מאת: דן בן זכאי, הארכיון הציוני המרכזי
גילוי דעת מטעם "הליגה להתקרבות ולשיתוף פעולה יהודי-ערבי",
שפורסם בעיתון 'משמר' ב-24.12.1945 בתגובה ל"הצהרת בווין" מציג את יחסה
של הליגה להתקרבות ולשיתוף פעולה יהודי-ערבי בעקבות ההצהרה. ההצהרה, שפרסם ארנֶסט בֶּוִוין מראשי מפלגת הלייבור
בבריטניה שכיהן כשר
החוץ הבריטי, בנובמבר 1945 הגבילה את עליית היהודים לארץ ישראל בשיאו
של משבר הפליטים היהודים בעקבות המלחמה. הוא קבע, כי ארץ
ישראל אינה פתרון לבעיית הפליטים באירופה, ועל היהודים למצוא מקום מקלט אחר.
ארנסט בווין (מימין),
שר החוץ הבריטי בשנים 1951-1945 (PHG\1091677)
הצהרת
בווין זעזעה את היישוב היהודי בארץ בשל ההגבלות על עליית יהודים מאירופה לארץ
ישראל הנגזרות ממנה. מנהיגי התנועה הציונית
ראו בכך נסיגה של הבריטים מההתחייבות, שנתנו בהצהרת בלפור, והגיבו בזעם.
בין המוחים הייתה גם "הליגה לשיתוף פעולה יהודי-ערבי", ארגון שהוקם על
רקע המאורעות בארץ ב-1939. בין מייסדי הליגה נמנו אינטלקטואלים, עיתונאים ואנשי
רוח ובהם: חיים [מרגליות] קלוריסקי, מרטין בובר, יעקב וחנה טהון, עקיבא ארנסט סימון,
גרשום שלום, שמעון שרשבסקי, אברהם שפירא, רחל שטראוס, הוגו ברגמן, אלי מזרחי והסופר הדתי-ציוני, ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן).
ר' בנימין (PHG\1023759)
גילוי הדעת שמור בארכיון ר' בנימין (1957-1880), שעזבונו הועבר לארכיון
הציוני ב-1980, התנגד לתפיסה הרווחת בקרב מנהיגים ציוניים כבן-גוריון וויצמן בדבר הקמת מדינה
בעלת רוב יהודי וצביון יהודי על כל שטחי ארץ ישראל. הוא היה בין מייסדי אגודת "ברית שלום", שפעלה משנות ה-02 וקראה להקמת מדינה דו- לאומית, שבה ייהנו היהודים והערבים
משוויון זכויות מלא. רבים מחברי "ברית שלום" נמנו עם מקימי "הליגה
להתקרבות ולשיתוף יהודי-ערבי".
גילוי דעת
מטעם "הליגה להתקרבות ולשיתוף יהודי-ערבי"
בתגובה להצהרת בווין, שפורסם בעתון 'משמר', 24.12.1945 (A357\170)
בגילוי הדעת, שפרסמו בעברית ובערבית, יצאו אנשי
"הליגה להתקרבות ולשיתוף יהודי-ערבי"
נגד הצהרת בווין. בשונה מוויצמן ומבן-גוריון, שראו בהצהרה נסיגה בריטית מכוונות הצהרת
בלפור, התקוממו אנשי הליגה נגד חוסר האיזון, שעלה מדברי בווין כלפי הצדדים בסכסוך,
וממשמעות הצהרת בווין, שלפיה בארץ ישראל תקום מדינה ערבית בלבד. עמדת הליגה בגילוי
הדעת הדגישה, כי אין עם אחד רשאי להשתלט על עם אחר ולקבוע לו את עתידו:
"פתרון
צודק ומתקדם של השאלה הארץ-ישראלית... מן ההכרח שייתן תשובה לשתי בעיות-יסוד:
א) עליו לאפשר את קידומו הבלתי-מופרע של
הבית הלאומי היהודי, בדרך של עליה והתיישבות, לפי מידת יכולת הקליטה המתרחבת
והולכת של הארץ וצרכי העליה של העם היהודי;
ב) עליו להבטיח את הערבים ואת היהודים מפני
השתלטות של עם אחד על משנהו (ההדגשה שלי דב"ז)
יהיה היחס המספרי בין
שני העמים האלה בארץ כאשר יהיה, עתה ובעתיד."
בהמשך התייחס
גילוי הדעת לטיעוניו של בווין, כי לבריטניה יש "שתי התחייבויות" בארץ, ושיש
כאן "התנגשות בין צדק וצדק". הליגה מחתה על כך שבריטניה לא אומרת בבירור
ובהחלטיות, כי היא תומכת במדינה משותפת לשני העמים על "בסיס השוויון המדיני
(דו-לאומיות) ואי-השתלטות עם אחד על משנהו." תחת זאת, טענו אנשי הליגה כי
"התנגדות הערבים שימשה לממשלה הבריטית נימוק להאטת קצב התפתחותו של הבית
הלאומי היהודי בארץ-ישראל." ברם, הליגה טענה, שהכוחות הנאבקים בארץ-ישראל
ובסביבתה אינם מאפשרים פתרון שיהיה רק לטובת צד אחד: "ארץ ישראל אינה עוד
ארץ רק-ערבית כשם שלא תהיה בעתיד ארץ רק-יהודית."
הצהרת
בווין עמדה בניגוד לאידאולוגיה של חברי הליגה, שלפיה אין ארץ אחת (ערבית) שתשלוט
כאן על ארץ אחרת (מדינה יהודית). מחאתם נבעה מהחשש, כי אם ההצהרה תיושם, "ארץ
ערבית תשלוט על היהודים החיים בפלשתין."
מחברי
גילוי הדעת ביטלו לחלוטין את תפקידה של בריטניה כגורם מתווך בטענה, ששאלת ארץ ישראל
תיפתר על יהודים וערבים בלבד: "שומה על היהודים והערבים לגלות יוזמה עצמית
למציאת הפתרון, שיהיה הוגן וצודק, שיבטיח לכל צד את אשר האו מעוניין בו ביותר
ויוכל להתגשם במציאות."
עמדת אנשי
הליגה ביחס להצהרת בווין כמו גם גישתה לשאלה הערבית לא ייצגה את הרוב היהודי
בא"י, אך לא ניתן היה להתעלם ממנה, כיוון שבין חבריה נמנו פרופסורים ואנשי
רוח ידועים ומוערכים בציבור. הם יצרו קשר עם מנהיגים ערבים בניסיון להגיע לפתרון
מוסכם עבור שני הצדדים, ויזמו פעולות להתקרבות בין יהודים לערבים כמו הוראת השפה
הערבית ליהודים וקיום פרויקטים משותפים ליהודים ולערבים שבאו לידי ביטוי בניסיון
להקים מועדונים משותפים, הסתדרות חקלאית משותפת ועוד.
מודעה מטעם הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי בארץ
ישראל שקראה לערבים וליהודים להימנע מאלימות, להקים חזית יהודית-ערבית מאוחדת
למניעת ההרג ולמצוא פתרון לשני העמים, 19.10.1947 (KRU\8702)