העברית. שוובה בעל הניסיון הכיר היטב את עבודתם של שני החוקרים, והגיש את חוות דעתו: "ד"ר שור מתרגם בנאמנות את המקור ותפיסתו היא תפיסת אדם שמשתדל לתת את תוכן הטקסט בלבד ואינו מעוניין להבליט את פרצופו של המחבר על ידי הבנת אישיותו, סגנונו, צורתו. אין לו כוונה לתת את המקור מתוך השקפה מדעית. ד"ר שליט מעמיק להבין את המקור היווני מתוך השקפה מדעית רחבה, תופש את אישיותו של המחבר ברצינות והודות להשכלתו המדעית היסודית מוכשר לתת את המחבר המתורגם בצורה כזאת שעצם התרגום יוכל לשמש לחוקר שאינו מבין יוונית כממלא מקום מקור." הוא קבע ללא היסוס, שעדיף להפקיד את מלאכת התרגום בידיו של שליט.

 

מכתב של משה שוובה בנוגע לתרגום "קדמוניות היהודים" אל משה גורדון, מנהל מוסד ביאליק, 15.3.1939 (S83\959)

 

המלצה חד משמעית זו הובילה את "מוסד ביאליק" לחדש את הקשר עם שליט. שור, שנענה בשלילה פנה להוצאת "ראובן מס", והוציא לאור את חלקו הראשון של תרגומו ל"קדמוניות היהודים" בבית הוצאה זה. לאחר ששמע ראובן מס על כוונת "מוסד ביאליק" להוציא תרגום נוסף של הספר, הוא שלח אליהם מכתב, ובו הביע את השתאותו ממהלך זה: "הלא תסכימו עמדי, שעדיין אין ספרותנו יכולה להרשות לה את הלוקסוס של שני תרגומים בבת אחת, בה בשעה שישנם עוד די ספרים אחרים חשובים המחכים למתרגמם העברי." הוא הציע ל"מוסד ביאליק", שפרסום הספר ייעשה בשיתוף פעולה של שתי הוצאות הספרים.

 

פנייה של ראובן מס ל"מוסד ביאליק" בנוגע לתרגום "קדמוניות היהודים", 27.3.1939 (S83\493)

 

מכתבו של ראובן מס לא שינה את תוכניות "מוסד ביאליק", ושליט ניגש למלאכת התרגום. פרט לתרגום הטקסט הוא שקד על הכנת מבוא מקיף ופירוש. הספר תוכנן לצאת בשלושה כרכים. שליט לא העריך נכונה את הזמן, שיידרש לו לתרגום ולכתיבה, ופעם אחר פעם לא עמד בתאריכי היעד, שסוכמו עם בית ההוצאה. גם לאחר שהגיש את כתב היד של שני הכרכים הראשונים, הוא חזר וערך בו תיקונים והגהות. ב"מוסד ביאליק" התרעמו על כך, ושליט מצדו הסביר, שהעיכוב נובע מהרצינות שבה הוא לוקח את עבודתו: "זכות גדולה נתגלגלה לידי למסור את המקור ההיסטורי החשוב הזה לידי הקורא העברי, שאינו מצוי אצל הספר בצורתו היוונית, ואסור שלא אעשה את עבודתי בכל הקפדנות וכמיטב יכולתי ומצפוני. היחס הזה דרש עיון רב ועל כן נתעכבה הוצאת הספר". (מתוך מכתב ליצחק גרינבוים, ראש הקורטוריון של "מוסד ביאליק", 17.6.1943)

 

מכתב ממשה גרדון אל אברהם שליט בבקשה להמעיט בתיקונים ובהגהות, 19.10.41 (S83\959)

 

במהלך אותם ימים של עיכובים בעבודתו של שליט נפטר ד"ר שור ממחלה, ולאחר מותו יצא הכרך השני של תרגומו ל"קדמוניות היהודים" אף הוא בהוצאת "ראובן מס". דברי ההקדמה לספר נכתבו בידי אליעזר מאיר ליפשיץ, מראשי תנועת "המזרחי" בארץ ישראל, ובהם נרמז ש"מוסד ביאליק" שגה בכך שלא הדפיס את ספרו של שור וגרם לתחושת עלבון ופגיעה אצל שור. משה גרדון, מנהל "מוסד ביאליק", הזדרז להעמיד דברים על דיוקם, ושלח מכתב אל ליפשיץ: "ברצוני להגיד לך, שמוסד ביאליק התייחס ברצינות רבה מאוד להצעתו של ד"ר שור המנוח, אולם כיוון שהרושם שנתרשמו חברינו היה, כי אין התרגום מניח את הדעת, ואף מבחינת המנגנון המדעי אינו מספיק, הרי בחרנו בוועדה מיוחדת שעִמה נמנו אנשי-מדע, יודעי יוונית ועברית, שתחווה לנו את דעתה המוסמכת. ואכן הגיעה ועדה זו לידי כלל דעה, שדוגמת תרגום אחר שהוגש לנו עולה מבחינת הכשרתו של המתרגם על הדוגמאות שהמציא לנו המנוח." הוא הוסיף, כי אנשי הוצאת הספרים לא רצו לפגוע בשמו הטוב של שור, ולכן לא פרסמו זאת ברבים.

 

מכתב ממשה גרדון לאליעזר מאיר ליפשיץ בעקבות הקדמתו לתרגומו של שור, 11.11.1945 (S83\493)

 

שני הכרכים הראשונים של "קדמוניות היהודים" בתרגומו של שליט ראו אור בשנת 1944, ועליהם קיבל שליט את פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת מטעם עיריית תל אביב. הוא התחייב להוציא את החלק השני של התרגום תוך שנה ורבע לכל היותר. למרות זאת גם העבודה על הכרך השלישי התארכה מאוד, וחילוקי הדעות בינו ובין "מוסד ביאליק" נמשכו. כתב היד של התרגום של שליט הוגש להוצאה בשנת 1948, אך הוא המשיך לעבוד על הפירוש. במקביל החל לכתוב ספר נוסף "הורדוס המלך: האיש ופועלו", שיצא אף הוא בהוצאת "מוסד ביאליק", ונחשב לגולת הכותרת של מחקריו. על ספרו זה קיבל את פרס ישראל בשנת 1960. בינתיים התמנה שליט לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, ועדיין לא השלים את פירושו. השנים הרבות שחלפו גרמו להוצאת "מוסד ביאליק" להחליט להוציא לאור את תרגום הספר ללא הפירוש של שליט, ולהדפיסו בנפרד אם וכאשר יושלם. בשנת 1963, באיחור של כמעט עשרים שנה, פורסם הכרך השלישי, אך פירושיו של שליט לא ראו אור מעולם. למרות הקשיים והמהמורות, שעברו שליט ו"מוסד ביאליק" בהוצאתו לאור של הספר, תרגומו נחשב למלאכת מחשבת ובעל חשיבות עצומה לחוקרי התקופה.

 

התחייבות של שליט לסיים את כתיבת החלק השני עד שנת 1946 (S83\959)

 ​