בחורף תרל"ו (1875/6) רכשו ועד
עדת הספרדים והוועד הכללי מטעם העדה האשכנזית בירושלים מבעליה הערבים חלקת מטע
זיתים, שבתחומה נמצאו מערות שמעון הצדיק וסנהדריה קטנה. מאחר שהחוק העות'מאני לא
הכיר בעת ההיא במוסדות ובחברות כאישיות משפטית, נרשמה הבעלות על האדמה כהקדש
(ווקף) באמצעות שמותיהם המושאלים של "החכם באשי", הרב אברהם אשכנזי ראש העדה
הספרדית והרב מקאליש ר' מאיר אוירבאך, מנהיג העדה האשכנזית, ולכן קיימות גרסאות
שונות לגבי גודל השטח שנרכש (על-פי נסח הטאבו כ-15.9 דונם).
בשנים שלאחר רכישת השטח הועלו יוזמות שונות להתיישבות
יהודית במקום, ואנשי היישוב הישן הכשירו את הגישה למערות שמעון הצדיק וסנהדרין
קטנה לטובת המתפללים. בשנת תר"ן (1889/90) חולקה הבעלות על השטח בין כולל הספרדים
לכולל האשכנזים, אך הבעלות על המערות המקודשות נותרה משותפת. בתשרי תרנ"א
(ספטמבר 1890) נוסדה על השטח שבידי ועד עדת הספרדים וביוזמתו שכונת הקדש, שנקראה "בתי שמעון הצדיק". התגוררו בה משפחות אחדות מעוטות
יכולת מעדות המזרח.
במקביל, ביקשה הנהגת העדה האשכנזית
בהנהגתו של הרב שמואל סלנט להקים שכונה דומה בחלקה שבבעלותה. עם הקמת חברת "כנסת
ישראל" על ידי הוועד הכללי של כנסת ישראל בשבט תרנ"א (ינואר 1891) כבר החלו לערוך חוזי בנייה להקמת
שכונה במקום בשם זה. בסופו של דבר הוחלט משיקולים כלכליים, ביטחוניים ותברואתיים
להקים את שכונת "כנסת ישראל" סמוך למרכז היישוב היהודי באזור דרך יפו, ובנייתה שם החלה
בתשרי תרנ"ב (אוקטובר 1891). לאחר מכן החלקה האשכנזית במגרש שמעון הצדיק נותרה
שוממה. בד-בבד הוקמה ממערב לקבר שכונת "נחלת
שמעון" ביוזמת חברת מסחר פרטית, והתיישבו בה חלבים, תימנים וגורג'ים.
פנייה של ועד נחלת שמעון הצדיק לקבלת סיוע לפסח
למשפחות נזקקות בשכונה (L3\326)
בתקופת המנדט לא שפר גורלן של השכונות היהודיות באזור, והן
סבלו מצפיפות רבה ומתנאי תברואה לקויים. התושבים התקשו לעמוד על זכויותיהם, וניהלו
מאבקים עם השכנים המוסלמים. על אף המאורעות תר"פ (1920), תרפ"ט (1929)
ותרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) נותרו הדירות בשכונת "בתי שמעון הצדיק" בתפוסה
מלאה. בשנת תרצ"ח (1938) ננטשה השכונה לזמן קצר, ותושביה נמלטו לשכונת "נחלת
שמעון" הסמוכה עד יעבור זעם. בפרק זמן זה חיללו פורעים ערבים את בית הכנסת, ובזזו
את בתי השכונה.
תוכנית השיכון בשמעון הצדיק ביוזמת ועד עדת הספרדים (S14\184-3m)
בשנים 1947-1945
יזם ועד עדת הספרדים תוכנית לפינוי דייריה והרס המבנים ב"בתי שמעון הצדיק" במטרה
להקים שיכון עממי לטובת משפחות חסרות אמצעים, עולים חדשים וחיילים משוחררים ממלחמת
העולם השנייה. תוכנית השיכון הוכנה על ידי
האדריכלים ג' פרץ את י' מושינסקי. המיזם כלל את הקמתם של בניינים משותפים
דו-קומתיים, שבהם תוכננו להיבנות 64 דירות. שטחה של דירה ממוצעת היה 70 מ"ר,
והיא כללה שני חדרים מרווחים עם מרפסת פתוחה, חדרי שירות ומטבח גדול. כן הוקצו בתוכנית
שטחים ציבוריים להקמת בית-כנסת (120 מ"ר) ולהקמת צרכנייה (33 מ"ר).
ועד
עדת הספרדים בפנייה להנהלת הסוכנות להקמת שיכון בנחלת שמעון הצדיק 4.9.1945 (S14\184)
הודעה
על הרשמת חברים לשיכון על אדמת ועד עדת הספרדים ב"שמעון הצדיק" (KRU\13673)
לצורך מימוש התוכנית יסד ועד עדת הספרדים אגודה שיתופית בשם "משמר
הכנסת". תקנותיה אושרו על ידי רשם האגודות השיתופיות ב-11.9.1946, ונאספו דמי קדימה מחמישים ושישה מועמדים לשיכון. למשתכנים נאמר, כי
הקרקע מהווה הקדש, ולכן היא תוחכר בדומה לתנאי נוסח חוזי החכירה של קק"ל. הודגש
בפניהם, כי אם המיזם לא יתממש, יוחזר להם כספם במלואו. ראשי הוועד עמדו בקשר עם גורמים
אחדים לצורך מימון הפרויקט, אך לא הושג כל
סיכום ממשי. גם במדור לשיכון בסוכנות היהודית דחו את הבקשה בטענה, שהם מעניקים
סיוע רק לשיכון עולים חדשים ולא עבור משפחות מעוטות יכולת. על אף הקשיים במציאת
תמיכה כלכלית ליישום פרויקט הבנייה, עיריית ירושלים המנדטורית אישרה אותו בחורף
תש"ז (פברואר 1947) בהתאם לתוכנית בניין ערים, ונשלחה בקשה לקבלת רישיון
בנייה, אולם חצי שנה לאחר-מכן עקב קשיים משפטיים בניהול האגודה היא הועברה לפירוק,
כספם של המשתכנים הוחזר והתוכנית בוטלה.
א’
ורטהיים ממדור השיכון בסוכנות היהודית דוחה את בקשת ועד עדת הספרדים בירושלים
להקמת
שיכון בנחלת שמעון הצדיק 30.10.1946 (S14\184)
בשל קרבות מלחמת העצמאות, שהתנהלו
בצפון ירושלים, ומיקומן האסטרטגי של השכונות היהודיות באזור קבר שמעון הצדיק בקו-האש בדרך להר הצופים, התפנו התושבים מבתיהם והפכו לפליטים במערב העיר. תושבי
האזור הערבים הציתו וחיללו את בתי הכנסת, פוצצו מבנים רבים ובזזו רכוש יהודי.
בסיום המלחמה נותר האזור תחת ריבונות ירדנית במשך תשע-עשרה שנה (1967-1948), ובבתים הנטושים בשכונות היהודיות התיישבו פליטים פלסטינים, שראו בהן חלק בלתי-נפרד משכונת
שייח' ג'ראח הערבית. בתקופה זו מעבר הגבול היחידי בעיר בין ישראל לירדן היה דרך המעבר המוכר כ"מעבר מנדלבאום'" על שם ר' שמחה מנדלבאום, בעליו של בית סמוך. שמו הרשמי היה "מעבר שמעון הצדיק", בשל קרבתו למערה הנמצאת צפונית-מזרחית לו, אך שם זה לא
נקלט בציבור.
לאחר מלחמת ששת הימים (יוני 1967)
פעל משרד הדתות לשיקום מערת שמעון הצדיק, ויהודים שבו להתפלל בה, אך שכונת המגורים
נותרה מיושבת על ידי התושבים הערבים. משלהי המאה ה-20 נעשים ניסיונות חוזרים
ונשנים של גורמים בימין ליישב יהודים בנכסים היהודיים ב"בתי שמעון הצדיק" וב"נחלת
שמעון" הסמוכה במקום הערבים המתגוררים במקום. מהלך זה הוביל לסכסוך משפטי בין
הצדדים, שהסלים בשנים אחרונות, והפך את האזור למוקד של הפגנות ולסוגייה פוליטית
נפיצה.