"מפעל החלב" פעל בארץ ישראל משנות מלחמת העולם השנייה
ועד לקום המדינה. הדאגה לבריאותו של הדור הצעיר הובילה ליוזמה לתת כוס חלב לכל
ילד מדי יום. בראש הפרויקט עמד הוועד הלאומי בשיתוף עם חברת "תנובה", שסיפקה חלב
במחיר מסובסד. כך חולקו כוסות חלב טרי לילדי בתי הספר – לשמחתם הרבה של
הילדים.
"צליל הפעמון המבשר את הפסקת האוכל
מבטיח מנוחה, חופש, ריצה ומשחקים לכל הילדים, ואולם לחברי האגודה [התלמידים
התורנים] הוא אות להתחלת תפקידם; בזריזות הם מתייצבים בתור
על יד חדר החלב ורק שם הכיתה בפיהם, מיד מקבלים הזוגות – זוג לכל כיתה – קומקום
מלא חלב ומגש עם מספר הכוסות לפי מספר הילדים; זוגות זוגות הולכים הם לכיתות, התור מתרוקן,
החלב בכיתות. נושא המגש מחלק את הכוסות לכל ילד ונושא הקומקום עובר בין הספסלים
ומוזג."
[מתוך סקירתה של גברת ר. מ. קוטלר על מפעל
החלב בבתי הספר בירושלים, 1938 (J1\33066)]
פינת החלב בבית ספר בירושלים, 1938 (PHG\1015292)
תלמידי ביה"ס "רוחמה"
בירושלים שותים את החלב בארוחת הבוקר,
ד"ר קצנלסון, יו"ר ועדת מפעל החלב
ומנהל ביה"ס (PHG\1015299)
"מפעל החלב" החל בירושלים בשנת
1938 כפרויקט ניסיוני תוך שיתוף פעולה בין מחלקת הבריאות של הוועד הלאומי ובין חברת
"תנובה". כ-4,000 ילדים מ-11 בתי ספר בירושלים קיבלו כוס חלב מדי יום. חברת
"תנובה" סבסדה את מחיר החלב, וגם תרמה כמות חלב נוספת. הוועד הלאומי רצה
לשפר את תזונת הילדים בשנות המלחמה ולנצל את הגידול בתפוקות החלב של משקי
"תנובה" ו"מפעל החלב"
אִפשר למכור את כל התוצרת. לשיתוף הפעולה עם חברת "תנובה" היה יתרון גם ביצירת קשר
בין ילדי העיר ובין המשק העברי.
בנות ביה"ס "אולינה דה רוטשילד" שותות
חלב, ירושלים, 1938 (PHG\1015303)
התורניות, "חברות אגודת הבריאות",
מגישות את החלב בביה"ס כי"ח לבנות, 1938.
מתוך חוברת הסברה על מפעל החלב
בבתי הספר בירושלים. (J1\3386)
ההשראה ל"מפעל החלב" התקבלה
ממפעל דומה, שנערך באנגליה, ומיוזמות מקומיות קודמות של "הדסה" לשיפור
תזונת ילדים באמצעות חלוקת ארוחות. מדוע דווקא חלב? מכיוון שהוא עשיר בחלבונים,
הנחוצים להתפתחות תקינה של גוף הילד, ומכיל גם שומנים, פחמימות וויטמינים. כאשר
חסרו מזונות חיוניים כמו ביצים ובשר במהלך מלחמת העולם השנייה, היה חשוב לוועד
הלאומי לדאוג לתזונה טובה של הילדים. בחוברת הסברה על "מפעל החלב"
בירושלים דווח על השיפור, שחל במצבם תוך זמן קצר:
"עד כמה שהחלב השפיע לטוב על בריאותם
והתפתחותם של הילדים תעיד העובדה, כי בבתי הספר ששקלו את הילדים ביום התחלת המפעל,
וביום הסגרו, כגון בית הספר לבנים של מיוחס ובית הספר של אליאנס, נוכחו כי הודות
למפעל החלב עלה משקלם של הילדים ירודי המשקל." (J1\33066)
לאחר הפיילוט המוצלח בירושלים התרחב המפעל
לערים נוספות ברחבי הארץ: חיפה, פתח תקוה, רמת גן, בני ברק, רחובות, קרית חיים,
חדרה, עפולה, טבריה וצפת, והגיע לכ-23,000 תלמידים תוך שש שנים. ההורים נתבקשו
להשתתף בתשלום עבור החלב כפי יכולתם, שהוכנס כחלק ממרכיבי שכר הלימוד. השאיפה הייתה
לספק לכל ילדי הארץ כוס חלב ביום.
אחיות בית הספר מוזגות חלב לכוסות, 1945 בקירוב (PHG\1015293)
התלמידים התורנים, "חברי אגודת
הבריאות", מחכים לקבלת מגש עם כוסות וקנקן חלב כדי לחלק לבני כיתתם. מתיקי ארכיון
הוועד הלאומי מהשנים 1943-1941 (J1\2535-1p)
פנייה מאת מועצת ראשון לציון להיכלל במפעל החלב,
4 בדצמבר 1944 (J1\3386)
החלב הובא מ"תנובה" אל פינות
החלב בבתי הספר בכלי גדול, שנקרא "טנק" ושמר על טמפרטורת החלב – קור
בקיץ וחום בחורף. אחיות של "הדסה" הגיעו לבתי הספר לתפעל את פינות החלב.
הן סידרו אותן, ופיקחו על חלוקת הכוסות בכיתות בעזרת תורני "אגודות
הבריאות". האחיות גם שמרו על ניקיון הפינה והכלים.
אחיות מוזגות חלב לקנקנים, 1945 בקירוב (PHG\1015294)
אחות מפקחת על שתיית החלב בכיתה, 1945
בקירוב (PHG\1015300)
משרד מיוחד בפיקוחה של מחלקת הבריאות הוקם
לניהול "מפעל החלב", ומחלקת החינוך הייתה אחראית לגביית התשלומים
מההורים. יישובים שרצו להצטרף ל"מפעל החלב" סורבו בשל מחסור באספקת החלב
בימי מלחמת העולם השנייה. עיריית תל אביב, שהבינה באיחור את חשיבות הפרויקט, נאלצה
לחכות שנים אחדות, עד שבתי הספר בשטחה צורפו למפעל. בשנת 1946 דיווח עיתון
"דבר" על כ-40,500 ילדים, שהיו בין מקבלי החלב.
הזמנת ד"ר קצנלסון לחנוכת מפעל החלב
בחדרה, 11 ביוני 1944 (J1\3386)
מכתב תודה מבית הספר היסודי ברמת גן על
הכנסת "מפעל החלב" לבית הספר,
17 באפריל 1944 (J1\3386)
תלמידי הכיתה שותים חלב. מתיקי ארכיון הוועד הלאומי מהשנים 1943-1941 (J1\2535-10p)
לאחר הקמת המדינה והפסקת פעילותו של הוועד
הלאומי נותר "מפעל החלב" ללא מקורות מימון קבועים. למרות זאת גדל מספרם
של הילדים, שהשתתפו במפעל, ובשנת 1950 כ-150,000 ילדים ברחבי הארץ קיבלו מדי יום כוס
חלב. את הוצאות המפעל כיסו הממשלה, הרשויות המקומיות ותשלומי ההורים. גם יוניצ"ף
(קרן החירום הבין-לאומית של האומות
המאוחדות לילדים) השתתפה במימון. משא ומתן להעברת משרד "מפעל
החלב" לאחריות משרד החינוך והתרבות התנהל במשך שנים אחדות, אך לא הבשיל לכדי
מעשה, וב-1951 נפסקה פעילותו של המפעל.
פורסם ב- 1.6.2022