שמחה בלאס היה מהנדס מכונות בהכשרתו בעת הגירתו לארץ
ישראל בשנת 1930. החיים הובילו אותו לעסוק דווקא במים. אומנם לא תמיד זכה להערכה,
ובמהלך שנות פעילותו נודע גם כאיש מחלוקת, אבל תרומתו לפיתוח משק המים הישראלי
הייתה משמעותית ביותר. מידע על פעילותו ועל יצירתו ניתן למצוא באוספי הארכיון
הציוני.
מאת ד"ר אסף זלצר, החוג ללימודי ישראל אוניברסיטת חיפה
"מי מריבה ומעש" הוא שם ספרו האוטוביוגרפי של שמחה בלאס, שם
המרמז על עשייתו הרבה ועל המאבקים האישיים, שליוו את פועלו. בלאס מתאר בספר כיצד החל לעסוק
בנושא המים:
"על השקאה לא ידעתי ולא כלום. אם כי בדגניה ב', בהיותי שם, השקו
שטחים קטנים. עם צינורות ברזל עשיתי הכרה כאשר ביצענו את מפעל המים בשביל שתי
הדגניות... עברתי אמנם קורס בגיאודסיה (מדידות קרקע) ובדגניה החזקתי בלוח-המדידה.
אך לאחר ויכוח עם המודד על עמדת התיאודוליט, כדי להשיג את הדיוק הגדול ביותר (את
תורת הדיוק ידעתי) ביקש המודד פועל אחר." (עמ' 89)
כך, עם ניסיון מקצועי של מהנדס מכונות ומוטיבציה גדולה למצוא עבודה
החל בלאס להשתלב בעשייה בתחום המים. ניסיון בהקמת מפעלי מים אזוריים רכש בפיתוח
המפעלים בעמק הירדן ובעמק חרוד, ובשנות ה-30 עסק במשרדו הפרטי בתל אביב בתכנון
מפעלי מים.
המהנדס שמחה בלאס (מתוך "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב
ובוניו", דוד תדהר)
לוגו החברה של בלאס (S25\6997)
בדצמבר 1936 התכנסו במשרדי הסוכנות היהודית בירושלים נציגי המחלקה
להתיישבות, החברה להספקת מים שע"י המחלקה לישוב יהודי גרמניה, המרכז החקלאי
וחברת "ניר בע"מ" והחליטו על ייסודה של חברת מים, היא חברת "מקורות".
בעוד נציגי בעלי המניות של החברה מגבשים את המבנה הכלכלי לפעילותה, נמשכו מאחורי
הקלעים פעולות התכנון של מפעלי המים העתידיים. האחריות על תכנונם הוטלה על המהנדס שמחה
בלאס, שגויס על ידי לוי שקולניק (אשכול) עוד בשלב התגבשות רעיון הקמת החברה. האפשרות
שניתנה לו לעבוד עם חברת "מקורות" העניקה לו הזדמנויות מקצועיות רבות, שהפכו
אותו כעבור זמן קצר לאחד ממומחי המים המרכזיים של היישוב ומאוחר יותר של מדינת
ישראל.
פרוטוקול ישיבה על דבר יסוד חברת מים, 23 בדצמבר, 1936 (KKL5\12739)
בחזרה לספר "מי מריבה ומעש" משנת 1973, שדפי הטיוטה שלו
אצורים באוספי הארכיון. זהו ספר חובה לכל מי שרוצה להכיר את מעשה הקמת תשתיות המים
הארצית וגם את ההתלבטויות, את המאבקים ואת יחסי הכוחות בין המוסדות והגורמים המעורבים.
הספר כולל התייחסות כנה (וכמובן סובייקטיבית) של בלאס למאבקים האישיים, שניהל עם
בעלי תפקידים שונים. כנות זו חושפת את ההיבטים האנושיים שמאחורי מעשה הפיתוח והעשייה
בארץ בתחום המים. לנוכח הפרויקטים הרבים, שבהם היה מעורב, והתפקידים השונים שאותם
מילא בתקופת היישוב ובימי המדינה: יועץ ראש הממשלה לענייני מים, מנהל אגף המים
במשרד החקלאות, המייסד והמנכ"ל הראשון של חברת "תכנון המים לישראל"
בע"מ (תה"ל). החומר הארכיוני שלו ועל אודותיו מצוי בארכיונים אחדים (כמו:
ארכיון יד טבנקין; ארכיון חברת "מקורות" וגם מעבר לים). שפע זה של מידע ארכיוני
מעיד אולי יותר מכל על העשייה המרובה ועל המודעות האישית לצורך בתיעוד ובשמירת החומרים.
מתוך טיוטת הספר "מי מריבה ומעש" מאת שמחה בלאס, 1972-3 (A367\33)
כריכת הספר "מי מריבה ומעש" מאת שמחה בלאס (BK\36221)
לא רק בכמות מידע
עסקינן אלא גם בסוגים שונים של חומרים, שבהם אצור מידע על פועלו ועל תרומתו.
בתקופת היישוב צבר, כאמור, בלאס ניסיון ומעמד בתחום המים. בנוסף לגיבושן של תוכניות
מקומיות עסק כמייצג חברת "מקורות" גם בגיבוש תוכנית ארצית לאספקת מים -
"אוצרות המים בארץ ישראל – סיכוי השקאה ופתוח הידרו-אלקטרי". לא הייתה זו התוכנית הרעיונית היחידה שנכתבה על נושא אספקת המים הארצית,
אך בוודאי הייתה לאחת החשובות, והעידה על המקצועיות של יוצריה – ובראשם בלאס. לאחר
הקמת המדינה מונה בלאס לעמוד בראש הוועד הארצי לתכנון מפעל המים הארצי (לימים
המוביל הארצי). בלאס לא עסק רק בתוכניות אב ובניהול צוותי מהנדסים. כבר מראשית מעורבותו
בפעילותה של חברת "מקורות" עמל על תכנון מפורט ובפיקוח על הקמת מפעלי המים.
כך, למשל, כתב עבור החברה חוות דעת מקצועית, שהציגה את התנגדות החברה להפקעת אדמות
הקידוח ביגור על ידי ממשלת המנדט. עוד מפעל, שבלאס וצוותו היו מעורבים בו, הוא אספקת המים ל-11
הנקודות בנגב, שהוקמו שם בסתיו 1946. מפת הפרויקט נמצאת באוסף המפות של הארכיון
הציוני (וכלולה בתעודות שנבחרו ל "אסופת המאה" של הארכיון).
תוכנית מים ארצית של חברת "מקורות": "אוצרות המים בארץ
ישראל", 1944 (A111\138)
שער התוכנית "אוצרות המים בישראל" (BK\59654ג')
תזכיר מאת שמחה בלאס על שטח שהופקע בידי שלטון המנדט, מאי 1937 (S25\6997)
פריט מאה: מפת התיישבות 11 הנקודות בנגב ותוכנית הנחת קווי צינור המים
(מפעל המים בנגב הצפוני),
פרי תכנונו של בלאס, 1946 (KL5M\1562)
במעבר מימי היישוב למדינה היה בלאס לדמות הדומיננטית בפיתוח משק המים לאור היכרותו האישית עם אנשי מפתח במדינה המתפתחת
וההערכה הרבה, שרחשו לו. כבר בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה ניגשו הרשויות לקדם
תוכניות פיתוח של משק המים בהתאם לתוכניות, שגובשו בתקופת המנדט ובהתאם לצרכיה
החדשים של המדינה המתהווה. בצומת הכרעה זה
של המשכיות מול התחדשות ניצב גם בלאס. בהמשך לדיונים הראשונים על עתיד משק המים
גיבש מתווה ליישום התוכניות הרעיוניות מתקופת היישוב. המתווה כלל התייחסות להיבטים
הטכניים, לתרומתם של המפעלים להגדלת היקף שטחי ההשקאה וגם מידע בנוגע להיבטים כספיים.
תזכיר "השלב הראשון לפתוח ארצי של מקורות המים" בחתימת בלאס ובו סקירה של החומרים הנדרשים למפעלי המים השונים בארץ ישראל ומחירם, תל-אביב, יולי 1944 (2\S53\952)
עבור רבים היה בלאס האיש מאחורי הקלעים, אך לעתים מצא עצמו בחזית אל
מול פני האומה. עדות לכך ניתן למצוא בתמונה המפורסמת מטקס חנוכת מפעל ירקון-נגב ביולי
1955. בשיאו של הטקס הממלכתי הוזמן נשיא המדינה, יצחק בן-צבי, יחד עם שר החקלאות ועם
ראש המרכז החקלאי להפעיל (באופן סמלי) את משאבות המפעל לעיני אלפי הצופים שבקהל.
אל השולחן, שעליו מוקמו ידיות ההפעלה, צורף גם שמחה בלאס, שזכה לכבוד בעיקר משום
שהיה הוגה רעיון הקמת המפעל. כך זכו הצופים בטקס וקוראי העיתונים לחזות בדמותו של האיש,
שרוב פעילותו הייתה סמויה מן העין אבל תרומתו הייתה רבה.
חנוכת מפעל ההשקיה ירקון נגב, בלאס משמאלו של יצחק בן-צבי, 19 ביולי 1955 ( PHGYOS\852248)
חייו המקצועיים של בלאס היו רוויים מתחים ומחלוקות. חלק מהם היו מקצועיים
גרידא (למשל הוויכוח על כמות המים, שיש לשאוב ממקורות הירקון לנגב, או על איכות
המים במוביל הארצי), ואחרים היו על רקע אישי (ענייני ניהול ומִנהל ועוד). על אלה
וגם על אלה ניתן למצוא תיעוד בארכיונים השונים. מחלוקות, המלוות את העשייה, הן חלק
מההיסטוריה, ועיון במקורות השונים על האנשים שעסקו במלאכה (מאחורי הקלעים) כמו
שמחה בלאס מאפשר לחשוף את המחלוקות כמו גם את החשיבה היצירתית והמקורית שהובילו
לעשייה.