הסרט "לחיים חדשים" (באנגלית: "The Land of Promise") הופק על ידי ארגון קרן היסוד,
על מנת להציג לעולם הרחב את פניה היפים של הציונות.
ביולי 2020 מלאו מאה שנה להקמת קרן היסוד, שנוסד בלונדון, כזרוע לגיוס כספים של התנועה הציונית. קרן היסוד הייתה אחראית על מימון מפעל העלייה וההתיישבות של התנועה הציונית, ובנוסף עסקה גם בהסברת פעילות התנועה הציונית. הפקת הסרט "לחיים חדשים" נעשתה במסגרת זו.
כרזת הסרט "לחיים חדשים", 1935. עיצוב: אוטה וליש (KRA\790)
הסרט "לחיים חדשים" בבימויו של יהודה להמן הוא סרט הסברה בן 57 דקות, שהופק על ידי קרן היסוד בשיתוף עם חברת פוקס האמריקנית בשנת 1935. היה זה אחד מהסרטים המדברים הראשונים, שצולמו בארץ ישראל, והוא זכה להצלחה גדולה בארץ ובחו"ל. הקרנות מיוחדות נעשו בפני יהודי התפוצות, בעיקר בגרמניה, לעידוד העלייה לארץ.
הסרט מציג נרטיב ציוני, שלפיו העליות הציוניות לארץ ישראל "הפריחו את השממה", ומעלה על נס את האתוס החלוצי ואת דמותו של "היהודי החדש", החסון והשזוף, שבונה את ביתו במו ידיו. הוא מציג את השיבה הציונית אל הארץ ה"ריקה" כשיבה כפולה: העם היהודי שב למולדתו, וארץ ישראל שבה לטיפולו המסור של עם ישראל. מתיאור העבר הרחוק עובר הסרט לזמן הווה, ומתאר את הישגי היישוב העכשוויים: שגשוג תל אביב והמפעל החלוצי כולו.
כמו בסרטים ציוניים נוספים בני הזמן דימויו של היהודי החדש ושל המפעל הציוני כולו מוצגים כמעין "שיבה לטבע" ולחיי חקלאות. חיי הכפר נעלים יותר מהחיים בעיר. הסרט ברובו מתרחש בהתיישבות העובדת, ואילו העיר, על פי שפה קולנועית זו, מייצגת את אירופה ואת העולם הישן שננטש מאחור. המפעל הציוני מוצג כמפעל של התחדשות לאומית ורוחנית: במוקד הסרט צעירים וילדים, הגדלים ביישוב בריאים, חסונים וזקופי קומה. יחד עם זאת, גם העיר העברית הראשונה - תל אביב - מוצגת במלוא תפארתה, על שווקיה התוססים וחיי הפנאי העליזים שלה.
חלוצים בדרכם אל השדה. מתוך אוסף קרן היסוד. אידיאליזציה של דמות החלוץ (NKH\408007)
בית קפה תל אביבי על חוף הים, מתוך אוסף קרן היסוד.
האווירה התוססת בעיר הוצגה כהישג של המפעל הציוני (NKH\483525)
עולם דימויים זה, המייצג את עליונות השיבה לטבע ואת חיי הכפר, מופיע גם בסרטים נוספים, שצולמו בארץ בתקופה כגון "זאת היא הארץ", "צבר", "חלום עמי" ו"עודד הנודד". הסרט נחשב לאבן דרך בהתגבשות המודלים החזותיים והקולנועיים, שלפיהם יוצג המפעל הציוני בתרבות הפופולרית בעשרות השנים הבאות.
כרזת הסרט "זאת היא הארץ", 1935 (KRA\2195)
בסרט זה יש גם ביטוי לכוחות היצירה החדשים בארץ. שולבו בו שלושה שירים של המשורר נתן אלתרמן ושל המלחין דניאל סמבורסקי, שהיו בתחילת דרכם ובהם "שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע").
את הכרזה של הסרט עיצב הגרפיקאי אוטה וליש (1906–1977). בשנות ה-30 עיצב וליש רבים מחומרי ההסברה של קק"ל ושל קרן היסוד ובהם דמות החלוץ כמוטיב מרכזי. הוא תרם רבות להנחלת השפה החזותית של האתוס הציוני, ועיצב רבים מן הסמלים של מדינת ישראל ובהם מגילת העצמאות, מטבעות ושטרות, בולים, וכרזות.
כרזה נוספת של וליש: "מפעל עם לבצרון וביטחון. תשובת הנוער העברי!"מגל ומגרפה יד ביד עם הרובה (KRA\1052)
בין אוטופיה למציאות
בתקופתו הוקרן הסרט בארץ ובעולם על ידי הממסד הציוני בגאווה, וזכה לביקורות מצוינות. כיום עשויה הצפייה בו לעורר אי-נוחות. כשגיבור ילדות כמו האקלברי פין מואשם בגזענות, והסרט המצליח של כל הזמנים "חלף מן הרוח" נפסל להקרנה ללא אזהרה מקדימה, ספק אם הסרט "חיים חדשים" היה מתקבל על ידי הקהל. הוא מציג תמונה אוטופית וחד ממדית תוך התעלמות מן המציאות המורכבת והקשה, שבה פעל המפעל הציוני, ומקשיי הקליטה של העולים לארץ מן המכשולים הכלכליים, הבריאותיים והחברתיים, שבהם נתקלו. גם קולם של ערביי הארץ, רבים מתושבי ה"ארץ המתחדשת" בעת ההיא, לא נשמע. הסרט "חיים חדשים" הוא מסמך היסטורי, המתעד השקפות עולם ותפיסות אמנותיות, שהלגיטימיות שלהם מוטלת בספק כיום. כסרט הסברה הוא הצטיין בהצגת הציונות, כפי שהייתה רוצה לראות את עצמה. הצופה בן ימינו רשאי, כמובן, לתהות על הקשר בין תפיסה עצמית זו לבין המציאות.
כרזת פרסומת לסרט "לחיים חדשים" ברומנית ובהונגרית. לפי הכרזה "הסרט המדבר הראשון מפלשתינה" (KRA\829)
והנה קישור לסרט המקורי, השמור בארכיון ספילברג: