ברחובות העיר: 'העירוניות הנכונה' בחזונה של שושנה מלמן, אדריכלית במחלקה להתיישבות חקלאית
מאת: גיא ג'מו, ראש מדור מפות ואוספים גרפיים
מסמך מפתיע, שנשמר בארכיון האישי של האדריכלית שושנה מלמן (2016-1923), אדריכלית חבל התיכון במחלקה להתיישבות בשנות ה-80-70, שופך אור על מחשבותיה ועל הגיגיה לגבי התכנון הנכון והרצוי למושבה רחובות רגע לפני הפיכתה לעיר, ומשקף את געגועיה למושבת ההדרים הכפרית בשנות ה-60. הארכיון האישי של מלמן התקבל מהמשפחה לאחר פטירתה. בשונה מאוספים אישיים אחרים אין בו פריטים אישיים, ולמעט עותק של חוברת ביוגרפיה, שכתבה למשפחתה, הוא מכיל בעיקר חומר מקצועי טכני.
שושנה מלמן בצעירותה, באדיבות המשפחה
שושנה מלמן נולדה בחדרה בשנת 1923 להוריה גילה ואליעזר בילו (בילוך), מהנדס מים שלקח חלק במפעל ייבוש ביצות כאברה מטעם חברת פיק"א בשנות ה-20 (ארכיונו האישי הופקד גם הוא בארכיון הציוני). בילדותה גדלה בחיפה ובפרדס חנה, ולאחר סיום הלימודים בבית הספר החקלאי בפרדס חנה הצטרפה להכשרה חלוצית בדגניה, והתמחתה בעבודה חקלאית. בשנת 1945 שינתה כיוון, והחלה ללמוד ארכיטקטורה בטכניון בחיפה, ושם גם פגשה את מייק (מירון) מלמן, שהפך לימים בעלה. מייק, אז סטודנט צעיר להנדסה שהגיע מארצות הברית, הצטרף לימים לצוות מדעני מכון ויצמן, שפיתח באמצע שנות ה-60 את 'הגולם' - מהמחשבים הראשונים בארץ.
מקום עבודתה הראשון של מלמן כמתמחה באדריכלות היה בחברת "סולל בונה" בפיתוח "תותח הבטון"
(טורנלייר), מכונה ליצירת בטון לבניה טרומית בתחילת שנות ה-50, ומאוחר יותר עבדה כשנתיים במשרד פרטי.
תותח 'הטורנלייר', באר שבע יולי 1950, אוסף קרן היסוד (PHKH\1287359)
בשנת 1953 עברו בני משפחת מלמן לארצות הברית, תחילה לבולטימור ומאוחר יותר לניו יורק. שושנה החלה לעבוד כאדריכלית במשרד מאיר ווטלסי (Mayer & Whittlesey), ממשרדי האדריכלות החשובים בניו יורק, והייתה שותפה בהכנות לתחרות אדריכלית לתכנון שיכון לעובדי בית החולים "הדסה" בעין כרם בירושלים. לאחר מכן עבדה במשרד האדריכלים של יוסף נויפלד, ולקחה חלק בתכנון בית החולים "הדסה" עין כרם, שתוכנן על-ידי נויפלד. לאחר שלמדה באוניברסיטת אילינוי, חזרו בני משפחת מלמן לארץ בשנת 1962, בעקבות תחילת עבודתו של בעלה מירון במכון ויצמן, והתגוררו ברחובות.
לאחר שנים אחדות שבהן עסקה בתכנון כאדריכלית עצמאית, התקבלה בשנת 1968 שושנה לעבודה במשרדי המחלקה להתיישבות חקלאית ברחובות כאדריכלית ראשית של חֶבל התיכון, שהשתרע מאזור דרום השרון ועד דרום שפלת יהודה. לאחר שנים שבהן עסקה בעיקר בתכנון עירוני (מבנים, שכונות) החלה מלמן לראשונה לעסוק גם בתכנון כפרי-חקלאי, והייתה האישה הראשונה, שמונתה למתכננת בכירה בתחום שבו עסקו בעיקר אדריכלים.
שושנה (יושבת) בסיור באזור מודיעין לקביעת מיקום היישוב שילת, שנות ה-70. באדיבות המשפחה.
מלמן שימשה בתפקידה זה במשך 15 שנים וניהלה את היחידה האדריכלית בחבל, שהכינה תוכניות מתאר, תוכניות ליישובים חדשים כגון: כרמי יוסף וצור נתן, תכנון מחדש של יישובים קיימים, תוכניות למרכזים אזורים (בית חשמונאים, יעף, משלב), תוכניות למבני ציבור ביישובים ועוד. היא גם הייתה מעורבת בתכנון מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ובהם היישובים מעלה שומרון, עטרת, בית אריה, סלעית ועוד.
תכנית ליישוב כרמי יוסף (תל גזר) 1978. תכנון: שושנה מלמן (A615\31-1m)
בשנת 1983 פרשה שושנה מתפקידה במחלקה להתיישבות, ופנתה שוב לדרך עצמאית. היא הקימה משרד אדריכלים, שהתמחה בתכנון במגזר הכפרי-חקלאי. ניסיונה הרב הן בהליכי תכנון בירוקרטיים והן בתכנון כפרי סייע לה בהכנת מדריך מקצועי מקיף לתכנון, המתייחס לארגון גופי התכנון הפיזי, תכנון אזורי ותכנון כפרי לטובת כלל המתכננים. עותקים של מדריך זה שמורים בארכיון האישי.
בארכיון המקצועי-האישי שלה שמורה טיוטת מאמר שחיברה בנוגע לתכנון האידאלי לרחובות. בראש המסמך רישום בכתב ידה מעיד, כי היה זה מאמר מוזמן לכתב עת מקצועי כלשהו. מועד חיבורו לא ידוע, וגם לא ברור אם פורסם והיכן. נראה כי נכתב בסמוך לשובה של מלמן מחו"ל באמצע שנות ה-60, והוא משקף את תקופת המגורים בניו יורק, שאז הושפעה מאורח החיים העירוני. המסמך שכותרתו "רחובות" נפתח בערגה לדימוי של המושבה רחובות שהייתה ואינה עוד:
"עדין שגור בפינו, נלך למרכז המושבה. עדין קוסמת לנו הדמות של מושבתו הציורית של משה סמילנסקי. אולם קסם זה קיים יותר בפרי דמיוננו מאשר במציאות ההווה. רחובות אינה אותה מושבה רגועה ושלווה. רחובות גדלה והולכת..."
טיוטת המאמר 'רחובות', שכתבה שושנה מלמן, שנות ה-60 (משוער) (A615\2)
במאמר הציגה שושנה ביקורת על הפיתוח ועל התכנון העירוני של רחובות בפרט ושל ערים בכלל. הרעיונות שהציגה מתכתבים עם התיאוריה של ג'יין ג'ייקובס, עיתונאית וסוציולוגית חברתית בארה"ב, מן המבקרים הגדולים של התכנון העירוני המודרני, שסִפרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" פורסם בראשית שנות ה-60. בעת עבודתה במשרדי האדריכל נויפלד בניו יורק התיידדה שושנה עם ג'ורג' ג'ייקובס, אדריכל שעבד עמה ודרכו הכירה גם את רעייתו ג'יין.
במוקד חיבורה של מלמן עומדת שאלת יחסי הגומלין בין העיר רחובות לבין מכון ויצמן, המצוי בתחומה. היא תהתה האם הוא חלק מהעיר, וכיצד המכון משתלב במרקם העירוני ובחיי הקהילה ברחובות. בשנותיהם הראשונות ברחובות התגוררו בני משפחת מלמן במעונות וולפסון במכון ויצמן, ויחד עם משפחות הסגל האקדמאי היוו קהילה קטנה, שהייתה מנותקת יחסית מחיי העיר. מתוך חוויה זו הציעה שושנה 'תנועה הפוכה': תושבי העיר שנהגו לפקוד את מדשאות המכון לפעילות פנאי, יוכלו ליהנות גם מפעילויות תרבותיות ואקדמיות, שהמכון 'ייצא' לרחבי העיר. לאור זאת הציעה ש'כנס רחובות' הבינלאומי השנתי לתכנון והתיישבות כפרית ועירונית יתקיים במרכז התרבות העירוני ברחובות ולא במכון ויצמן. היא אף הציעה, שהמכון יאפשר גישה חופשית של תושבי העיר למתקני המכון ולפעילות המתקיימת בין כתליו ולא רק למדשאות. חזונה של מלמן להדדיות בין המרחב העירוני למוסד האקדמי לא מומש, ובמרוצת השנים אף הוקמו גדרות סביב למכון, שהפכו אותו למעין אי מבודד וסגור במרחב העירוני של רחובות.
שכונת סגל העובדים במכון ויצמן, צילום: פריץ שלזינגר (PHSC\1201248)
הגישה של ג'ייקובס ניכרת גם בעמדתה של שושנה בנוגע לתחבורה בעיר. היא הדגישה את הדאגה להולכי הרגל, את הנגישות ואת אפשרויות התנועה ללא רכב. מפתיע להיווכח שכבר אז שושנה שמה דגש על הקצאת מקום לרשת שבילי אופניים ברחבי רחובות, תחום שלא היה בשיח התכנוני באותם ימים. היא הדגישה את חשיבות המדרכות, לא רק כדי לאפשר להולכי רגל לצעוד בבטחה אלא גם בהיבט החינוכי והחברתי שלהן כמקום מפגש חברתי שכונתי, שבו ילדים יכולים להיפגש ולשחק.
מלמן גם התייחסה לצורך להשאיר מקטעי רחוב עם מבנים משפחתיים חד-קומתיים וסביבת ירק, המשמרים את ראשיתה של רחובות ואת צביונה כמושבה לצד בניית שיכונים חדשים, גדולים וגבוהים, שסביבם רצועות ירק ומרחב לטובת הקהילה, ומבני ציבור וחינוך, המתחשבים בצרכי התושבים ומאפשרים נגישות נוחה.
מרבית חייה המקצועיים עסקה שושנה מלמן בתכנון כפרי חקלאי, טיוטת המאמר מעידה על השפעת השהייה בארה"ב על השקפת עולמה ועל הרעיונות, שהביאה עמה. באותה עת הם היו חדשניים בשיח התכנוני, וכיום הם בליבת התכנון העירוני.