כמו שביל האספלט הקצר, המחבר בין "יד ושם" ובין הר הרצל, כך
החיבור בין שואה ובין תקומה. בקצה השביל ניצבת אנדרטת "נצר אחרון" לזכר
שורדי שואה אחרונים למשפחתם, אלה שעלו לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, הצטרפו
ללוחמי היישוב במלחמת העצמאות, ונפלו בקרב. על לוח האבן ליד האנדרטה נכתב:
"הבית שהיה שם - ואיננו.
הבית
שיכלו לבנות פה - ולא יקום.
הם
היו נצר אחרון לביתם – ואינם."
אוניית המעפילים "כנסת ישראל" מתקרבת לחיפה ועליה 3,900
פליטים יהודים, 1946.
אוסף התצלומים של קרן היסוד (PHKH\1284032)
שורדי שואה רבים ביקשו להגיע לארץ ישראל עם תום המלחמה, אך נתקלו
בהגבלות עלייה מצד הבריטים. כאשר החלה מלחמת העצמאות, הצטרפו ללחימה צעירים, שהגיעו
לארץ ממחנות העקורים באירופה וממחנות המעצר בקפריסין. הניצולים, שלעיתים גויסו
לחזית מיד עם הגיעם ארצה, השתלבו ביחידות השונות לרוב ללא הכשרה מספקת וללא ידיעת
השפה העברית. למרות נתוני הפתיחה הקשים תרומתם לניצחון הישראלי הייתה מכרעת. רבים
מהם שילמו בחייהם וחלקם היו נצר אחרון למשפחתם.
שמואל פולק, מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון.
אחד מאותם ניצולים היה שמואל (שמילו) פולק. שמואל נולד בעיירה וישאו
דה סוס שברומניה בשנת 1929. הוריו, יעקב וחיה-רבקה, נרצחו באושוויץ. הוא עצמו שרד
את אושוויץ ואת בוכנוואלד, ועם תום המלחמה נותר לבדו בטרזיינשטט. שמואל הנער אומץ
על ידי דודיו אדלאידה ומנו פולק, וגר בביתם בטימישוארה לזמן קצר עד שהחליט לעלות לארץ ישראל. הוא עלה על סיפון האונייה "כנסת
ישראל", שהפליגה לנמל חיפה בנובמבר 1946. האונייה נתפסה על ידי הבריטים, כשהתקרבה
לחוף, ויחד עם הנוסעים האחרים הוא גורש
למחנה המעצר בקפריסין.
מעפילים
מאוניית "כנסת ישראל" בנמל חיפה מועברים לאוניות מלחמה בריטיות
לפני
גירושם לקפריסין, 1946 (PHG\1008073)
שמואל שהה בקפריסין כשנה וחצי. דודותיו הדואגות פרידה ורוזליה (רוזי) מבלגיה,
אחיותיו של אביו, ניסו ליצור אתו קשר, מאז שעזב את רומניה. דרכי התקשורת אל מעבר
לים היו מוגבלים, וכמו רבים הן נעזרו במשרד לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית כדי
לקבל מידע. הן שלחו טופס בקשה לאיתור קרוב משפחה למחנה המעצר בקפריסין בניסיון
לגלות מה קרה לאחיינם, אך שמואל לא אותר.
מכתב מאת רחל חזן, קרובת משפחה של פרידה ורוזליה פולק, אל המדור
לחיפוש קרובים ובו היא מבקשת לברר האם שמואל הגיע מקפריסין לארץ ישראל, 16.7.1947
(S104P\96953)
יחד עם משוחררים נוספים מקפריסין הגיע שמואל לארץ הנכספת רק ב-15
בינואר 1948, והתיישב בזכרון יעקב. מלחמת העצמאות הייתה אז בעיצומה, והוא התגייס
לגדוד 24 של חטיבת כרמלי, שפעלה באזור חיפה והגליל המערבי. גם הוא פנה למדור
לחיפוש קרובים בבקשה, שיסייעו לו למצוא קרוב משפחה בתל אביב בשם יוסף פיאסקובסקי. המדור
טיפל בפנייתו, ובמקביל העביר את כתובתו העדכנית של שמואל בזכרון יעקב לדודות
מבלגיה.
רשימת עולים,
שהגיעו לנמל חיפה ב-15.1.1948 מקפריסין, ביניהם שמואל פולק (S104\613)
מכתב ששלח שמואל פולק אל המדור לחיפוש קרובים בנוגע לחיפוש קרובי
משפחתו בתל אביב,
לאחר שהגיע לארץ. (S104P\96953)
גדוד 24, שאליו צורף שמואל, נטל חלק בקרבות רבים בגליל. ב"מבצע
יעל", שנערך ב-22 באוקטובר 1948, ניסה צה"ל לכבוש את משלט שייח' עבד
ולפתוח את הדרך החסומה לקיבוץ מנרה. שיירה של ארבעה משוריינים ושני ג'יפים יצאה
לכיוון המשלט. באחד המשוריינים נסעו שמואל ושני שורדי שואה נוספים, חיים היינץ-פרומן
ואורי הוסרל, וחייל נוסף בשם יששכר לוקס. המשוריין עלה על מוקש ולא נפגע, אך הצוות
יצא החוצה מהרכב, ונקלע לאש שנורתה ממארב. שמואל, חיים ואורי נהרגו במקום, ויששכר
ניצל. הוא לקח את הדיסקיות של חבריו לנשק ושמר אותם אצלו במשך שנים רבות. שמואל
היה בן 19 בנופלו, ונקבר בבית העלמין הצבאי בראש פינה.
יום אחד בלבד לפני ששמואל נפל בקרב שלחה הדודה רוזי מכתב נוסף בגרמנית
למדור לחיפוש קרובים, אחרי שלא קיבלה תשובה למכתב ששלחה לכתובת שנמסרה לה על
מגוריו בזכרון יעקב: "אני מחפשת אותו כבר שנתיים ולא הצלחתי לברר את כתובתו.
הילד הוא השורד היחיד מכל משפחתו וקיבל את עצתי לנסוע לארץ ישראל, וכעת, לרוע
המזל, אני לא מצליחה למצוא את כתובתו." היא סיימה את המכתב בתקווה, שתקבל מהם
תשובה במהרה.
"אני
מאוד מצטערת שאיני יכולה לכתוב את המכתב בשפתנו היקרה ואני צריכה לפנות אליכם
בגרמנית"
מכתב מרוזי פולק אל המדור לחיפוש קרובים בנוגע לאחיינה שמואל,
23.1.1948 (S104P\96953)
עשרות שנים לאחר מכן, כאשר נפטר יששכר לוקס, חברו לצוות של שמואל,
מצאה בתו אלישבע נחושתן, קופסא עם דיסקיות החיילים, שאת סיפורם לא הכירה. כדי להחזיר
את הדיסקיות לבעליהן היא פנתה אל עמותת "חטיבת כרמלי", ושם הפנו אותה
לעמותת "לתת פנים לנופלים", שמתחקה אחר סיפורים של חללים אנונימיים
במלחמות ישראל. גם הפעם הצליחו מתנדבי הארגון לפענח את התעלומה אחרי כחצי שנה של תחקיר
בארכיונים בארץ ובעולם, ביניהם גם הארכיון הציוני. בזכות תיעוד על אודות הנופלים ברשימות עולים, בתיקי המדור לחיפוש קרובים
ובכרטסת לשכות הגיוס, השמורים בארכיון הציוני, נמצאו קרובי המשפחה המורחבת של
החללים.
שלוש הדיסקיות שנמצאו בעיזבונו של יששכר לוקס. התמונה באדיבות עמותת "לתת פנים לנופלים".
לדיסקיות יש ערך היסטורי כדיסקיות הראשונות, שהיו בשימוש בצה"ל. מכיוון
שלנופלים אין בני משפחה מדרגה ראשונה, ושלושתם היו שורדי שואה, הוחלט להעבירן
ל"יד ושם". הן יוצגו ב"יד ושם" בתערוכה מיוחדת, שתוקדש לשארית
הפליטה ולתרומתה להקמת המדינה.
תודה לדורית פרי מעמותת "לתת פנים לנופלים" על הסיוע בהכנת הכתבה.