מאת: ד"ר שרה'לה אורן, מנהלת 'בית מורשת הראובנים' בנאות קדומים
חנה ואפרים הראובני לצד תצוגת פריטים מהמוזאון שהקימו, 1934 (PHAL\1631642)
דרך סבוכה וארוכה עברה המשפחה על שני דורותיה (ההורים,
חנה ואפרים, ושני ילדיהם, אילת השחר ונגה) עד להגשמת רעיונם. הראובנים, בני העלייה
השנייה, פעלו באותה הרוח של חיפוש אחר דרכים להפוך ל"עבריים" ולהגשים את
חזון המדינה יהודית באמצעות שיבה לעבודת אדמה, שמירה עברית, עבודה עברית ושגרת דיבור
בעברית. אולם הראובנים הוסיפו לכך ממד ייחודי, המתמקד בהכרת צמחי הארץ. לתפישתם,
יש בצמחים אלו כוח המסייע ביצירת גשר בין העולים החדשים למורשת האבות: "לכל
צמח וצמח ... יש להגיד דבר מה, בלשון המיוחדת לו, בשפה שלו. ולכל צמח וצמח כאן 'נשמה' רקומה
מנימי נשמת הנביאים ורז"ל [רבותינו זיכרונם לברכה] ... לירושה לבנים... ולנשמותיהם," כתבו
בתוכניות להקמת הגן. צמח מושרש בבית הגידול הטבעי שלו משמש בָּבוּאָה לעולה החדש והשראה
'להתאים' עצמו לביתו החדש. צמחים המופיעים במקורות ישראל ובנופי ארץ האבות הם אף גושפנקה
לשיבת ציון. על קירות ביתם הפרטי בשכונת הבוכרים בירושלים תלו הראובנים צמחים
מיובשים ולצידם פסוקים ומדרשים. היה זה המוזיאון הבוטני העברי הראשון בארץ ישראל
(1918).
חנה הראובני ובִתה אילת השחר באחד
מן הסיורים להכרת צמחי המקורות ולזיהוים. שלהי שנות ה־20 (PHAL\1631640)
אולם חלומם הגדול היה הקמת גן
גדול ובו צמחי התנ"ך, המשנה והתלמוד, שאותו ביקשו לכנות 'גן הנביאים ורז"ל':
"גן לאומי כביר בעל תוכן ישראלי עמוק, שאוב מדברי נביאי ישראל... מכשיר
תרבותי חשוב לקרב את הלבבות אל תורת הנביאים ורז"ל ואל טבע הארץ כאחד... כסמל
לשיבת העם המתחדש אל מולדתו העתיקה," כתבו בתוכניות. עם היפתח
האוניברסיטה העברית על הר הצופים (1925) הם החלו ללמד בה ותרמו לאוניברסיטה את
המוזיאון הפרטי. הם חשבו כי אך טבעי שהגן יקום בתחומה. חוסר הנכונות של
האוניברסיטה לא ריפה את ידיהם של הראובנים. הם פנו אל שורת אישי ציבור ומוסדות
לסייע להוציא לפועל את תוכניתם: למאיר דיזינגוף, ראש עיריית תל־אביב כדי להקים את
הגן ב'גן מאיר' בעיר העברית הראשונה; לבית הספר החקלאי מקווה ישראל; עם מות חיים
נחמן ביאליק (1934) ניסו לרתום את קק"ל ולהקדיש את הגן לזכרו, שכן ביאליק
ליווה את הראובנים במחקרם וחיזק אותם לקראת הגשמת רעיון הגן הייחודי. במכתב תמיכה
מרגש, שצירפו לכל בקשה, כתב ביאליק: "אַתָּה זִכִּיתָ אוֹתָנוּ ...
בְּחִזָּיוֹן גָּדוֹל וְנֶהֱדָר, שֶׁנִּגְלֶה בְּצוּרוֹת בּוֹטָנִיּוֹת,
הַמִּצְטָרְפוֹת לְסִימְפוֹנְיָה לְאֻמִּית שֶׁל צְמָחִים."
"הגן אשר הגה רוחך הוא תאום פלאים
של חזון ומציאות כאחד," מכתבו
של ביאליק אל אפרים הראובני, שאותו צירפו בפנייתם אל גורמים שונים בבקשה להקים את
הגן, 1927 S21\14))
הראובנים המשיכו ופנו אל
הסוכנות היהודית ואל קרן היסוד. כל הבקשות נענות בסירוב מנומס, אם כי הם
זכו לתמיכת אישים רבים כשמריהו לוין, מנחם אוסישקין, אוטו ורבורג, הרב חיים הרצוג,
הרב קוק, הרב עוזיאל, הרב מאיר ברלין, יוסף קלויזנר, הנרייטה סאלד ואחרים. ניסיונות
נוספים נעשו בחיפה, בשכונת תלפיות בירושלים, בהר הרוח שליד מעלה החמישה ועוד. כדי
להפיץ את רעיון הגן בציבור יזמו הראובנים ערבי הרצאה והסבר בכל רחבי הארץ,
בהשתתפות אנשי ציבור ואקדמיה.
קריאה לסייע ולתרום להקמת 'גן
הנביאים' בתמיכת ראשי היישוב בארץ, שנות ה־30 S21\14))
הזמנה להרצאה של בני משפחת הראובני במסגרת המאמצים להקמת גן הנביאים
ורז"ל, 1946 (KRU\13218)
עם הקמת המדינה ניסו הראובנים
להיקשר במפעל הציוני דרך המבצע להעלאת עצמות הרצל והקמת מתחם הר הרצל: "אין
שום דבר אשר יהיה כל כך ראוי לעם ישראל להקים לחוזה תקומת ישראל בימינו, כאשר גן
הנביאים ורז"ל בהר הרצל בירושלים... ואילו שאלו את הרצל מה רצוי לנפשו גן
צבורי סתמי... או גן נביאים ורז"ל, אין ספק מה היתה תשובתו," כתבו
הראובנים להנהלת הסוכנות ולחבר הנאמנים להקמת הר הרצל, ונימקו: "הר מקום
עצמות הרצל, אסור לו שישאר אך מקום קבר... ריק מן התוכן התרבותי ישראלי, שהורישו
לנו אבותינו ביצירותיהם
הנצחיות." משלא צלח גם רעיון זה, הציעו הראובנים להשתלב בהקמת
הגן בקרבת 'בנייני האומה'.
"נרים
את מנורת המאור... ממעל לעצמותיו של הרצל," מכתבם של הראובנים אל הנהלת
הסוכנות להקמת הגן בהר הרצל, 1948 S21\14))
לאחר מות הראובנים בסוף שנות ה־60, לקח על עצמו בנם, נגה, להגשים
את חלום הוריו. כמנהל 'בית חנקין' בכפר יהושע (מ־1959), הפעיל בו 'מרכז ארצי
לחינוך שדה', המשלב את מקורות ישראל, ויצר את התשתית להקמת 'נאות קדומים' – "השמורה
הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל".
נייר מכתבים מוקדם עם סמל 'נאות קדומים', תחילת שנות ה־70 KKL5\50983))
מגילת היסוד של 'נאות קדומים' נחתמה לבסוף ב־1964 בבית הנשיא זלמן
שז"ר, אז גם הוקמה חברה ציבורית בראשות קדיש לוז. חבר הנאמנים כלל אישים
ידועים כאבא אבן (סגן ראש הממשלה), משה חיים שפירא (שר הפנים), יצחק רבין (הרמטכ"ל)
ועוד. במאמץ רב, ולמרות מכשולים טכניים וכספיים, קמה השמורה הלאומית. בחזון כתב
נגה: "יצירת מקום שבאמצעות מרכיביו המגוונים ניתן יהיה ללמוד ולחוש את
גרמי הטבע בארץ ישראל כפי שצמחו והשתרגו אל תוך כל מורשת היהדות לסעיפיה ולדורותיה."
הקרקע, 2,500 דונם בחבל מודיעין, שימשה במשך שנים שטחי אש של צה"ל וסבלה
מרעיית ייתר. גבעות הטרשים והנוף החשוף חייבו תכנון מדוקדק ועבודות הכשרה נרחבות.
על אף המחסור במשאבים, בתוך שנה נטמנו ראשוני זרעי אלון ואלה. רבים אהדו את רעיון
השמורה וסייעו כפי יכולתם, כך לדוגמה אריאל שרון, שחיבר את 'נאות קדומים' אל רשת
'מקורות' הארצית עת כיהן כשר החקלאות.
"על שטח בן 1,500 דונם באזור מודיעים... יוקם המפעל נאות
קדומים," מתוך עלון 'נאות קדומים', שנות ה-60 (S15\48825)
המפעל הציוני־משפחתי של הראובנים היה רצוף בניסיונות ומאמצים לחזק את
הבסיס הערכי והלאומי עם שיבת העם אל ארץ האבות. חנה ואפרים הראובני לא זכו לחזות
בהגשמת חלומם הייחודי, אך בנם נגה מימש אותו בדבקות רבה. בהחלטה להעניק את פרס
ישראל על תרומה מיוחדת לחברה לנגה ולצוות שמורת 'נאות קדומים' ב־1994, זכה
המפעל המשפחתי גם בהוקרה ציבורית.
~ פורסם ב- 9.2.2025 ~