כרזה מטעם מועצת
המורים והגננות למען קק"ל, המציגה את שירו של לוין קיפניס "רד נא גשם".
עיצוב: איזה הרשקוביץ, 1960 (KRA\38)
לוין קיפניס נולד
בעיירה אושומיר בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, אוקראינה כיום, ב-1890 (לפי
עדויות בכתב ידו, שנתגלו בשנים האחרונות). קיפניס למד בחדר, וסבל מהחינוך הנוקשה
שהיה נהוג אז. הוא למד עברית עכשווית מקריאה בעיתון "המליץ", שמצא בחנות
של דודו יעקב, וכך גם נודע לו על פתיחת בית הספר לאמנות בירושלים "בצלאל".
קיפניס קיווה ללמוד במוסד החדש, והחל לחסוך כסף כדי לעלות לארץ ישראל, ובינתיים
עבד כמורה בכפרים בסביבה. הוא נודע כמחנך מעולה, המלמד בדרכי נועם תוך שימוש
בסיפורי מעשיות כדי לשבות את לב תלמידיו. שיר ראשון מפרי עטו, "הילד החולה", התפרסם בעיתון הילדים "הפרחים" כבר בשנת
1910.
לוין קיפניס ובנו
הבכור שי, שנות ה-30 (תצלום: ויקיפדיה)
ההוראה, השירה
והנטייה האומנותית השתלבו יחד רק לאחר שעלה לארץ ישראל. ב-1913 הגיע לירושלים,
והחל ללמוד אומנות ב"בצלאל". קיפניס, שהתגורר סמוך לשכונת זיכרון משה, נהג מדי
בוקר בדרכו ללימודים לבקר בגן הילדים השכונתי בניהולה של הגננת חסיה פיינסוד-סוקניק.
בגן זה, שנחשב לגן העברי הראשון, הובילה פיינסוד-סוקניק מהפכה בחינוך לגיל הרך.
היא לימדה תכנים בעברית, ושמה דגש מיוחד לשימוש בשירים, בדקלומים ובסיפורים. פיינסוד-סוקניק
התלוננה בפני קיפניס על המחסור בשירי משחק וחגים לילדי הגן. אומנם באותה עת היו
סופרים ומשוררים, שכתבו שירי ילדים, אך הם היו מעטים ולא מקומיים. קיפניס שינס את
מותניו, וכתב שיר לקראת חג חנוכה תרע"ה (1915). השיר "חנוכיה חנוכיה ספרי נא לי מעשיה", הושר במנגינת "מעוז
צור", וכלל העמדת הילדים כמספר נרות החנוכה – ולכל נר מילות דקלום. פיינסוד-סוקניק התלהבה מהשיר החדש, ולימדה
אותו את ילדי הגן ואת חניכות סמינר הגננות בניהולה.
הניסיון
המוצלח הוביל את קיפניס לכתוב שירים וסיפורים נוספים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעבור מירושלים ליפו, ושם החל לעבוד בהוצאת "הספריה הקטנה
לילדים" ואף פרסם במסגרתה חוברות שירים. באותה עת עבד לסירוגין גם בעבודות
כפייה חקלאיות עבור הצבא העות'מני. לאחר הכיבוש הבריטי חזר לירושלים, והמשיך בפרסום
חומרי מקור לילדים. בשנת 1919 הוציא קיפניס את הסדרה "לכבוד יום טוב" – ארבע חוברות כיס עם שירים ומעשיות לחגי ישראל:
לחנוכה, לט"ו בשבט, לפורים ולפסח. כל חוברת כללה שיר ומעשייה. ספרון פורים
נפתח בשיר "הֹלֶם-הָמָן – הַךְ-תַךְ-תָךְ!", וממשיך בעיבוד לילדים של
מגילת אסתר בשם "שושנת יעקב".
שער החוברת "לכבוד יום טוב" לפורים,
שנשתמרה בארכיונו האישי של המשורר אברהם בן יצחק סונה (A165\31)
השיר “הלם המן ”בפתח
החוברת (A165\31)
הפרסומים הראשונים של
קיפניס, כולל חוברות החגים, היו "הצגה של איש אחד". הוא כתב ומצא את הלחן
המתאים, עיצב ועיטר את הדפים והכותרות, עימד והביא לדפוס. כך גם בספרון פורים
"לכבוד יום טוב", שהוציא בדפוס "אחדות" – בית דפוס קואופרטיבי,
שהוקם על ידי תא פועלי ציון בירושלים ב-1910 ביוזמת חברי מערכת עיתון
"אחדות": יצחק בן-צבי, רחל ינאית, דוד בן-גוריון ויעקב זרובבל ומייסד "בצלאל" בוריס
ש"ץ. הדפוס הוציא לאור
כתבים של אמני "בצלאל", סופרים, משוררים וחוקרים מידידי העורכים. לאחר
מלחמת העולם הראשונה הדפוס נדד לרחוב בוסטרוס ביפו ואת חוברת פורים קיפניס הדפיס
שם.
העמוד הראשון של
הסיפור "שושנת יעקב" מתוך החוברת לפורים "לכבוד יום טוב" (A165\31)
בסיפור המגילה, שהותאם
לילדים, דימה קיפניס את העם היהודי לשושנה. הוא שילב דימויים מהטבע עם פסוקים
מהמגילה תוך שימוש בחריזה ובמקצב כדי להקל על קליטת השיר ושינונו. בפתח הסיפור מתוארת
שושנה הגדלה ופורחת בארץ ישראל: "בארץ מולדת, בארץ נחמדת, בגנה פוריה, בערוגה
יפה-פיה עלתה שושנת יעקב, עלתה וצמחה, עלתה ופרחה." את השושנה מבקרים שלושה
אורחים: פרפר, ציפור-כנף ורוח. ימי השלווה של השושנה לא נמשכים זמן רב, "כי באו צרים-זרים, ראו את השושנה
ביפיה, ראו את הרעננה בריחה, מן אדמתה עקרוה, אל הגולה לקחוה ובגנת ביתן המלך
נטעוה."
קיפניס, שכתב בתקופת
שיבת העם היהודי אל ארצו, הדגיש את חשיבותה של ארץ ישראל לשושנה. בסיפור מתואר
חששה של השושנה למות בארץ זרה, אך פירורים מארץ ישראל שנצמדו לשורשיה, מקיימים
אותה והיא פורחת. "ובא גם המלך אל גנת הביתן, ראה את השושנה ביפיה הנפלא
ובריחה המקסים ויקטוֹף את היפה בבנות השושנה ויקחה אליו הארמונה וישם אותה בתוך
גביע זהב אשר תעמוד לפניו תמיד."
כעת מופיע המן, המכונה
"קוץ בן קוצץ", הכועס על השושנה שאינה משתחווה לו. יחד עם חבריו החוחים
והקוצים הוא מחליט להשמיד אותה. הפרפר, הציפור והרוח – בתבנית חוזרת האופיינית
לסיפורי ילדים – מגלים לבת השושנה בארמון את תוכניתו של קוץ בן קוצץ. לאחר שהיא
מספרת על כך למלך, הוא מצווה להצית באש את הקוץ ואת החוחים. הסיפור מסתיים באותה
תמונה שלווה שבה נפתח: הפרפר, הציפור והרוח חוזרים לבקר את השושנה כמקודם:
"ושושנת יעקב צהלה ושמחה!".
הסוף הטוב בסיפור
"שושנת יעקב" (A165\31)
הכריכה האחורית של
החוברת "לכבוד יום טוב" ובו פירוט החוברות הנוספות בסדרה (A165\31)
שנת 1919, שבה הודפסו
חוברות "לכבוד יום טוב", הייתה שנת מפנה ביצירתו של קיפניס. ארבעה שירים
שלו זכו להצלחה גדולה, והוא התחיל לפרסם את כתב העת "גליונות לגננות" עבור ועד החינוך של המשרד הארצישראלי, שכלל חומר מקורי לגנים. הוא גם החל לערוך את "גננו" – כתב
העת הראשון לגננת העברייה מטעם התאחדות הגננות. יבול הכתיבה של קיפניס היה עצום.
עד מותו בשנת 1990 הוא פרסם יותר מ-1000 סיפורי ילדים, מאות שירי ילדים ויותר מ-300
שירי זמר.
מכתב מאת לוין קיפניס אל ד"ר לוריא, ראש ועד החינוך
של המשרד הארצישראלי, בנוגע להעסקתו בכתיבת חומר ספרותי לגני ילדים, שבט תרע"ט,
1919 (L2\212\2)