"מדינת היהודים" בשלל שפות

 

תחילתו של הספר "מדינת היהודים" בחיבור בן 22 עמודים, שנועד לשמש כנאום של תיאודור הרצל בפני הנדבנים היהודים הגדולים על מנת לרתום אותם למימוש רעיונותיו. במקור נקרא החיבור "נאום לפני הרוטשילדים", ומלאכת הכתיבה שלו נמשכה כחודשיים, שבהם כתב הרצל באינטנסיביות רבה בעקבות ההשראה שנחה עליו. ביומנו הוא העיד כי "באו הרבה שבועות של עשייה שאין דוגמתה... כתבתי בהליכה, בעמידה, בשכיבה, ברחוב, בעת האכילה, בלילה כשהדברים עקרו אותי מהשינה" ("עניין היהודים ספרי יומן", כרך א', עמ' 70). בעקבות עצתם של אביו ושל ידידיו הקרובים ויתר הרצל על הפנייה למשפחת רוטשילד בלבד, והחליט לפנות לקהל רחב יותר. הוא התחיל לעבד את הנאום לספר מלא.

 

הרצל ליד שולחן הכתיבה שלו, 1900 לערך (PHG\1011634)

 

"נאום לפני הרוטשילדים" מועתק ליומנו של תיאודור הרצל בידי אביו, יעקב, לאחר שהרצל סייים לכתוב אותו, 15-13 ביוני 1895 (H1\72). הרצל תכנן להציג בפגישה עִמם את הרעיון שלו לפתרון את בעיית האנטישמיות:

"האם אין הצלה? אכן יש, רבותי, יש אחת שכבר היתה פעם בעבר. עכשיו הזמן לחזור על עניין עתיק מאוד, בדוק מאוד. אמנם בצורה אחרת, מודרנית ומתוחכמת יותר. יש להשתמש בכל האמצעים של ההווה למען המטרה הפשוטה הזאת היא קלה להבנה. העניין הפשוט והעתיק הזה הוא יציאת מצרים." 

(ציטוט מתוך "עניין היהודים ספרי יומן", כרך א', עמ' 150)

 

הדפסת הספר הייתה מורכבת יותר. הרצל פנה למו"לים ידועים אחדים, אך אף אחד מהם לא הסכים לפרסמו, גם לא בתי ההוצאה שעִמם עבד באופן קבוע. מקס ברייטנשטיין, יהודי בעל חנות ספרים קטנה בווינה, היה היחיד שהסכים להוציאו לאור לא מתוך הזדהות עם הרעיון הציוני, אלא מתוך היכרות אישית עם הרצל וחיבה כלפיו. ברייטנשטיין היה אחד מהאורחים הקבועים בבית הוריה של ז'ולי נשאואר, אשתו של הרצל. באחד המפגשים בין השניים הציע הרצל לברייטנשטיין להדפיס את ספרו החדש, וברייטנשטיין לקח על עצמו את המשימה.

 

קבלה עבור הדפסת הספר "מדינת היהודים" על שם הרצל. החותמת של מקס ברייטנשטיין בראש הדף. העבודה כללה: סידור אותיות, גיליונות נייר, שעות עבודה, פרסום ומשלוח. (H1\1063)

 

ביום שישי, 14 בפברואר 1896, הונחו העותקים הראשונים של הספר "מדינת היהודים: ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים" בחזית חנותו של ברייטנשטיין בווינה. הספר נכתב בגרמנית, והודפס ב-3,000 עותקים בלבד. הרצל פיקח בעצמו על ההדפסה. באותה הדפסה ראשונה הוכנו מראש ארבע מהדורות עוקבות, שנבדלו רק במספור. כשהספרים אזלו מחנותו הוא לא הדפיס נוספים, כנראה משום שברייטנשטיין לא ייחס חשיבות גדולה לספר, ולפיכך גם לא שמר אצלו ולו עותק אחד מן העותקים שהדפיס.

 

הרצל הציג בספרו את בעיית היהודים בעולם: האמנציפציה (שוויון זכויות אזרחי) לא שיפרה את מצבם הקשה של היהודים – היא רק העצימה אותו. הפתרון המהפכני של הרצל היה הקמת מדינה יהודית ריבונית. הוא שרטט בפירוט כיצד יתנהלו החיים בתחומים השונים במדינה העתידית. באותו זמן לא הכיר הרצל את "חובבי ציון" או את הספר "אוטואמנציפציה" מאת מנהיג התנועה, יהודה לייב פינסקר, שעסק אף הוא ברעיון של הקמת מדינה יהודית. ההבדל המרכזי בין גישתם של שני האישים הייתה תוכניתו של הרצל לקבל הסכמה ממדינות העולם להקמת מדינה עצמאית ולא לעסוק רק ביישוב בפועל של ארץ ישראל: "אין אני רואה את שאלת היהודים כשאלה סוציאלית או דתית, אף על פי שהיא מתלבשת גם בצורות אלו. שאלה לאומית היא, וכדי לפתרה נטל עלינו לעשותה ראשית כל לשאלה מדינית עולמית, אשר תמצא פתרונה בסוד עמי התרבות. הננו עם, עם אחד!" (מתוך "מדינת היהודים" בתרגום אשר ברש) קבע בספר. הוא כתב, כי ארץ זו יכולה לקום בישראל או בארגנטינה (בעקבות ההתיישבות היהודית בארגנטינה בסוף המאה ה-19 בתמיכת הברון הירש) – עם עדיפות לארץ ישראל.

 

תוך חודשים אחדים זכה הספר לפרסום רב, ועורר הדים רבים. התגובות בעולם היהודי היו קיצוניות, ונעו בין התלהבות מצִדם של צעירים, בעיקר אלה שהשתייכו ל"חובבי ציון", לבין זלזול ודחייה מצִדם של משכילים ושל אנשי דת כאחד. תוכניתו של הרצל נתפשה כבלתי אפשרית, וזכתה לביקורת שלילית פומבית מצד מנהיגים ואנשי רוח יהודיים. חיים נחמן ביאליק, משורר צעיר בתחילת דרכו, חיבר על כך שיר עוקצני במיוחד, שאחד העם סירב לפרסם בעיתון "השילוח": "אנשי פלאות המה כולם / מהם כל דבר לא ייפלא / באצבע קטנה יעשו מדינה / ובבוהן ידם עולם מלא". גם נחום סוקולוב ביקר את הרצל בעיתון "הצפירה", והזהיר כי פעילותו של הרצל עלולה להזיק למושבות בארץ ישראל. למרות התגובות השליליות התכנס כעבור שנה וחצי הקונגרס הציוני הראשון, ורבים מהמתנגדים חזרו בהם, והצטרפו לתנועה הציונית בהנהגתו של הרצל.

 

עוד בחייו של הרצל הודפסו 17 הוצאות שונות של "מדינת היהודים" בגרמנית, בעברית, באנגלית, ברוסית, בצרפתית, ביידיש, בבולגרית וברומנית. כל הוצאה כזו הודפסה בדרך כלל באלפים בודדים של עותקים. הוצאות רבות נוספות של הספר נדפסו במהלך המאה ה-20 בתרגומים חדשים בהתאם להתפתחותה ולהישגיה של התנועה הציונית. בארכיון הציוני שמורים עשרות תרגומים של הספר בשפות רבות.

ההוצאה הראשונה של "מדינת היהודים" בגרמנית משנת 1896. על הכריכה נכתב "תיאודור הרצל, דוקטור למשפטים" בכדי להדגיש את השכלתו האקדמאית של הרצל, עיתונאי שכתב במדור הספרותי של 

ה"נויה פרייה פרסה", ולשוות לספר רצינות.

 

"מדינת היהודים" בתרגום לאנגלית בידי סילביה ד'אביגדור, לונדון, 1896.

 

"מדינת היהודים" בתרגום לצרפתית, פריז, 1897, בהוצאת חנות הספרים "Nouvelle Revue Internationale"

 

המהדורה היפנית של "מדינת היהודים" פורסמה בשנת 1991. המתרגם יאסוהיקו סאטו (Yasuhiko Satô) רחש כבוד רב להרצל, ומסר עותק חתום לארכיון הציוני.

 

 

חודשים בודדים לאחר פרסום הספר המקורי כבר יצא התרגום הראשון לעברית מאת מיכאל ברקוביץ, עיתונאי, סופר ומחנך פולני, שהשתתף בהכנות לקונגרס הציוני הראשון, ותרגם את מכתביו של הרצל לעברית. במשך השנים פורסם תרגום זה במהדורות נוספות, ובשנת 1944 פורסם תרגום נוסף לעברית מאת הסופר אשר ברש עם תוספות מאת אלכס ביין. תרגום נוסף של הספר נעשה על ידי העיתונאי שמואל פרלמן עם הקדמה מאת דוד בן גוריון, ופורסם בשנת 1953. לכבוד חגיגות 30 שנה למדינת ישראל בשנת 1978 יצא לאור תרגום נוסף מאת מרדכי יואלי עם הקדמה מאת ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, ואחרית דבר מאת אריה דולצ'ין. "מדינת היהודים" פורסם גם כחלק מקבצים נבחרים על תולדות הציונות ושל כתבי הרצל.

 ​​​​​​​