טוראי סמואל אוסטמן ישב בשנת 1953
בחדרו בפזאן (Fezzan),
בלב מדבר סהרה, והאזין לשידורי תחנת הרדיו "קול ציון לגולה". ממקלט
הרדיו נשמעו תוכניות בשלוש שפות – יידיש, צרפתית ואנגלית, ובהן נשמעו תיאורים של החיים
בארץ ישראל, מוזיקה עברית ודרישות שלום ליהודים ברחבי העולם. אוסטמן, יהודי יליד גרמניה,
חייל בחיל הלגיון הצרפתי, החליט לכתוב אף הוא לתחנה ולבקש שימסרו דרישת שלום לחברו
שגר בישראל. "אני מאזין בקביעות לתוכניותיכם," כתב באנגלית ב־27 בינואר
1953, "ומבקש שתנגנו בתוכנית שלכם בעבור חברי, יהושע אליקים גוגנהיים, את השיר
'רועה מחלל'." את המכתב חתם במילים "שלום וברכה" בעברית.
החייל סמואל אוסטמן מלגיון הזרים
הצרפתי בחדרו בסבהא, לוב, 1953 (S36\305-1p)
"אני מאזין בקביעות לתוכניות שלכם, הן מהנות ומהוות גשר ל'חבריי
היהודים' בארץ ישראל."
מכתבו של שמואל אוסטמן לתחנת הרדיו מ־27.1.1953 (S36\305)
בתחנת הרדיו "קול ציון
לגולה", תחנה שהפעילה הסוכנות היהודית ושידרה מירושלים בגלים קצרים החל משנת 1950,
הופתעו לקבל מכתב מלוב. אומנם מאז החלה לשדר נשלחו לתחנה מכתבים רבים ממאזינים מרחבי
העולם, אך הייתה זו הפעם הראשונה שבה התקבל מכתב מאזור זה בעולם. דבורה לנדמן,
מזכירת המדור האנגלי של התחנה, השיבה לאוסטמן שלא תוכל לעזור לו בעניין השמעת
השיר, מאחר ששידורי התחנה לא נקלטים בישראל אף שהם משודרים ממנה. היא הבטיחה
להעביר את בקשתו לתחנת השידור המקומית, "קול ישראל", ולשלוח לו, לבקשתו,
את לוח השידורים של התחנה.
"אני מאזין נאמן לכל תוכניותיכם, באנגלית, עברית, יידיש
וצרפתית. אלה הרגעים הטובים ביותר שלי בכל יום", מכתבו של שמואל אוסטמן לתחנת
הרדיו מ־14.4.1953 (S36\305)
אוסטמן שמח לקבל מכתב מתחנת הרדיו
הישראלית וכך החלה חליפת מכתבים בינו לבין התחנה, התכתבות שנמשכה כמה חודשים. אנשי
קול ציון לגולה היו סקרנים לגבי חיי החייל היהודי היחיד (כך הגדיר את עצמו) בלוב, ואוסטמן,
מצדו, ביקש לדעת עוד על החיים בישראל ואף ביקש לקבל גיליונות של העיתון ג'רוזלם
פוסט. ב־7 ביוני 1953 שלח אוסטמן מכתב שאליו צירף את תמונתו, יושב לצד הרדיו בחדרו
בעיר סבהא (Sebha),
בירת פזאן, ואילו אנשי "קול ציון לגולה" החזירו במכתב הבא תמונה משלהם. במכתבים
שנשלחו בהמשך השנה סיפר אוסטמן שאינו יודע מה יעשה אחרי שחרורו מהצבא, שהוא אזרח
גרמני ושלימודיו נקטעו בזמן השלטון הנאצי. הוא אינו מסביר איך הגיע לחיל לגיון
הזרים, אך רומז שניסה לברוח ונתפס.
תחנת "קול
ציון לגולה" בשעת שידור, מרס 1951. (PHPS\1330399)
"אני ממוצא גרמני ועברתי תקופה קשה בזמן השלטון הנאצי. נאלצתי
לקטוע את לימודיי ועל השאר מוטב
שלא אדבר... במאי 1949 ניסיתי 'לברוח' לארץ ישראל
אבל נתפסתי והייתי צריך להתגייס ללגיון או לחזור למאסר." מכתבו של שמואל
אוסטמן לתחנת הרדיו מ־7.6.1953 (S36\305)
שנתיים לאחר שהחל לכתוב מלוב, ב־29
בינואר 1955, כתב אוסטמן מכתב נוסף, הפעם מקרלסרוהה, גרמניה. הוא סיפר שהוא מאזין לשידורי
התחנה עם קבוצת חברים, דיווח שהקליטה מצוינת וביקש להמשיך ולקבל את לוח השידורים.
על המכתב חתם בשם קרל אוסטמן.
עברו כשנתיים נוספות וב־6 בנובמבר
1956 כתב שוב לדבורה לנדמן, בהיותו חייל בצבא ארצות הברית. חייו כחייל יהודי בצבא האמריקני
היו טובים לאין שיעור מאלה שחווה כששירת בצבא הצרפתי, כך דיווח, ונראה שנהנה מהשהות
בחברת חיילים יהודים נוספים. הוא שיתף את לנדמן בקורותיו מאז שעזב את לוב והסביר כי
קשר המכתבים נותק מאחר שהשלטון המוסלמי בלוב הפסיק להעביר מכתבים לישראל. אוסטמן,
שעכשיו נקרא צ'ארלס, סיפר שאחרי שחרורו מהצבא הוא מתכנן לעלות לארץ ומקווה כי יוכל
לתרום לצבא הישראלי מניסיונו בצבאות הזרים. הוא דיווח בצער שאינו קולט יותר את
שידורי התחנה ומבקש עזרה בעניין זה. על כך ענתה לו לנדמן במכתבה הבא שהשידורים, שהיו
מותאמים לקהל האירופי, נקלטים בארצות הברית בשעות שאינן נוחות להאזנה. היא הציעה לאוסטמן
לנסות ולהאזין לתוכנית Vistas of Israel, שהופקה ושודרה ממשרדי "קול ציון לגולה" בארצות הברית והותאמה
בתכנים ובשעות השידור לקהל האמריקני.
"את בוודאי זוכרת שבעבר לבשתי מדים צרפתיים, עכשיו אני לובש
את אלה של צבא ארצות הברית!...
הגעתי לארצות הברית ומאחר שיש לי ניסיון צבאי רב
מהר מאוד מצאתי את עצמי שוב במדים...
אחרי שירותי בצבא האמריקני אני מתכנן, סוף
סוף, לעלות לארץ ישראל ואני חושב שהניסיון הצבאי
שצברתי ישרת את ארצי ואת עמי... אני
חש רגשות אשמה על כך שפניתי לארצות הברית ולא לישראל.
מצד שני, הערכתי שאינני מוכן
עדיין לאתגרים בקיבוץ או בצבא הישראלי."
מכתבו של שמואל (צ'ארלס) אוסטמן
לתחנת הרדיו מ־6.11.1956 (S36\361)
תחנת "קול ציון לגולה" המשיכה
לשדר עד שנת 1959, אז התמזגה עם תחנת "קול ישראל". בשמונה השנים שבהן
שידרה לעולם, נקלטו התוכניות באירופה ובצפון אפריקה ובהמשך גם בדרום אפריקה, בדרום
אמריקה ואף בארצות הברית ובקנדה. המאזינים שלחו מכתבים ובהם דיווחים על קליטת
השידורים, בקשות לקבלת מידע על קרובים בישראל, בקשות להשמעת שירים עבריים וחוות דעת
על תוכן השידורים. מאזינים רבים ביקשו לקבל בולים ותמונות של ישראל וחלקם אף שלחו
בולים ותמונות של ארצותיהם.
צוות "קול ציון לגולה" בהקלטת
תוכנית דרישות שלום לקרובים בחו"ל בקיבוץ כפר בלום, דצמבר 1955 (PHPS\1334857)
תחנת "קול ציון לגולה", שידור בצרפתית, מאי 1958 (PHPS\1330423)
התוכניות שהופקו במיוחד בעבור התחנה
היו מגוונות וכותבים ומבצעים רבים גויסו לכתיבת התוכניות ולהגשתן. בארכיון התחנה שמורה
התכתבות עם אנשי ציבור ורוח שהתבקשו לתרום לחנים וטקסטים לשידורים, בהם יצחק שלו
ושולמית ריפתין (הראבן) שכתבו לשידורים בעברית, פרופסור חיים גבריהו, שהיה אחראי ללימודי
היהדות, ד"ר יוסף בורג שכתב בנושאי אקטואליה, קדיה מולודובסקי שכתבה סיפורים ביידיש,
המלחין מרדכי זעירא ועוד רבים.
בארכיון התחנה (S36) שמורים אלפי מכתבי
מאזינים ועם חלקם נמשכה ההתכתבות לאורך זמן. כזה הוא סיפורו של אוסטמן, ששמח לשמוע
שידורים בעברית בכל מקום שהיה בו בעולם ושבמשך חודשים ארוכים, בהיותו יהודי יחיד בחיל
לגיון הזרים בלוב, מצא בשידורי "קול ציון לגולה" קשר לארץ שאליה רצה להגיע.
~ פורסם ב- 21.3.2023 ~