דרך הים

מאת: נווה אנוש, ארכיונאי

"ילדי טהרן", עם הגעתם לארץ, 1943. צלם: זולטאן קלוגר, אוסף קרן היסוד PHKH\1285632))

מוסדות היישוב בארץ עקבו אחר מצב יהודי פולין שחסו תחת השלטון הסובייטי בעקבות חלוקת פולין בין גרמניה הנאצית לברית המועצות בהסכם ריבנטרופ־מולוטוב בתחילת מלחמת העולם השנייה. הם פעלו בדרכים שונות, בים וביבשה, בניסיון לעזור לפליטים להגיע לארץ ישראל. לא תמיד פעילות זו צלחה, כמו במקרה של ספינת המעפילים "סטרומה", פעולה של ארגון האצ"ל, שהסתיימה באסון טביעתה של האונייה בים השחור מפגיעת טורפדו.

בקיץ 1942 הגיעו אל היישוב היהודי בארץ ישראל ידיעות על מאות ילדים יהודים, מרביתם יתומים או מלווים בהורה אחד בלבד, שברחו מפולין לברית המועצות, הצטרפו לחיילי הצבא הפולני הגולה בפיקודו של הגנרל אנדרס, ויחד איתם הגיעו לאיראן, שהייתה תחת שלטון בריטניה. אנשי הסוכנות היהודית נערכו לדאוג לילדים הגולים ולטפל בהם, ושליחים מטעמם נשלחו למחנות העקורים בטהרן.​

"ילדי טהרן" הגולים מפולין במחנה העקורים בטהרן בעת ביקור של נציגי הסוכנות היהודית, 1942 (PHG\1020029)

הדיווחים הראשונים שהגיעו מאירופה בסוף 1942 על זוועות השואה, הגבירו את הצורך לפעול למען הצלת הילדים השוהים בטהרן. גם הסובייטים וגם הממשלה הפולנית הגולה ראו את עצמן אחראיות לגורל הפליטים הפולנים־יהודים, אך הסוכנות היהודית לקחה על עצמה לפעול להעברתם לארץ. כדי להתגבר על מגבלות "הספר הלבן" בנוגע לקבלת אישורי עלייה (סרטיפיקטים), הקצתה הנהלת הסוכנות מספר אישורי עלייה על חשבון המכסה שהוקצבה לה, אך פחות ממספר הילדים. השינוי במדיניות ההגירה הבריטית כלפי יהודים, שלפיה מהגרים שייתפסו לאחר כניסה לארץ ללא אשרה לא יגורשו ורק יעברו בדיקה ביטחונית, פתח את האפשרות להביא את הילדים לארץ.

קושי נוסף היה למצוא מסלול בטוח, שדרכו יעבירו את הילדים מאיראן לארץ. הנתיב היבשתי דרך עיראק נפסל, בשל סירובה של ממשלת עיראק לתת אישורי מעבר. כך פנתה הסוכנות לחלופה הארוכה יותר, דרך הנתיב הימי.

נתיב העברת "ילדי טהרן" לארץ ישראל דרך הים (PHG\1413963)

בסוכנות היהודית פעלה המחלקה לים ולדיג, בראשות בר כוכבא מאירוביץ וסגנו, ד"ר נפתלי היינץ וידרא, לימים ממייסדי צים. המחלקה צמחה לאחר שבקונגרס הציוני ה־19 (1935) התקבלה החלטה לפתח את תחום הימאות והספנות העברית. היא עסקה בפיתוח נמלי ארץ ישראל והעבודה העברית בים, ובקידום המחקר על גידול דגים ודיג. בזמן מלחמת העולם השנייה עמדה המחלקה בקשר עם הצי המלכותי הבריטי בכל הנוגע לגיוס מלחים יהודים למאמץ המלחמתי.

"אין גאולה לעם בלי גאולת הים" טקס פתיחת בית הספר הימי בחיפה, ביוזמת מחלקת הים והדיג. וידרא, סגן מנהל המחלקה, יושב לימינו של הנואם, אוקטובר 1938 (PHG\1030148)

כדי להוביל את מאות הילדים מאיראן לארץ ישראל במסלול הימי – דרך מפרץ עדן וים סוף – היה צורך לגייס ספינות מתאימות, שיוכלו לשאת ציוד ולספק תנאי לינה נאותים. תחילה פנתה מחלקת הים והדיג לחברות הספנות העבריות שאיתן עמדה בקשר, ובהן "חברת ארץ ישראל להובלה וספנות". חברה זו, כמו גם "חברה לשירות ימי עתיד" ו"לויד הימי הארץ־ישראלי" פעלה בארץ במסגרת מאמצי היישוב להשיג עצמאות ימית, ללא תלות בחברות ספנות זרות.

מכתב מאת "חברת ארץ ישראל להובלה וספנות" אל ד"ר וידרא ממחלקת הים והדיג, בנוגע לניסיונות לאתר ספינות מתאימות למשימה, דצמבר 1942 (S74\223\2)

למרות מאמציה לא הצליחה מחלקת הים והדיג לגייס ספינה מתאימה, והסוכנות היהודית פנתה לעזרת הבריטים. הנציב העליון הבריטי הסיר את התנגדותו להגירת ילדים יהודים לארץ ישראל, מה שאִפשר להעביר את הילדים לארץ בעזרת סיוע בריטי. בעת רישום מחדש של ארכיון מחלקת הים והדיג אותרו התכתבויות המתעדות את ההתחייבות הבריטית לסייע בהעברת הילדים בחלקו הראשון של המסע, מטהרן להודו, וכן את ניסיונות ההתקשרות של המחלקה עם הצי המלכותי לקראת ביצוע התוכנית.

"הבטחה ודאית שהטרנספורט יתאפשר בתחילת ינואר" העתק מברק מאת משה שרת אל אליהו דובקין בנוגע לאישור של הבריטים להעברת הילדים מאיראן להודו, דצמבר 1942 S25\2543))

"אני שמח שמשרד התחבורה הבריטי הסכים סוף סוף לקחת אחריות על העברת הנוסעים" נציג חברת הספנות מוריס בנין מברך את ד"ר וידרא על מעורבות הבריטים במבצע להעברת הילדים מטהרן, 29.1.1943 S74\223\2))

"בעניין ילדי טהרן היו לי שיחות עם הקפטן לידקקר ועם קפטן אירויקר מהצי המלכותי," מכתב מאת ד"ר וידרא אל אליהו דובקין בנוגע לקשר עם הצי המלכותי, ינואר 1943 (S25\2543)

קבוצת הילדים הראשונה יצאה לדרך בינואר 1943 על גבי משאיות מטהרן אל העיר אחוואז. בשלב זה התעורר חשש כי הבריטים חוזרים בהם מההסכמות ומתכננים להשאיר את הפליטים בהודו עד סוף המלחמה, לכן נציגי הקבוצה סירבו לעזוב את איראן. כעבור ימים מספר, לאחר שהוסר האיום, הועברו הילדים במשאיות סגורות לעיר הנמל האיראנית אבאדן, שם הועלו על אנייה בריטית שהפליגה להודו (שהייתה תחת חסות בריטית) ובסוף ינואר 1943 הגיעו לנמל קראצ'י (כיום חלק מפאקיסטן). לאחר מספר ימי המתנה, הפליגו הילדים באונייה נאורליה לכיוון העיר עדן בתימן, ומשם, דרך תעלת סואץ לנמל פורט־סעיד במצרים. משם עלו על רכבת שהגיעה לארץ בפברואר 1943. את הילדים קלטו נציגי המחלקה לעליית הנוער של הסוכנות היהודית, והם השתלבו בבתי ספר בקיבוצים ובמוסדות חינוך.

"ילדי טהרן" עם הגעתם לרחובות ברכבת ממצרים, פברואר 1943. אוסף הנס בייט (PHHB\1000002)​

​​~ פורסם ב- 19.5.2025 ~​​​​​