הזקן של הרצל

 

בנימין זאב הרצל הפך לאגדה כבר בחייו. הרצל עצמו היה מודע לכך, ועשה שימוש במיתוס שהחל להיווצר סביבו לטובת קידום מטרותיה של התנועה הציונית. העיתונאי הידוע הכיר בחשיבותו של הצילום והתיעוד החזותי להפצת רעיונות, הקפיד לתעד את פעילותו, והשאיר אחריו תצלומים רבים.

הרצל על סיפון ספינת טיולים בקושטא, במהלך המסע לארץ ישראל למפגש עם הקיסר הגרמני ב-1898. צילומים רבים תיעדו את המסע ההיסטורי. (PHG\1002138)

הרצל רוכב על חמור לבן בפורט סעיד בדרכו לארץ ישראל ב-1898. התצלום מתכתב עם המסורת היהודית על בואו של המשיח על חמור לבן בזמן הגאולה. על פי מסורת זו למרות שיופיע בדרך פשוטה וחסרת רושם יוביל המשיח את השינוי בכוח חוכמתו. (PHG\1004961)

בנוסף לתצלומי הדיוקן שיזם ולתצלומים מהקונגרסים הציוניים כחלק מקבוצת אנשים ישב הרצל בעצמו לפני אמנים כדי לשמש כמודל ליצירתם. האמן הראשון, שצייר את דיוקנו, היה צייר הפורטרטים האוסטרי-הונגרי ג. קופאיי. אמנים ידועים נוספים, שעסקו בדיוקנו של הרצל לטובת הפצת הרעיון הציוני (ואף עלו לארץ כדי להגשים אותו), היו אפרים משה ליליין, בוריס שץ והרמן שטרוק.​

"אני כולי מלא הערצה ויקר להרצל עד כדי כך, שעד היום נד אני לכל אדם שלא זכה להכירו היכרות אישית." כך כתב הרמן שטרוק. ביצירותיו הדגיש את תכונותיו האנושיות של הרצל לצד דמותו כחוזה הצופה את העתיד. תמונת ציורו של שטרוק מ-1903 (PHG\1015842)

צילום ציור של הרצל בצבעי שמן מאת קופאיי, 1904 (PHG\1010998)

ליליין צייר את הרצל כאיש חזק ויפה, המהווה סמל ליהודי החדש תוך חיבור לעברו הקדום. הוא עיצב חלון זכוכית צבעוני במועדון "בני ברית" בהמבורג, שבו מופיע הרצל בדמותו של משה (1904). (PHPS\1338236) 

לוחית מברונזה "לזכר הרצל", בעיצוב בוריס שץ מתוך סדרת דיוקנאות זיכרון לגדולי הציונות ולאישים בולטים מהיישוב, שעיצב מייסד "בצלאל" במטרה ליצור פנתיאון עברי. אוסף אנסון. (TZ2\49)

 

רבים מדיוקנאותיו של הרצל צוירו בפרופיל. שרטוט תווי הפנים מהצד הוא טכניקה נפוצה בציור. זוהי זווית קלה מאוד לציור ולזיהוי הדמות המצוירת מצד הצופים. דמותו הגבוהה והמרשימה יחד עם הזקן השחור הארוך והמטופח היו סימני ההיכר הבולטים שלו. ביצירות שונות, המציגות את דיוקנו של הרצל תמיד יופיע הזקן הידוע, בעוד שאר חלקי הפנים לא תמיד נאמנים למקור. מאפיין נוסף הוא המבט הצופה קדימה בפנים רציניות.​

הרצל בילדותו, בלי זקן, 1875 (משוער) (PHG\1000954)

הרצל משוחח עם אנשים בצאתו מבית הכנסת בבאזל, על פניו חיוך, 1903 (PHG\1002043)

כבר בקונגרסים הציונים הראשונים נעשה שימוש בדמותו של הרצל, ודיוקנו הופיע על פריטים רבים: שקלי הכסף, כרזות, עלונים, יומני כיס, חוברות, בולים ותעודות קרן קימת לישראל. הפצה המונית של דיוקן הגיבור הלאומי הייתה תופעה נפוצה בקרב תנועות הלאומיות באותה עת, והציונות השתלבה במגמה זו. חפצי אומנות ומזכרות, שעיצבו תלמידי בית הספר לאמנות "בצלאל", נשאו את דמותו של הרצל ונמכרו ברחבי העולם. התפתחות התקשורת הכתובה וטכנולוגיית הצילום כמו גם היכולת לשכפל כמויות מוצרים ולהפיצם בקלות אפשרה לשווק אותם באופן נרחב. לאחר מותו של הרצל נפוץ עוד יותר השימוש בדיוקנו, שהפך לסמל מזהה של הציונות.​ 

כרטיס ברכת שנה טובה מתקפל, שנשלח אל דוד וולפסון מהפדרציה הציונית בדרום אפריקה, 1910 (משוער). הספר "מדינת היהודים" מונח לפני הרצל וברקע יהודים נושאים את עיניהם אל דמות נשית, המסמלת את האומה העברית (W1\562)

תליון לציון מותו של הרצל ועליו כיתוב בעברית ובגרמנית, 1904. מאפייני דמותו של הרצל נשמרו בקווים כלליים בלבד. אוסף הסמלים המדליות (TZ6\47)

תעודה של קרן קימת לישראל על תרומת עצים, שניתנה לזלמן דוד ליבונטין ורעייתו בחגיגות ה-60 לנישואיהם, 1935. דיוקנו של הרצל מתנוסס בראשה. (A34\10)

 

עד להופעתו של הרצל היה מקובל להטביע על חפצים דמויות מהמסורת היהודית כמו משה ואהרון או את מראם של מקומות קדושים בארץ ישראל. כעת גם דיוקנו של הרצל החל לעטר פריטי אומנות שימושית: קישוטי קיר כמו שטיחים, תמונות, פסלים, ריקועי נחושת וצלחות; פריטי קישוט לבגד כמו תכשיטים, מדליונים וסיכות; חפצים לשימוש יומיומי כמו כלי בית, מאפרות, קסתות לדיו, מנורות, קופסאות תכשיטים, מחזיקי ספרים ושעונים. עם רכישת מוצרים אלה הצהירו הקונים על תמיכה בלאומיות העברית ועל שותפות במעשה הציוני. בארכיון הציוני שמורים כ- 1,500 חפצים עם דמותו של הרצל, שנאספו על ידי האספן מנפרד אנסון (2012-1922), ונמסרו למשמרת בארכיון הציוני. הפופולריות של מוצרי הרצל הובילה יצרנים, לאו דווקא יהודים, לעשות שימוש בדיוקנו גם על מוצרי צריכה שהם שיווקו, ודיוקנו הפך למעין לוגו מסחרי.​ 

שעון כיס ובמרכזו מופיעה דמותו של הרצל. את מקומן של הספרות תופסות אותיות עבריות, 

אוסף אנסון (TZ2\753)

כפית נחושת (TZ2\82) ומלקחיים מכסף לקוביות סוכר (TZ2\81) עם דמותו של הרצל על הידית, אוסף אנסון 

עיפרון עם דמותו של הרצל משנות ה-30 תוצרת הרדטמוט, צ'כיה (TZ2\120) לצד פמוטים לשבת מתקופת הקמת המדינה, הנושאים את דיוקן הרצל וכיתוב "רצינו ואין זו אגדה", אוסף אנסון (TZ2\83)

שני תצלומים עיקריים שימשו מקור לעיצוב דיוקנו של הרצל על חפצי האומנות השימושית: תמונתו בפרופיל על מרפסת מלון "שלושת המלכים", שצילם ליליין בזמן הקונגרס הציוני החמישי ב-1902, ותמונתו האחרונה, שצולמה על ידי אוסקר מרמורק בווינה ב-1904. המראה האייקוני של הרצל הצופה מהמרפסת ממחיש את דמותו כחוזה, הצופה במראות שמתרחשים בכוח מבטו ונחישותו. על גבי פריטים שונים שולבה דמותו הצופה למרחק עם שיירה של יהודים שבים לארץ ישראל. דימוי זה מופיע על שטיחי קיר ארוגים מארץ ישראל ומפרס, שהיו נפוצים בראשית המאה ה-20, וגם על אחד הבולים הראשונים של קרן קימת לישראל.​ 

בול הרצל בהוצאת קרן קימת לישראל, ראשית המאה ה-20. הרצל צופה בשיירה, העולה אל מגדל דוד, ברקע השמש העולה – סמל לגאולה. (KKL14\2)

שטיח עם דיוקנו של הרצל, שנארג במחלקת האריגה של בית הספר "תורה ומלאכה" מטעם אגודת "כל ישראל חברים" (אליאנס) בירושלים. אוסף אנסון (TZ2\2)

הקמת מדינת ישראל והעלאת עצמות הרצל לישראל הובילו להפקת מוצרים חדשים עם דמותו של הרצל. המעצב הגרפי אוטה וליש, מי שעיצב אחדים מהסמלים הבולטים של מדינת ישראל וכתב בכתיבה קליגרפית את מגילת העצמאות, הופקד גם על עיצוב "היכל העצמאות" במוזאון תל אביב לקראת טקס ההכרזה על המדינה. את תמונתו של הרצל הוא הציב במיקום בולט מאחורי בימת הנאומים ולצדה שני דגלי כחול-לבן. בתצלומים המפורסמים מהטקס מופיע חוזה המדינה ברקע שמאחורי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. 

מחזון למציאות: טקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, 14 במאי 1948 (NKH\409886)

 

לקריאה נוספת:

• "הרצל בפרופיל דיוקן הרצל באמנות השמושית" מאת דוד טרטקובר בהוצאת מוזיאון תל-אביב, 1978 (BK\52424)
• ​"הרצל אמר... דיוקן הרצל באמנות השימושית" מאת חיים גרוסמן, 2006 (BK\67142 ג')​

פורסם ב- 3.5.2022​​​

​​​​​